משנה טהרות י א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק י · משנה א | >>
הנועל בית הבד מפני הבדדין והיו לשם כלים טמאין מדרס, רבי מאיר אומר, בית הבד טמא.
רבי יהודה אומר, בית הבד טהור.
רבי שמעון אומר, אם טהורין להן, בית הבד טמא.
ואם טמאין להן, בית הבד טהור.
אמר רבי יוסי, וכי מפני מה טמאות, אלא שאין עמי הארץ בקיאין בהיסט.
הנועל את בית הבד מפני הבדדין,
- והיו לשם כלים טמאין מדרס -
- רבי מאיר אומר: בית הבד - טמא.
- רבי יהודה אומר: בית הבד - טהור.
- רבי שמעון אומר:
- אם טהורין להן - בית הבד טמא,
- ואם טמאין להן - בית הבד טהור.
- אמר רבי יוסי: וכי מפני מה טימאתם,
- אלא שאין עמי הארץ בקיאין בהסיט.
בדדין - הן אותן אשר ישרתו בבית הבד בגתות.
ואם היו עמי הארץ, וטהרם בעל הגתות וסגר הגת עליהן והן מתחילין להתעסק במלאכתן בתוך הבית, הנה כל מה שבבית הבד טהור בלא ספק.
ואם היה שם בבית הבד בגד טמא במדרס הזב:
- רבי מאיר אומר, בית הבד טמא, לפי שלפעמים נגעו במדרס.
- רבי יהודה אומר, הרי הם בחזקתן ולכן בית הבד טהור, לפי שהן יבדלו ממנו ולא יקרבו אליו.
- [ורבי שמעון אומר, שאנו נראה את דעתם על הבגדים הללו בבית הבד, אם הם חושבים אותם טמאים בית הבד טהור מפני שהם פורשים מהם ואינם נוגעים בהם, ואם חושבים] זה הבגד טהור בית הבד טמא כי כאשר חשבו שהן כלים טהורים נגעו בהן.
ורבי יוסי חולק לרבי שמעון, שזה אשר תחשוב שאם יחשבו שאלה הכלים טמאין מדרס בית הבד טהור היא סברא בלתי אמיתית, כי הן אף על פי שלא יגעו בהן להיותן טמאין הנה יטלום ויניעום ויעתיקום, לפי שעמי הארץ אינן יודעין טומאת היסט ויחשבו שהיסט לא יטמא כאשר לא נגעו בדבר הטמא, והן לא ידעו שהוא אחד ממיני המשא כמו שיתבאר בזבים (פ"ד). ובהיות העניין כן, אין הפרש בין שיחשבו שהן כלים טהורים או שידעו שהן טמאין מדרס, בית הבד טמא שמא נגעו.
והלכה כרבי יוסי:
הנועל בית הבד מפני הבדדין. בעמי הארץ איירי שטיהרן לעשות בבית הבד ולפי שאין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו כדאמרי' בפ' בתרא דמסכת ע״ז (דף ע:) נועל בית הבד שלא יצאו הבדדין ויטמאו בהן ושלא יכנסו עמי הארץ לשם:
והיו שם. בתוך בית הבד כלים טמאין מדרס דמטמאין אדם וכלים בין בהיסט בין במגע:
ר״מ אומר בית הבד טמא. דחיישינן שמא נטמאו בהם אותם עמי הארץ הטהורים וחזרו וטימאו את הכל דאין חוששין ליזהר על הטומאה:
ר' יהודה אומר בית הבד טהור דנזהרים על טומאת ודאי הואיל וחבר זה טיהרם לכך:
ר״ש אומר אם טהורים להם. אלו הכלים כגון שישבה עליהם אשת עם הארץ או שהיו של עם הארץ דבעיניהם טהורים הם:
בית הבד טמא. דלא נזהרו עמי הארץ הבדדין בהם ונטמאו:
ואם טמאים להם. כגון שישבה עליהם אשה הידוע להם נדה:
בית הבד טהור. דודאי נזהרו בהם:
א״ר יוסי. כרבי מאיר סבירא ליה דבית הבד טמא אלא דטעמא דרבי מאיר משום דאין חוששין בטומאה ור' יוסי סבר דחוששין במגע אבל אין בקיאים ונטמאו על ידי שהסיטום אע״פ שלא נגעו בהם:
הנועל בית הבד מפני הבדדין - עמי הארץ העושים מלאכה בבית הבד, וטיהרן בעל הזיתים כדי שיעשו השמן בטהרה, ונעל בית הבד בפניהם שלא יכנסו עמי הארץ לשם ושלא יצאו הם ויטמאו במגע עמי הארץ חבריהם:
והיו שם - בתוך בית הבד:
כלים טמאין מדרס - שהן אב הטומאה ומטמאין אדם בין במגע בין במשא בין בהיסט:
ו" מאיר אומר בית הבד טמא - דחיישינן שמא נטמאו בהן אותן עמי הארץ הטהורים וחזרו וטמאו את הכל, דאין חוששים ליזהר על הטומאה:
רבי יהודה אומר בית הבד טהור - דנזהרין על טומאת ודאי, הואיל וחבר זה טיהרן לכך:
ר' שמעון אומר אם טהורים להם - אלו הכלים. כגון שישבה עליהם אשת עם הארץ או שהיו של עם הארץ, דבעיניהן טהורין הן:
בית הבד טמא - שאין הבדדים נזהרים מליגע בהן, ואיכא למיחש שמא נטמאו:
ואם טמאין הן - כגון שידעו שישבה עליהן אשה נדה או זבה:
בית הבד טהור - דנזהרין הן:
א"ר יוסי - [ר' יוסי] כר' מאיר סבירא ליה דבית הבד טמא, אלא טעמא דר' מאיר משום דאין הבדדין חוששים בטומאה, ור' יוסי סבר דחוששין במגע אבל אין בקיאין בהיסט, וחושבים שהן טהורין כל זמן שלא נגעו, הלכך בית הבד טמא, דחיישינן שמא הסיטו אע"פ שלא נגעו בהם א. והלכה כר' יוסי:
אמר ר' יוסי. כתב הר"ב כר"מ ס"ל כו' ור"י סבר דחוששין במגע אבל אין בקיאין בהיסט וכו' וכ"כ הר"ש. ונ"מ אם היה שם טומאה שמטמא במגע ואינו מטמא בהיסט. כדתנינן להו בריש מסכת כלים. אבל קשה דמשנתינו מיירי שהיו שם כלים טמאין מדרס והם מטמאים אף בהיסט וכמ"ש הר"ב [והייתי יכול לתרץ דאכתי נ"מ דעל הנגיעה נאמנים לומר לא נגענו כדתנן בפ' דלעיל מ"ח ועל ההיסט א"א שיהיו נאמנים כיון שאינן חוששין לה. אלא דבמתני' דלקמן התנה הר"ב דהא דנאמנין על הנגיעה דוקא כשיש חבר עמהם. ועיין מ"ש שם] ולכן נראה כפי' הרמב"ם שמפרש דר"י אדר"ש חולק שאמר שאם הכלים טמאין להן בית הבד טהור. וקאמר ר"י שאעפ"כ בית הבד טמא לפי שאף ע"פ שלא יגעו בהן להיותן טמאים. הנה יסיטום שאינן יודעים שהיסט יטמא:
(א) (על הברטנורא) ונפקא מינה, בטומאה שמטמא במגע ולא בהיסט. אבל קשה, דהכא מיירי שהיו שם כלים טמאין מדרס, והם מטמאים אף בהיסט. ואפשר דנפקא מינה דעל הנגיעה נאמנים לומר לא נגענו, ועל ההיסט אי אפשר שיהיו נאמנים כיון שאין חוששין לה. אלא דבמתניתין דלקמן פירש הר"ב דאין נאמנין על הנגיעה אלא היכא שיש חבר עמהם. ולכך נראה כפירוש הר"מ, דר' יוסי אדר' שמעון חולק שסבירא ליה בית הבד טהור, ופליג ר' יוסי מפני שאע"פ שלא יגעו בהן להיותן טמאים, הנה יסיטם לפי שאינן יודעים שהיסטם יטמא:
בפני הבדדין: גרסינן:
וכי מפני מה טמאום: כך צ"ל. ותמהתי שמצאתי מוגה ומנוקד טמאתי:
יכין
הנועל בית הבד מפני הבדדין: הן דורכים הזיתים שבבית הבד. והן ע"ה. שגזרו חכמים עליהן טומאה שיטמאו כל דבר במגע. וגם מעיינותיהם טמאים כמזב [כנדה לג"ב]. וגם בגדי ע"ה טמאין כמדרס הזב. מחשש שמא ישבה עליהן אשתו נדה [כחגיגה כב"ב ופ"ט דכלים מ"ב]. ורק על משא והיסט שלו לא גזרו. מדהוה גזרה שאין רוב הצבור יכלו לעמוד בה דהן היו רוב המתעסקים לעבוד ולמשא [ועיין תוס' נדה לג"ב ד"ה ותיפוק]. וקאמר הכא דמדצריך להן הב"ב לכבוש זיתיו. טיהרן מקודם. ומדחשש שמא שוב יתטמאו. וסגר לפניהן הבית הבד שלא יצאו ויתטמאו:
והיו לשם כלים טמאין מדרס: ששכח ב"ב שנשארו עדיין בתוך בית הבד כלים שנתטמאו מדרס. והן חוזרים ומטמאים במגע משא והיסט:
רבי מאיר אומר בית הבד טמא: כלומר זיתי בית הבד טמאים. דחיישינן שמא נטמא הע"ה בכלים הטמאים. והרי חזר ונגע בהזיתים. מיהו דוקא הזיתים טמאים שהרי ודאי נגעו שם בהן. מדלכך הביאן לשם להתעסק בהזיתים. אבל שאר דברים שהיו שם טהורים. דלא דמי למניח ע"ה אומן בתוך ביתו דס"ל לר"מ דהכל טמא [כפ"ז מ"ג]. דהתם הע"ה טמא הוא. משא"כ הכא דטיהרו. הו"ל תו ספק ספיקא. שמא לא נגע בהמדרס. ושמא לא חזר ונגע בהטהרות. ואפילו היה בית הבד רה"י דלא מהני גביה ס"ס [כפ"ו מ"ד]. היינו בשב' הספיקות בגוף הנטמא עצמו. כספק נכנס וספק כגע בהטומאה. אבל הכא שספק א' בהע"ה אם נטמא. וספק הב' בהכלי הטהור אם חזר הע"ה וטימאו. אין מחזיקין טומאה בס"ס. והיינו דקאמר הכא בית הבד טמא ולא קאמר הכל טמא [כפ"ז מ"ה]:
רבי יהודה אומר בית הבד טהור: ר"ל אפילו זיתי בית הבד שוודאי נגע בהן, טהורים. דמדטיהרן בעה"ב נזהרים מלהטמא בכלים טמאים. ונ"ל דלר"י נמי צריך שידע הע"ה שהן טמאים בעיני החבר ורק בבגדי ע"ה פליג עלי' ר"ש:
רש"א אם טהורין להן: כגון שנשארו שם בגדי ע"ה הטמאים. שבעיני ע"ה טהורין הן. וכ"ש בבגדי חבר שנטמאו. והע"ה סבור שהן טהורים:
ואם טמאין להן: שיודעין שהכלי נטמא וכדומה:
א"ר יוסי: פליג אר"י ור"ש דקאמרו דאם הכלי טמא בעיניו נזהר מלהטמא אפילו ממדרס. ואהא קאמר ר' יוסי שאעפ"כ נטמא הכל. מדאין בקיאין בהיסט של מדרס. ופליג נמי בהא על ר"מ דס"ל דאין ע"ה חושש אפילו בטומאת מגע. ולר' יוסי נזהר בטומאת מגע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת