משנה טהרות י רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הנועל את בית הבד מפני הבדדין,

והיו לשם כלים טמאין מדרס -

רבי מאיר אומר: בית הבד - טמא.

רבי יהודה אומר: בית הבד - טהור.

רבי שמעון אומר:

אם טהורין להן - בית הבד טמא,

ואם טמאין להן - בית הבד טהור.

אמר רבי יוסי: וכי מפני מה טימאתם,

אלא שאין עמי הארץ בקיאין בהסיט.

(ב) הבדדין שהיו נכנסין ויוצאין,

ומשקין טמאין בתוך בית הבד -

אם יש בין משקין לזיתים כדי שינגבו את רגליהם בארץ - הרי אלו טהורין.

הבדדין והבוצרין -

שנמצאת טומאה לפניהן - נאמנין לומר לא נגענו.

וכן בתינוקות שביניהן -

יוצאין חוץ לפתח בית הבד,

ופונין לאחורי הגדר - והן טהורין.

עד כמה ירחיקו, ויהיו טהורין?

עד כדי שיהא רואן.

(ג) הבדדין והבוצרין -

כיון שהכניסן לרשות המערה דיו - דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר: צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.

רבי שמעון אומר:

אם טהורין להן - צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו,

אם טמאין להן - אינו צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.

(ד) הנותן מן הסלים, ומן המשטיח של אדמה -

בית שמאי אומרין: נותן בידים טהורות,

ואם נתן בידים טמאות - טימאן.

בית הלל אומרין:

נותן בידים טמאות - ומפריש תרומתו בטהרה.

מן העביט, ומן המשטיח של עלין -

הכל שווין -

שהוא נותן בידים טהורות,

ואם נתן בידים טמאות - טימאן.

(ה) האוכל מן הסלים, ומן המשטיח של אדמה -

אף על פי שהן מבוקעות, ומנטפות לגת - הרי הגת טהורה.

מן העביט, ומן המשטיח של עלין -

נפל ממנו גרגר יחידי -

אם יש לו חותם - טהור,

אם אין לו חותם - טמא.

נפלו ממנו ענבים, ודרכן במקום המופנה -

כביצה מכוון - טהור,

יתר מכביצה - טמא,

שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.

(ו) מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור,

וניתזה צנירה מפיו -

ספק הגיעה לבור, ספק לא הגיעה - ספקו טהור.

(ז) הזולף את הבור -

נמצא שרץ בראשונה - כולן טמאות.

באחרונה - היא טמאה, וכולן טהורות.

אימתי? - בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת.

היה זולף במחץ -

נמצא שרץ באחת מהן - היא טמאה בלבד.

אימתי? - בזמן שהוא בודק ולא מכסה, או מכסה ולא בודק.

היה בודק ומכסה, ונמצא שרץ -

בחבית - הכל טמא,

בבור - הכל טמא,

במחץ - הכל טמא.

(ח) בין העיגולים לזוגין - רשות הרבים.

כרם שלפני הבוצרים - רשות היחיד,

ולאחר הבוצרים - רשות הרבים.

אימתי? - בזמן שהרבים נכנסין בזו, ויוצאין בזוץ

כלי בית הבד, והעקל -

בזמן שהן של עץ - מנגבן, והן טהורין,

בזמן שהן של גמי -

מיישנן כל שנים עשר חודש,

או חולטן בחמין.

רבי יוסי אומר: אם נתנן לשיבולת הנהר - דיו.

הדף הראשי של משנה טהרות י

משנה טהרות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב