משנה טהרות ט ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת טהרות · פרק ט · משנה ט | >>
נמצא על גבי פרודים, והוא נוגע בכביצה, טמא.
פרודים על גבי פרודים, אף על פי שהוא נוגע בכביצה, אין טמא אלא מקום מגעו.
נמצא בין כותל לזיתים, טהור.
נמצא בגג, המעטן טהור.
נמצא במעטן, הגג טמא.
נמצא שרוף על הזיתים, וכן מטלית מהוהא, טהורה, שכל הטומאות כשעת מציאתן.
נמצא על גבי פרודים -
- והוא נוגע בכביצה - טמא.
- פרודים על גבי פרודים -
- אף על פי שהוא נוגע בכביצה, אין טמא - אלא מקום מגעו.
- נמצא בין כותל לזיתים - טהור.
- נמצא בגג - המעטן טהור.
- נמצא במעטן - הגג טמא.
- נמצא שרוף על הזיתים,
- וכן מטלית מהוהה - טהורה.
- שכל הטומאות - כשעת מציאתן.
פרודין - זיתים מפורדים.
ואמרו בגג ובמעטן - ביארם בתוספתא ביאור לא יצטרך עמו ביאור אחר. וזה לשון התוספתא (פי"א) "היה קוצה מן המעטן ומעלה לראש הגג, ונמצא שרץ בגג המעטן טהור, במעטן הגג טמא". ומבואר הוא שכוונת אמרו "הגג והמעטן", רוצה לומר זיתים שבגג וזיתים שבמעטן.
ודע ששרץ שרוף לא יטמא כמו שהתבאר בשבעה מנדה. וכן הבגד הקרח אשר כבר נתיישן ובלה לא יטמא כמו שמבואר בעשרים ושבעה מכלים.
ואם מצאנו זה השרץ השרוף, לא נאמר אולי נגע בזיתים קודם שריפתו ואחר זה שרפוהו על גבי הזיתים. וכן לא נאמר אולי זו המטלית היתה טמאה והיא בריאה ואחרי הטמאה בלתה. ויהיה דינן דין כלים הנמצאים, לפי שעיקר כל הטומאות כשעת מציאותן כמו שקדם ביאורו:
נמצא על גבי פרודים. היינו כשתקע היתד והפריד האום ונחלקה האום לכמה גושים שיש הרבה זיתים מדובקים בגוש אחד ומאי דקרי ליה בתוספתא גוש קרי ליה במתני' פירוד:
והוא נוגע בכביצה. שאם באת לצרף זיתים שהשרץ נוגע בהן שיש בהן כביצה:
טמא. כל הגוש אע״ג דהגוש אינו חיבור משתקע בו היתד כדקתני בברייתא מ״מ כיון שיש בגוש זה זיתים טמאין כשיעור לטמא אחרים דהיינו כביצה נעשו חיבור לטמאות כל שאר הזיתים שבו אי נמי משום דשמא אם עכשיו עומד השרץ בצד זה של גוש שמא נגע כמו כן בצד אחר דלענין גוש אחד לא שייך למימר כשעת מציאתן אבל גבי שאר הגושים אמרינן כשעת מציאתן וטהורין ומיהו לא יתכן טעם זה דמאי שנא בכביצה דנקט ואי אפשר דנקט כביצה כדי לקבל טומאה דהא אוכל מקבל טומאה בכל שהוא כדפרישית בפרקין דלעיל:
פרודים על גבי פרודים. כלומר שיש גושים ע״ג גושים והשרץ על גוש העליון. אע״פ שהשרץ נוגע בכביצה של אותו גוש:
אין טמא אלא מקום מגעו של שרץ כלומר אותו גוש בלבד אבל שאר הגושים טהורים דכי מנית ביה נמי ראשון ושני הוו להו שאר גושים שלישי:
נמצא בין הכותל לזיתים טהור. ולא חיישינן שמא היה על הזיתים:
נמצא בגג. במעלה זיתים מן המעטן לגג איירי ונמצא שרץ בזיתים שעל הגג לא אמרינן עם הזיתים הובא והיה במעטן:
נמצא במעטן הגג טמא. זיתים שבגג דמקודם היה:
נמצא שרוף ע״ג זיתים. היינו הא דתנן לעיל בסוף פ״ד (מי״ב) ספק שרצים כשעת מציאתן שרוף לא מטמא משום דכתיב במותם כעין מותם כדאיתא בנדה (דף נז.) והתם פריך מהכא לריש לקיש דאמר שרץ שנשרף ושלדו קיים טמא ומשני הא בכולו הא במקצתו:
מהוהא. בלויה:
טהורה. מלטמא הזיתים דאמרי' הכי נפל עלייהו כשעת מציאתן אפילו להקל כדדייק מהכא בפרק קמא דנדה (דף ד.): תניא בתוספתא [רפי״א] היה קוצה מן המעטן ומעלה לראש הגג ונמצא שרץ בגג המעטן טהור במעטן הגג טמא דברי רבי וחכ״א נמצא בגג אינו טמא אלא גג במעטן אינו טמא אלא מעטן נמצא בגוש ובגג (צ״ל בתוך ג') ג' ימים המעטן טמא לאחר ג' ימים המעטן טהור הקורץ מקרצות מן העיסה ונמצא שרץ במקרצת העיסה טהורה בעיסה המקרצת טמאה דברי רבי וחכ״א נמצא בעיסה אינו טמא אלא עיסה במקרצת אינו טמא אלא מקרצת נמצא בתוכה של מקרצת הכל טמא המערה מכלי אל כלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור בעליון התחתון טמא דברי ר' וחכ״א נמצא בעליון אינו טמא אלא בעליון בתחתון אינו טמא אלא תחתון פירורין על גבי (נמצא על גבי פירורין ונגע בכביצה טמא) פירורין אע״פ שנגע בכביצה אינו טמא אלא מקום מגעו כיצד הוא עושה ר״א בן יעקב אומר משום ר' חנינא עודהו השרץ שם תוחב בהן קומוס. פירוש אינו טמא אלא מעטן אבל זיתים שבגג טהורין דאחר שנקצצו מן המעטן בא השרץ: נמצא בגוש ובגג שקצץ גוש אחד מן האום והעלהו לגג: בתוך ג' ימים המעטן טמא דעל כרחין במעטן היה דאי על הגג אתא על הגוש איבעי ליה לאישתכוחי ולא בתוך הגוש דמאי אמרת דלמא האי גוש מן הזיתים פרודים שלא נתחברו מעולם ונפל שרץ לתוכם על הגג ואח״כ נעשו גוש כיון דתוך ג' ימים הוא אי אפשר להם ליעשות גוש אבל לאחר ג' המעטן טהור כדפרישית דנפל בזיתים שעל הגג ונעשו גוש. הקורץ מלשון (ירמיה מו) קרץ מצפון. מקרצות. חתיכות של בצק ופלוגתא דעיסה כפלוגתא דמעטן הכל טעם אחד. המערה מכלי אל כלי טעמייהו נמי הכא כי הני דלעיל. פירורין על גבי פירורין בכל הספרים כתוב כאן פירורין ברי״ש ובמתני' כתוב פרודין בדל״ת ובערוך הביא פירודין דמתני' בערך פרד ופי' נמצא השרץ על הזיתים פרודין ועדיין לא נכתשו משמע כמו שפירשתי דתחלה עוטנין אותן בבית הבד כדי שילקו ואח״כ מעלין אותן לגג לנגבן מן המוחל ואח״כ כותשן במכתשת או טוחנן ברחיים כדמשמע בפ' כל קרבנות (דף פו.) וגרסי' נמי בברייתא פרודין כמו במתני' ואע״ג דפרישית במתני' פירודין וגושין הכל אחד והכא נקט ברישא לשון גושין ובסיפא לשון פירודין אפשר דפירודין זוטרי מגושין ובין בזה בין בזה יש זתים מדובקין זה עם זה ולה״נ כתב בספרי פירורין ברי״ש דכשקוצצין האום בקרדומות דרכו ליפרד הזיתים ויש פרורין הרבה עם הגושין שיש בהן כביצה ולכך קתני כיצד הוא עושה דאם יאחז בשרץ יתערבו הפירורין שנגעו בו בטהורים גם פעמים כשמעלהו ונדבק בו פירור אחד וחוזר ונופל עם השאר ולא ידיע משום הכי קתני עודהו השרץ שם. תוחב בהן קומוס בין הפירורין הנוגעין בו לפירורין שתחתיהן שיכנס השרץ פירורין בתוך הקומוס ובידו אין יכול לאחוז בכל פן יגע בשרץ ולא יטמא:
נמצא על גבי פרודים - לאחר שתקע יתד באום להפריד האום לכמה חלקים פרודים, ובכל גוש וגוש יא מאלה החלקים הפרודים מהאום יש זיתים מדובקים:
והוא נוגע בכביצה - שאם באת לצרף זיתים שהשרץ נוגע בהן יש בהן כביצה:
טמא, כל הגוש - אע"ג דאין הגוש חיבור משתקע את היתד באום להפרידם, מכל מקום כיון דיש בגוש זה זיתים טמאין כשיעור לטמא אחרים, דהיינו כביצה, נעשה חיבור לטמא כל שאר הזיתים שבו:
פרודים על גבי פרודים - שיש גושים על גבי גושים והשרץ על הגוש העליון:
אע"פ שהשרץ נוגע בכביצה - של אותו גוש: אין טמא אלא מקום מגעו של שרץ, כלומר אותו גוש בלבד שהשרץ נגע בו. אבל שאר גושים, טהורים יב:
נמצא השרץ בין הכותל לזיתים טהור - ולא חיישינן שמא היה על הזיתים:
נמצא בגג - המעלה זיתים מן המעטן לגג, ונמצא שרץ אח"כ בזיתים שעל הגג:
המעטן טהור - כלומר זיתים שבמעטן טהורין, ולא אמרינן עם הזיתים הובא והיה במעטן:
נמצא במעטן - זיתים שהעלה בגג, טמאין, דמקודם שהעלה הזיתים לגג היה השרץ במעטן יג:
נמצא שרוף - ושרץ שרוף לא מטמא, דכתיב [ויקרא י"א] במותם, כעין מותם. וכשנמצא שרוף ע"ג זיתים טהורים, לא חיישינן שמא נגע בהן קודם שנשרף:
מהוהא - בגד שנתחרך באש ונעשה כמין קורי עכביש, ושוב אינו מקבל טומאה:
טהורה - ולא אמרינן שמא טמא היה מתחלה קודם שנתחרך יד:
כשעת מציאתן - בין להקל בין להחמיר:
פרודים. פי' הר"ב לאחר שתקע יתד באום להפריד האום לכמה חלקים פרודים. וה"ג הר"ש במתני' בדלי"ת. וכתב שבתוספתא גרסינן ברי"ש. והרמב"ם בפירוש המשנה כתב בדלי"ת. ובחבורו פ"ט מהט"א העתיק ברי"ש. ועיין מ"ש בס"פ דלעיל. ומ"ש הר"ב בכל גוש וגוש. הוא לשון התוספתא. ומאי דקרי לה בתוספתא גוש. קרי ליה במתני' פירוד. כמ"ש הר"ש:
טמא. כתב הר"ב דאע"ג דאין הגוש חבור משתקע היתד באום כו'. וכ"כ הר"ש מטעם התוס' דס"ל דאף לזיתים שבגוש עצמו אינו חבור. אבל להרמב"ם בחבורו [שם הלכה ז'] טעם אחר שכתב וז"ל האוכל שהוא כביצה מטמא המשקה המעורב בהן והמשקה מטמא שאר הזיתים. היו פירורין על גבי פירורין והמשקה מלמטה אע"פ שנגע בכביצה אין טמא אלא מקום מגעו. ע"כ:
אין טמא אלא מקום מגעו. לשון הר"ב כלומר אותו גוש בלבד שהשרץ נגע בו אבל שאר גושים טהורים. דכי ממח ביה נמי ראשון ושני ה"ל שאר גושים שלישי. הר"ש:
נמצא במעטן הגג טמא. פי' הר"ב דמקודם שהעלה הזיתים לגג היה השרץ במעטן וכ"כ הר"ש. ותמיהני דמאי שנא נמצא במעטן מנמצא בגג. והא ה"נ איכא למימר שלאחר שהעלה הזיתים לגג נפל השרץ במעטן. וכיוצא בזה פירשתי בשם התוס' והר"ש במשנה ד' פ"ד בממלא בעשרה דליים כו' בפי' השני דלא אמרינן שהשרץ היה תחלה בבור כו'. וכ"פ הר"ב בעלמו במשנה ז' דפ' דלקמן. ובתוספתא והביאה הר"ש תני למתני' דברי רבי וקתני וחכ"א נמצא בגג אינו טמא אלא גג. במעטן אינו טמא אלא מעטן. וכן פסק הרמב"ם בפי"ז מהא"ה. ויראה לי משום דקשיא ליה אמתני' כמו שהקשיתי לשאול. מש"ה פסק כחכמים ולא השגיח על הכלל שבידינו. דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא דהלכה כסתם דמתני' כמו שתמה עליו הכ"מ בזה והיינו נמי דהרמב"ם סמך לזו אחר מתני' ז' דפ' דלקמן:
וכן מטלית מהוהא טהורה. פי' הר"ב מהוהא בגד שנתחרך כו' דשוב אינו מקבל טומאה. טהורה. ולא אמרינן שמא טמא היה מתחלה קודם שנתחרך. וכן פי' הרמב"ם ולכאורה משמע שאילו היה טמא מתחלה קודם שנתחרך לא פרחה טומאתה ממנה. ומיירי דודאי נגעו בו הזיתים אחר שנתחרך והספק שמא טמא היה קודם שנתחרך או לא היה טמא. וקשה דבפכ"ז ממסכת כלים מוכח בהדיא דכשנמהא מתטהרת. ובפ"ק דנדה דף ד' מייתי לה למתני' דהכא ופירש"י מטלית של טלית של זהב היתה. המהוה הבלויה מצאה בלויה על גבי זיתים טהורה מלטמא הזיתים דאמרי' הכי נפלה עלייהו לאחר שבלתה וטהרה מטומאתה. יכן פי' הר"ש והשתא הויא דומיא דספק שרץ שרוף [והא דרש"י מפרש מהוהא בלויה. כ"כ ג"כ הר"ב בסוף פכ"ד. וספכ"ז דכלים]: [כשעת מציאתן. עיין בפי' הר"ב במשנה ה' פ"ג ובמשנה ו' פ"ה]:
(יא) (על הברטנורא) הוא לשון התוספתא. והיינו פרוד דמתניתין:
(יב) (על הברטנורא) דכי מנית ביה ראשון ושני. הוי ליה שאר גושים שלישי. הר"ש:
(יג) (על הברטנורא) וקשה, דמאי שנא נמצא במעטן מנמצא בגג, והא הכא נמי איכא למימר שלאחר שהעלה לגג נפל השרץ במעטן, וכן פירש הר"ב. בעצמו במשנה ז' פרק י'. ובתוספתא תני עלה, דברי רבי, וחכמים אומרים נמצא במעטן הגג טהור. וכן פסק הר"מ. ועתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) לכאורה משמע שאילו היה טמא מקודם לא פרחה הטומאה ממנה כו'. וקשה מסוף פרק כ"ז דכלים דכשנמהה מתטהרת. ולשון רש"י, טהורה, דאמרינן הכא נפלה עלייהו לאחר שבלתה. ועתוי"ט:
נמצא ע"ג פרודים: בדל"ת גריס בערוך כמו שכתבתי ופי' שר"ל נמצא שרץ על הזיתים פרודין ועדיין לא נכתשו ע"כ:
בפי' רעז"ל אבל שאר גושים טהורים כי הגוש שהשרץ עליו הזיתים שנגע בהן השרץ הן ראשון ושאר הזיתים שבו חשיבי חבור לענין זה שמקבלין טומאה מאותם שנגע בהן השרץ והוו שני ואין שני עושה שלישי בחולין. הר"ש והרא"ש ז"ל:
נמצא בגג המעטן טהור במעטן הגג טמא: בתוספתא קתני דברי רבי וחכמים אומרים נמצא בגג אין טמא אלא הגג נמצא במעטן אין טמא אלא מעטן ע"כ. וצ"ע מאי טעמיה דרבי. ועיין בכסף משנה פי"ז דהלכות שאר אבות הטומאות סי' ד' כי נראה שיש שם טעות סופר במה שכתוב שם ודלא כרבי דפליג עלייהו ואמר דאם נמצא במעטן זיתים שבגג טהורים ע"כ דנלע"ד דבמקום טהורים צ"ל טמאים:
שכל הטומאות כשעת מציאתם: אפילו ברשות היחיד:
יכין
נמצא על גבי פרודים: הן גושים קטנים שנפרדו מהאום. שאין בכל א' כביצה. והפרודים מונחים על האום ונוגע כל א' מהן בה:
והוא נוגע בכביצה: שכל הפרודים שכל א' מהן נוגע בהשרץ הן כולן יחד כביצה:
טמא: הפרודים והאום כולן טמאים. דאע"ג דכל פירוד לבד אינו כביצה. הרי אפילו כ"ש מקט"ו. וכיון שכולן יחד כביצה. והן נוגעים בשעה א' בהאום. הרי נגע האום בכביצה אוכלין טמאים, ונטמאה. [כך פי' הר"ש ור"ב והגר"א. וק"ל מלעיל פ"ג מ"א, וע"ש. ואין לדמות זה לנוגע בב' חצאי זית ממש בשעה א' דנטמא [באהלות פ"ג מ"א]. דהתם טומאת עצמה. משא"כ הכא ורפ"ג הפרודים נטמאו במגע. והרמב"ם [פ"ט מאוכלין ה"ז] נתן טעם אחר. דלהכי הפרורים מצטרפין לכביצה מפני שהמשקה צף על כולן והמשקה מצרפן לכביצה לטמא המשקה. וחוזר המשקה ומטמא האום. ונ"ל דר"ל כלעיל [פ"ח סי' מ"ז]. ולא ידענא למה מיאנו רבותינו לפרש. דר"ל שהשרץ מונח על גוש כביצה. והגוש ההוא חוזר ונוגע בהפרורים].
פרודים על גבי פרודים: שאין הפרודים הנוגעים בהשרץ חוזרים ונוגעים באום. ולרמב"ם הנ"ל ר"ל שאין פרודים העליונים שנוגעים בשרץ. מונחים תוך המשקה:
אע"פ שהוא נוגע בכביצה: ר"ל אע"ג שכל הפרודים שנוגעין בהשרץ הם יחד כביצה:
אין טמא אלא מקום מגעו: של השרץ. ור"ל דרק הפרודים העליונים שנגעו בהשרץ אע"ג שאין בכל א' כביצה. גם כ"ש מקט"ו. אבל פרודות תחתונות שחזרו ונגעו בהעליונות טהורים. דאע"ג שנגעו בהעליונות כולן בשעה א'. עכ"פ כיון שאין כל התחתונות גוש א' והרי כל פירוד מהתחתונות לא נגע רק בפירוד א' או ב' של העליונות שאין בהן כביצה. וכל פחות מכבינה אוכלין אין מטמא לאחרים:
טהור: ולא אמרינן מן הזיתים נפל לשם. דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום:
נמצא בגג: שאחר שהזיעו הזיתים במעטן לקח מהן קצת. והעלה אותן לגג ליבשן. ושם בגג מצא עליהן שרץ:
המעטן טהור: ר"ל המעטן והזיתים שבמעטן דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. לומר שכבר היה השרץ על הזיתים בשעה שהיו במעטן מחוברים בהאום. ונטמא האום:
הגג טמא: שאחר שהעלה אלו הקצת מהמעטן להגג. נמצא השרץ על האום שבמעטן. הגג טמא דמחזיקין טומאה מזמן לזמן. כשלא טלטל ביני ביני ממקום למקום. את הדבר שנמצא עליו הטומאה. ולפיכך הכא שלא טלטל המעטן ממקום למקום ביני ביני. אמרינן שכבר היה השרץ על האום במעטן בשעה שנטל מהאום הזיתים שהעלה להגג. ונטמאו גם הם [ועיין רמג"א א"ח תס"ז סקט"ז. ומתורץ בזה קו' התוי"ט הכא ע"ש]:
נמצא שרוף: דאע"ג דגם שרץ שרוף מטמא. כל עוד שדפוס צורתו קיימת [כנדה נו"א]. התם מוקמינן למשנתנו בשלא נמצא כולו שלם [ונ"ל עוד דמה"ט נקט נמי מטלית מהוהה. דמלת מהוהה גם אשרץ דנקט ברישא קאי]:
וכן מטלית מהוהא: שמצא בהמעטן מטלית שיש בו גע"ג אצבעות. ומכירו שהיה טמא. ורק השתא מצאו בלוי. שנטהר עי"ז [ככלים פכ"ז מי"א]:
טהורה: האום שנמצא עליו הטומאה טהור. דלא חיישינן שמא קודם שנשרף או שנעשה בלוי כבר היה על המעטן:
שכל הטומאות כשעת מציאתן: כלומר אע"ג שלא טלטל השרץ ביני ביני ממקום למקום. ולפיכך היה ראוי לומר שמחזיקין טומאה מזמן לזמן שכבר היה השרץ על האום קודם שנשרף. להכי קאמר שכל הטומאות כשעת מציאתן. ולפיכך אמרינן שכמו שמצאוהו. באותה התמונה היה כשנפל לשם. מיהו לא אמרינן הכי רק במקום מציאתן. [ועיין הר"ב פ"ג מ"ה ורתוי"ט פ"ה מ"ז]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת