משנה יבמות ז א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ז · משנה א | >>
אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, הכניסה לו עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל, עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה, עבדי צאן ברזל יאכלו.
ואלו הן עבדי מלוג, אם מתו, מתו לה, ואם הותירו, הותירו לה.
אף על פי שהוא חייב במזונותם, הרי אלו לא יאכלו בתרומה.
ואלו הן עבדי צאן ברזל, אם מתו, מתו לו, ואם הותירו, הותירו לו.
הואיל והוא חייב באחריותן, הרי אלו יאכלו בתרומה.
אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל,
- גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט,
- הִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל.
- עַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה;
- עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יֹאכְלוּ.
- וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג:
- אִם מֵתוּ, מֵתוּ לָהּ,
- וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לָהּ.
- אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתָם,
- הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
- וְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל:
- אִם מֵתוּ, מֵתוּ לוֹ,
- וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לוֹ.
- הוֹאִיל וְהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן,
- הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה:
אלמנה - לכוהן גדול,
- גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
- הכניסה לו - עבדי מלוג, ועבדי צאן ברזל,
- עבדי מלוג - לא יאכלו בתרומה,
- ועבדי צאן ברזל - יאכלו.
- ואלו הן עבדי מלוג -
- אם מתו - מתו לה,
- ואם הותירו - הותירו לה,
- אף על פי שהוא חייב במזונותם - לא יאכלו בתרומה.
אף על פי שהאישות היא בעבירה, יהיו עבדי צאן ברזל כדין עבדיו שלקחם אחר, שהוא חייב באחריותן:
אלמנה לכהן גדול: עבדי מלוג - מה שהאשה משיירת לעצמה ואינה כותבת בכתובתה, נקראים נכסי מלוג, שהבעל מולג אותם נכסים כמליגת התרנגולים, מפני שהוא אוכל פירות אותן נכסים, ואם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה. ונכסי צאן ברזל הם הנכסים שהכניסה לו ומה שהוסיף הוא לה וכתבו בכתובה סך הכל קיבל עליו פלוני כך וכך בכתובתה. ולכך נקראים צאן ברזל, שהקרן קיים כברזל, שאם מתו כולן, חייב הבעל לשלם. ולפי שהיו רגילים לשום הצאן בשומת כך וכך והיה הרועה חייב באחריותן כפי השומא אפילו אם מתו כל הצאן, לכך נקראו הנכסים שהבעל מקבל עליו אחריותן נכסי צאן ברזל:
עבדי מלוג לא יאכלו - לפי שהן שלה והיא חללה א:
עבדי מלוג לא יאכלו. כתב הר"ב לפי שהן שלה והיא חללה דאי לאו שהיא חללה היו אוכלין אע"פ שהן שלה כדמפרש במתני' דלקמן:
(א) (על הברטנורא) דאי לאו שהיא חללה היו אוכלין אע"פ שהן שלה כדמפרש במתניתין דלקמן:
אלמנה לכ"ג וכו': תוס' דפ' מי שמת (בבא בתרא דף קנ"ח:)
הואיל והוא חייב באחריותם: רפט"ז דהל' אישות ובפכ"ב סי' כ"ה וכולה מתניתין פ' ז' דהל' תרומות סי' כ' ובטור י"ד כולה פירקין בסימן של"א ובא"ה סי' פ"ה וסי' פ"ח וכתב רב אלפס ז"ל ודייקי רבוותא מדקתני במתני' בעבדי צאן ברזל וה"ה בנכסי צאן ברזל אם מתו מתו לו ולא קתני אם פחתו פחתו לו דוקא כעין מתו ממש דלא משמשו מעין מלאכתן כלל דכמאן דליתנהו דמו הוא דחייב באחריותן ומשלם דמים אבל אי איתנהו אע"ג דבלו טובא ופחתו אי משמשי מעין מלאכתן נוטלתן האשה ואינו משלם דמים שדין עבדי צאן ברזל ודין נכסי צאן ברזל אחד הוא כדין אלו כך דין אלו ואנן לא חזינן להאי דיוקא דהא קא מקשינן בגמ' למ"ד כל היכא דמיחייב באחריותן אכלי בתרומה מהא דתנן כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה וקא מפרקינן ותסברא נהי דמיחייב באונסיה בכחישה וביתירות דמים מי מיחייב מדקא מפרקינן הכי גבי שכירות פרה מכלל דלגבי צאן ברזל מיחייב ואפי' בכחישה וביתרות דמים ולהכי אכלי בתרומה ושמעת מינה דליתה להאי דיוקא דדקו קמאי ז"ל אלא מיהו אע"ג דדינא דגמ' הכי לא מחייבי' ליה לבעל השתא בכחישות וביתרות דמים דכיון דלא נהגי עלמא הכי כל מאן דמקבל נכסי צאן ברזל וכתב להו אדעתא דמנהגא הוא דמקבל להו עליה הלכך לא מיחייב אלא לפום מנהגא עכ"ל ז"ל. ופי' בפי' כתובה לרבינו שמעון בר צמח נקראין צאן ברזל דרך משל כמו הצאן שאין להן צמר לגזוז אותם והם כמו ברזל שאינו מוסיף שיקח התוספת וישאר העיקר כן הנכסים הללו הכל הן שלו לא הפירות בלבד ע"כ. ופי' מלוג כענין מליגת הראש שתולשין השער ועוזבין הראש כך הם הנכסים הללו הבעל גוזז הפירות ומניח הקרן ואין לו רשות בהן ואינו עליהם אלא כשומר בעלמא ולפיכך אפי' אם פשע בהן ונאבדו בפשיעתו פטור מפני שהיא עמו במלאכתו שהרי היא משועבדת לו והוי פשיעה בבעלים דקיי"ל דפטור:
יכין
גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג: מפרש לקמן:
עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה: רק מדרבנן אסורים:
אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה: שלא קבל הבעל אחריותן עליו. ונקראו מלוג, שהבעל מולג ואוכל הפירות, והגוף כעוף פורח ממנו:
אף על פי שהוא חייב במזונותן: מדאוכל עכ"פ הפירות:
ואם הותירו הותירו לו: ונקראו צאן ברזל, דאף שהבעל גוזזן תמיד, א"א שיכלה הקרן, מדחייב באחריותן:
הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה: [ועי' תרומות פי"א מ"ט]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת