משנה יבמות ז ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ז · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

בת ישראל שניסת לכהן והכניסה לו עבדים, בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל, הרי אלו יאכלו בתרומה.

ובת כהן שניסת לישראל, והכניסה לו, בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל, הרי אלו לא יאכלו בתרומה.

משנה מנוקדת

בַּת יִשְרָאֵל שֶׁנִּיסֵת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים,

בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג,
בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל,
הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.
וּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵת לְיִשְׂרָאֵל,
וְהִכְנִיסָה לוֹ,
בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג,
בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל,
הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה:

נוסח הרמב"ם

בת ישראל - שנישאת לכוהן,

הכניסה לו - בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל,
הרי אלו - יאכלו.
בת כוהן - שנישאת לישראל,
הכניסה לו - בין עבדי מלוג, בין עבדי צאן ברזל,
הרי אלו - לא יאכלו.

פירוש הרמב"ם

דברי רבי יוסי מפני חלקו של עובר - רוצה לומר כשיניח המת בנים רבים מאשתו בת ישראל והניחה מעוברת, הדין נותן שלא יאכלו עבדיה בתרומה לפי שהם ירושה מכל האחים, ועובר במעי זרה זר הוא, ובשביל חלק העובר לא יאכלו עבדים בתרומה.

והרחיקו חכמים זה ואמרו לו, אם אתה אומר שחלקו של עובר פוסל ושהוא קונה, כמו כן בת כהן לכהן כשהניח בנים והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה, שהעיקר "ילוד מאכיל, שאינו ילוד אינו מאכיל". ויהיה שיעור קושייתם עליו כך, מאחר שהעדת בנו על בת ישראל לכהן, כך אתה צריך להעיד על בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת. ואמנם סברת חכמים הוא כיון שיש לו בנים יאכלו עבדיה בתרומה אף על פי שהיא מעוברת, והעיקר אצלנו "אין קניין לעובר".

והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בת ישראל שנישאת לכהן - אפילו עבדי מלוג יאכלו, משום דהוי קנין כהן שקנה קנין, כלומר האשה שהיא קנינו של כהן קנתה אלו העבדים, וכתיב (ויקרא כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, שאין ת"ל קנין כספו אלא למדרש הכי, וכהן כי יקנה קנין כספו נפש, שעבדו של כהן קנה נפש, הוא יאכל בו ב:

פירוש תוספות יום טוב

בת ישראל שניסת לכהן כו' הרי אלו יאכלו בתרומה. וכתב הר"ב דכתיב וכהן כי יקנה וכו' שעבדו של כהן כו' אף על גב דבאשתו שכנסה איירינן מיהו עבד שקנה נמי ילפינן בברייתא דמאי שנא הך אתתא קנינו והך עבד קנינו וכתב רש"י ואם תאמר מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי אצטריך קרא לרבויינהו משכחת לה כגון שנתנו לו לעבד מתנה על מנת שאין לרבו רשות בו. עד כאן. עיין מה שכתבתי משנה ח' פרק י"א דנדרים:

שניסת. כמו שנשאת שהשי"ן מתחלפת בסמ"ך שהם ממוצא אחד והאל"ף נעלמת במבטא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) אע"ג דבאשתו שכנסה איירינן מיהו עבד שקנה נמי ילפינן בברייתא דמאי שנא הך איתתא קנינו והך עבד קנינו. וכתב רש"י וא"ת מה שקנה עבד קנה רבו ולמאי איצטריך קרא, י"ל כגון שנתנו לעבד מנה ע"מ שאין לרבו רשות בו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בת ישראל שנשאת לכהן:    פ"ז דהלכות תרומות סי' י"ח י"ט:

תפארת ישראל

יכין

בת ישראל שניסת:    [נ"ל לפעמים נקט שנשאת ופעמים שניסת, ע"ש ב' בחינות שבאשה, לעזר וכנגדו, בזמן שהיא לו לעזר. היא לו כמתנה, כמו וישא משאות מאת פניו, ובזמן שכנגדו היא לו לנסיון, או איפכא בזמן שלעזר היא כנס מתנוסס לבעלה, ואם לאו, היא כמשא עליו. או נ"ל דנישאת הוא ע"ש לא תשא שם ד"א לשוא, ובל"א "אנגעשווארען ווארדען", כמ"ד כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, וניסת הוא לשון למען ענותך לנסותך, שגם היא מורגלת ע"י הנשואין בדברים קשים, והם אעפ"כ להיטיב באחרית, כדכתיב הרבה ארבה עצבונך. ואח"כ תגל האם בפרי בטנה]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים