פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות ז ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ז · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

בת ישראל שניסת לכהן, ומת, והניחה מעוברת, לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר, שהעובר פוסל ואינו מאכיל, דברי רבי יוסי.

אמרו לו, מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן, אף בת כהן לכהן, ומת, והניחה מעוברת, לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפני חלקו של עובר.

נוסח הרמב"ם

בת ישראל שנישאת לכוהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי רבי יוסי אמרו לו מאחר שהעדות בנו על בת ישראל לכוהן ועל בת כוהן לכוהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר.


פירוש הרמב"ם

בת ישראל שניסת לכהן ומת כו': דברי רבי יוסי מפני חלקו של עובר ר"ל כשיניח המת בנים רבים מאשתו בת ישראל והניחה מעוברת הדין נותן שלא יאכלו עבדיה בתרומה לפי שהם ירושה מכל האחין ועובר במעי זרה זר הוא ובשביל חלק העובר לא יאכלו עבדיה בתרומה. והרחיקו חכמים זה ואמרו לו אם אתה אומר שחלקו של עובר פוסל ושהוא קונה כמו כן בת כהן לכהן כשהניח בנים והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה שהעיקר ילוד מאכיל [שאינו ילוד אינו מאכיל]. ויהיה שיעור קושייתם עליו כך מאחר שהעדת בנו על בת ישראל לכהן כך אתה צריך להעיד על בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת ואמנם סברת חכמים הוא כיון שיש לו בנים יאכלו עבדיה בתרומה אע"פ שהיא מעוברת והעיקר אצלנו אין קנין לעובר. והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והניחה מעוברת - אע"פ שיש לה בנים ממנו והיא אוכלת בתרומה, לא יאכלו עבדי צאן ברזל בתרומה, לפי שהן של יורשין ויש לעובר חלק בהן ואין לעובר כח להאכילם בתרומה, אי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא, אי משום דקסבר ילוד מאכיל, שאינו ילוד אינו מאכיל, דכתיב (ויקרא כב) ויליד ביתו הם יאכלו וקרי ביה הם יאכילו:

שהעובר פוסל - אם בת כהן לישראל היא והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלשוב לבית אביה:

ואינו מאכיל - שאם היתה בת ישראל לכהן והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה, והוא הדין לעבדיו:

אף בת כהן לכהן כו' - כיון דאמרת שאינו ילוד אינו מאכיל, ג אף בת כהן לכהן אין העבדים אוכלים בתרומה מפני חלקו של עובר, שהרי עבדיו הן ואינן אוכלין אלא בשבילו ד והוא אין בו כח להאכיל. ואין הלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

אף בת כהן לכהן כו'. כ' הר"ב כיון דאמרת שאינו ילוד כו' דרבנן הוו סברי דטעמא משום דילוד מאכיל ולא סברי דטעמא משום עובר במעי זרה כו' כ"כ התוספות וכן פירש הרמב"ם:

מפני חלקו של עובר. לשון הר"ב שהרי עבדיו הם ואינם אוכלים אלא בשבילו. וכן ל' רש"י. ומשמע דר"ל דלאו דוקא מפני חלקו של עובר ומיירי ביש לו אחים ובהא הוא דאפליגו עליה רבנן לומר דודאי אין לו זכייה היכא דאיכא אחים אבל כי ליכא אחים כלל מודו רבנן דיש לו זכייה ושאינו ילוד אינו מאכיל אלא רבנן אפילו באין לו אחים שאין אוכלים משום אחים סברי דאין לעובר קנין בעבדים ואוכלים. וחולקין על ר' יוסי ותמהו עליו שא"כ אף בת כהן לכהן כו' ואין כאן אלא עובר לדבריך לא יאכלו אלא אוכלים הם לפי שאין לעובר קנין בהם ואוכלים בשביל המשפחה שכל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו כדאמר שמואל בגמרא וזוהי דעת הרי"ף אבל במ"ג פ"ה דנדה מפרש הר"ב דהא דעובר אין לו זכייה ביש לו אחים ומשמע דאי אין לו אחים יש לו זכייה וזוהי דעת הרא"ש. והב"י טור י"ד סימן של"א כתב דדעת הרמב"ם כהרי"ף אבל בכסף משנה פ"ח מה' תרומות הכריח שדעתו כדעת הרא"ש ז"ל וכן נ"ל מפי' המשנה שלו דהכא ודנדה מדאסברה לה ביש לה בנים ומיהו איכא בינייהו דלהרמב"ם לרבנן טעמא משום דילוד מאכיל ושאינו ילוד אינו מאכיל והלכך אפילו בת כהן לכהן מעוברת אינו מאכיל לעבדים כלל אבל להרא"ש כמ"ש בטור שם בת כהן לכהן מעוברת יאכלו אפילו קודם שתלד לפי שסובר דטעמא שאינו ילוד כו' קאי בקושיא בגמרא ונתקיים טעמא דעובר במעי זרה זר הוא נמצא שבמעי כהנת כהן הוא ומאכיל ומכל מקום חכמים דאמרו לו היו סוברים שטעם רבי יוסי משום דילוד מאכיל כו' הוא כמו שכתבתי לעיל. והרמב"ם סובר דלפי האמת לרבנן טעמא משום דילוד כו' הוא. והטעם דהא דקאי הך טעמא בגמרא בקושיא היינו מדרבי יוסי דאמר בברייתא זו שמעתי וזו לא שמעתי רוצה לומר בת כהן לכהן לא שמע ואי האי טעמא מאי לא שמעתי דהא היא היא וממילא לרבנן לאו קושיא דאיכא למימר דסברי כפי האמת הטעם משום דילוד כו'. וקצת תימה לדברי הרא"ש דהא במתניתין דלקמן מפרש בגמרא טעמא דילוד וכו' כמו שכתב הר"ב שם גם הרא"ש שם הביאו ואי כדבריו הוה ליה למנקט גמ' טעמא דעובר במעי זרה וכו' והנימוקי יוסף כתב לקמן טעמא דעובר במעי זרה כו' סובר דגמרא לא דק למנקט אליבא דהלכתא. [* ומיהו התוספות בד"ה למאי נ"מ וכו' כתבו דאע"ג דדרשינן לקמן ילוד מאכיל כו' שבת ישראל לכהן והניחה מעוברת דלא מאכיל מ"מ מבעי ליה לענין עבדים דאיכא למימר דוקא לענין אמו דכתיב בי' קרא ילידי ביתו הם יאכלו דמיניה דרשינן ילוד מאכיל אבל עבדים שאוכלים מטעם קנין כספו לא קאמר קרא ילוד מאכיל שאינו ילוד לא. עכ"ל]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על הברטנורא) דרבנן הוו סברי דטעמא משום דילוד מאכיל ולא סברי דטעמיה משום עובר במעי זרה כו'. תוספ':

(ד) (על הברטנורא) רש"י ומשמע דר"ל דלאו דוקא מפני חלקו של עובר ומיירי ביש לו אחים ובהא הוא דפליגי עליה רבנן לומר דודאי אין לו זכיה היכא דאיכא אחי אבל כי ליכא אחי כלל מודו רבנן אפילו באין לו אחים שאין אוכלים בשביל אהים סברי דאין לעובר קנין בעבדים ואוכלים וחולקים על ר"י ותמהו עליו שא"כ אף בת כהן לכהן כו' ואין כאן אלא עובר לדבריך לא יאכלו אלא אוכלים הם לפי שאין לעובר קנין בהם ואוכלים בשביל המשפחה שכ"ז שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו כדאיתא בגמרא וזוהי דעת הרי"ף. אבל במ"ג פ"ה דנדה מפרש הר"ב דהא דעובר אין לו זכיה ביש לו אחים ומשמע דאי אין לו אחים יש לו זכיה וזוהי דעת הרא"ש. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בת ישראל כו':    רפ"ח דהל' תרומות עד סי' ט"ו ובטור חו"מ סי' ר"י. בלשון ראשון דרבינו עובדיה ז"ל צריך להגיה ויש לעובר חלק בהם ואין וכו':

שהעובר פוסל כו':    פ' מי שמת (בבא בתרא דף קמ"א:)

אמרו לו מאחר שהעדת בנו:    הגהה כן מצאתי בכל הספרים ה"ר יהוסף ז"ל:

על בת ישראל לכהן אף על בת כהן לכהן לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר:    כלומר אם לא הניח בנים אלא העובר אע"פ שהוא במעי כהנת לא יאכלו משום דשאינו ילוד אינו מאכיל אע"פ שבפי' הרמב"ם ז"ל מפרש לה בשהניח בנים אחרים כך נלע"ד אח"כ מצאתי שכן פירש מהרי"ק ז"ל שם בהלכות תרומות פ"ח והעתקתיו לשונו ז"ל ועיין שם עוד. ומ"ש התי"ט דמפרש הרב דהא דעובר אין לו זכייה ביש לו אחים וכו' כך משמע מסוף הדבור המתחיל ופוסל מן התרומה ומבואר יותר שם בפי' הרמב"ם ז"ל:

מפני חלקו של עובר:    בברייתא דמייתי בגמ' מסיים עלה אמר להם זו שמעתי וזו לא שמעתי פי' לא שמעתי לאיסורא אלא להתירא ובגמ' פריך בשלמא למ"ד דטעמא דר' יוסי משום דעובר במעי זרה זר הוא היינו דקאמר להו זו שמעתי וזו לא שמעתי אלא אי אמרת דטעמא דר' יוסי משום דילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל מאי זו שמעתי וזו לא שמעתי איהי היא וקאי בקשיא. וכתבו תוס' ז"ל דרבנן היו סבורים דטעמא דר' יוסי משום דילוד מאכיל ולאו משום דעובר במעי זרה זר הוא:

שהעובר פוסל ואינו מאכיל:    נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אמו ואינו מאכיל את אמו דתרוייהו אעבדים ליכא למימר פוסל בעבדי אביו ואין מאכיל עבדי אמו דכיון דאשמועי' דפוסל היכי משכחת שיאכיל ובקונטרס פי' כולה מילתא אאמו ואע"ג דאעבדים קאי ה"ק שהעובר פוסל ואינו מאכיל את אמו וה"ה לעבדיו דפוסל תוס' ז"ל:


פירושים נוספים