עיקר תוי"ט על טהרות י
משנה טהרות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) ונפקא מינה, בטומאה שמטמא במגע ולא בהיסט. אבל קשה, דהכא מיירי שהיו שם כלים טמאין מדרס, והם מטמאים אף בהיסט. ואפשר דנפקא מינה דעל הנגיעה נאמנים לומר לא נגענו, ועל ההיסט אי אפשר שיהיו נאמנים כיון שאין חוששין לה. אלא דבמתניתין דלקמן פירש הר"ב דאין נאמנין על הנגיעה אלא היכא שיש חבר עמהם. ולכך נראה כפירוש הר"מ, דר' יוסי אדר' שמעון חולק שסבירא ליה בית הבד טהור, ופליג ר' יוסי מפני שאע"פ שלא יגעו בהן להיותן טמאים, הנה יסיטם לפי שאינן יודעים שהיסטם יטמא:
(ב) (על הברטנורא) וקשה, דבפרק ט' משנה ח' לא הצריכו שיהא החבר עומד עליהן. והר"מ לא הצריך כן:
(ג) (על המשנה) כיון כו'. דכיון שנכנסו למקום הטבילה על דעת לטבול, לא חשדינן להו שלא יטבלו. ולא החמיר ר' מאיר במגען בריש פרקין אלא משום דאין חוששים ליזהר, ולא שנחזיקהו ברשע:
.אין פירוש למשנה זו
(ד) (על המשנה) טהור. שאע"פ שהגרגר נטמא שהרי הוכשר הואיל ולגת בצרן, מכל מקום אין אוכל מטמא כלי. ואפילו אם על ידי דריכה יצא ממנו משקה, אין המשקה מטמא הכלי כיון שאין שיעור באוכל לטמא המשקה:
(ה) (על הברטנורא) דענבים נמי היו מתטמאים בכביצה:
(ו) (על הברטנורא) ברשות היחיד. הר"מ:
(ז) (על המשנה) טמאות. צריך עיון, דהא סתמא קתני, וכי לא בדק ולא כיסה אימא לאחר שמילאה נפל תהיה טמאה:
(ח) (על המשנה) בזו כו'. נכנסים ברוח זו ויוצאים ברוח שכנגדה. הר"מ:
(ט) (על הברטנורא) שאותו הפסולת נקרא גפת:
(י) (על הברטנורא) מלשון ושבולת שטפתני [תהלים ס"ט]. לפי שדרך הספינות ללכת שם, נקרא כן, מלשון שביל: