משנה טהרות י רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) הנועל את בית הבד מפני הבדדין,

והיו לשם כלים טמאין מדרס -
רבי מאיר אומר: בית הבד - טמא.
רבי יהודה אומר: בית הבד - טהור.
רבי שמעון אומר:
אם טהורין להן - בית הבד טמא,
ואם טמאין להן - בית הבד טהור.
אמר רבי יוסי: וכי מפני מה טימאתם,
אלא שאין עמי הארץ בקיאין בהסיט.


(ב) הבדדין שהיו נכנסין ויוצאין,

ומשקין טמאין בתוך בית הבד -
אם יש בין משקין לזיתים כדי שינגבו את רגליהם בארץ - הרי אלו טהורין.
הבדדין והבוצרין -
שנמצאת טומאה לפניהן - נאמנין לומר לא נגענו.
וכן בתינוקות שביניהן -
יוצאין חוץ לפתח בית הבד,
ופונין לאחורי הגדר - והן טהורין.
עד כמה ירחיקו, ויהיו טהורין?
עד כדי שיהא רואן.


(ג) הבדדין והבוצרין -

כיון שהכניסן לרשות המערה דיו - דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר: צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.
רבי שמעון אומר:
אם טהורין להן - צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו,
אם טמאין להן - אינו צריך לעמוד עליהן עד שיטבולו.


(ד) הנותן מן הסלים, ומן המשטיח של אדמה -

בית שמאי אומרין: נותן בידים טהורות,
ואם נתן בידים טמאות - טימאן.
בית הלל אומרין:
נותן בידים טמאות - ומפריש תרומתו בטהרה.
מן העביט, ומן המשטיח של עלין -
הכל שווין -
שהוא נותן בידים טהורות,
ואם נתן בידים טמאות - טימאן.


(ה) האוכל מן הסלים, ומן המשטיח של אדמה -

אף על פי שהן מבוקעות, ומנטפות לגת - הרי הגת טהורה.
מן העביט, ומן המשטיח של עלין -
נפל ממנו גרגר יחידי -
אם יש לו חותם - טהור,
אם אין לו חותם - טמא.
נפלו ממנו ענבים, ודרכן במקום המופנה -
כביצה מכוון - טהור,
יתר מכביצה - טמא,
שכיון שיצאת טיפה הראשונה - נטמאת בכביצה.


(ו) מי שהיה עומד ומדבר על שפת הבור,

וניתזה צנירה מפיו -
ספק הגיעה לבור, ספק לא הגיעה - ספקו טהור.


(ז) הזולף את הבור -

נמצא שרץ בראשונה - כולן טמאות.
באחרונה - היא טמאה, וכולן טהורות.
אימתי? - בזמן שהוא זולף בכל אחת ואחת.
היה זולף במחץ -
נמצא שרץ באחת מהן - היא טמאה בלבד.
אימתי? - בזמן שהוא בודק ולא מכסה, או מכסה ולא בודק.
היה בודק ומכסה, ונמצא שרץ -
בחבית - הכל טמא,
בבור - הכל טמא,
במחץ - הכל טמא.


(ח) בין העיגולים לזוגין - רשות הרבים.

כרם שלפני הבוצרים - רשות היחיד,
ולאחר הבוצרים - רשות הרבים.
אימתי? - בזמן שהרבים נכנסין בזו, ויוצאין בזוץ
כלי בית הבד, והעקל -
בזמן שהן של עץ - מנגבן, והן טהורין,
בזמן שהן של גמי -
מיישנן כל שנים עשר חודש,
או חולטן בחמין.
רבי יוסי אומר: אם נתנן לשיבולת הנהר - דיו.


הדף הראשי של משנה טהרות י