משנה כלים ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שעור כלי חרס ליטהר -

העשוי לאוכלין - שעורו בזיתים.

העשוי למשקין - שעורו במשקין.

העשוי לכך ולכך - מטילין אותו לחומרו בזיתים.

(ב) חבית -

שעורה בגרוגרות - דברי רבי שמעון.

רבי יהודה אומר: באגוזים.

רבי מאיר אומר: בזיתים.

הלפס, והקדירה - שעורן בזיתים.

הפך, והטפי - שעורן בשמן.

והצרצור - שעורו במים.

רבי שמעון אומר: שלשתן - בזירעונים.

נר - שעורו בשמן.

רבי אליעזר אומר: בפרוטה קטנה.

נר שניטל פיו - טהור,

ושל אדמה, שהוסק פיו בפתילה - טהור.

(ג) חבית שניקבה, ועשאה בזפת, ונשברה -

אם יש במקום הזפת מחזיק רביעית - טמאה,

מפני שלא בטל שם כלי מעליה.

חרס שניקב, ועשאו בזפת -

אף על פי שהוא מחזיק רביעית - טהור,

מפני שבטל שם כלי מעליו.

(ד) חבית שנתרעעה, וטפלה בגללים -

אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסים נופלים - טמאה,

מפני שלא בטל שם כלי מעליה.

נשברה, ודבק ממנה חרסים,

או שהביא חרסים ממקום אחר, וטפלן בגללים -

אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסין עומדין - טהורה

מפני שבטל שם כלי מעליה.

היה בה חרס מחזיק רביעית -

כולה - מיטמא במגע,

וכנגדו - מיטמא באוויר.

(ה) הטופל כלי חרס הבריא -

רבי מאיר, ורבי שמעון - מטמאין.

וחכמים אומרין:

הטופל את הבריא - טהור,

את הרעוע - טמא.

וכן בחידוק הקירויה.

(ו) יבלית שטופלין בה את הפיטסין -

הנוגע בה - טמא.

מגופת חבית - אינה חיבור.

הנוגע בטיפולו של תנור - טמא.

(ז) מיחם שטפלו בחמר ובחרסית -

הנוגע בחמר - טמא,

ובחרסית - טהור.

קומקמוס שניקב, ועשאו בזפת -

רבי יוסי - מטהר,

שאינו יכול לקבל את החמין כצונין.

וכן היה אומר, בכלי זפת.

כלי נחושת שזפתן - טהורין,

ואם ליין - טמאין.

(ח) חבית שניקבה, ועשאה בזפת יתר מצורכה -

הנוגע בצורכה - טמא,

ביתר מצורכה - טהור.

זפת שנטפה על החבית -

הנוגע בה - טהור.

משפך של עץ ושל חרס, שפקקן בזפת -

רבי אלעזר בן עזריה: מטמא.

רבי עקיבה: מטמא בשל עץ, ומטהר בשל חרס.

רבי יוסי: מטהר בשניהן.

הדף הראשי של משנה כלים ג

משנה כלים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב