משנה חולין א ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק א · משנה ג | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה, שחיטתו כשרה.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר, מלא החוט על פני רובה.

משנה מנוקדת

הַשּׁוֹחֵט מִתּוֹךְ הַטַּבַּעַת,

וְשִׁיֵּר בָּהּ מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי כֻּלָּהּ,
שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
מְלֹא הַחוּט עַל פְּנֵי רֻבָּהּ:

נוסח הרמב"ם

השוחט מתוך הטבעת -

ושייר בה מלוא החוט על פני כולה - שחיטתו כשרה.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מלוא החוט על פני רובה.

פירוש הרמב"ם

טבעת זו היא הגדולה, והוא גוף מחובר מחלקים רבים והושט וקנה הריאה הסמוכה לה.

ובתוך אותה טבעת יש כמו שני גרגרים מגוף סחוסי וקורין אותה החכמים "חיטי", ועליהן נצמדות פיקות של גרגרת, וצורת החיטין בטבעת כגון זה:

Rambam-Hulin c1-m3-d1.jpg





וכששוחט בטבעת עצמה למעלה מן החיטין זו היא "הגרמה". אבל אם שחט, ואפילו בגוף החיטין, ונשאר כל שהוא מן החיטין שחיטתו כשירה, וזהו פסק ההלכה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

השוחט מתוך הטבעת - בטבעת הגדולה שהיא עליונה לכולן קאמר יט:

ושייר בה מלוא החוט על פני כולה - לצד הראש. שלא הטה לסכין לצאת מן הטבעת לצד הראש עד שגמר כל הטבעת כולה, כשרה:

מלוא החוט - כלומר כל דהו כ. אבל אם קודם שגמר את כולה הגריס את הסכין לצד הראש. ויצא מן הטבעת וגמר את השחיטה למעלה מן הטבעת שאינו מקום שחיטה, שהיא הגרמה, אף על פי שנשחט רוב הקנה במקום שחיטה, פסלי רבנן, הואיל וגמרו בפסול:

רבי יוסי בר' יהודה אומר מלוא החוט על פני רובה - אם שייך בה מלוא חוט השערה מן הטבעת לצד הראש על פני רוב הטבעת, כלומר שחתך רוב הקנה בתוך הטבעת ובמיעוטה הגריס ויצא ממנה לצד הראש וגמר השחיטה למעלה ממנה, כשרה, דברובא אתכשרה לה שחיטה, ואידך כי קא שחיט מחתך בשר בעלמא הוא. ופסק הלכה, השוחט למעלה מטבעת הגדולה, משפוי כובע ולמעלה, טריפה. משפוי כובע ולמטה, כשר. והיינו דשייר בחיטי, ששחט באותן שני חיטין של בשר שהן למעלה מטבעת הגדולה ולמטה משפוי כובע, ושייר בהן כל שהוא לצד הראש:

פירוש תוספות יום טוב

השוחט מתוך הטבעת. פירש הר"ב. בטבעת הגדולה שהיא עליונה לכולן קאמר. והא דקרי לה טבעת סתמא. משום דאין בכל הקנה טבעת גמורה אלא היא. שאינן שלמות. אלא רצועת בשר מהלכת לארכו של קנה ומחברת ראשי הטבעות. רש"י:

מלא החוט. כתב הר"ב. כלומר כל דהו. והיינו דבסמוך פירש מלא חוט השערה. ומה שחסר בזה גילה בזה. ולשונו לשון רש"י הוא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יט) (על הברטנורא) והא דקרי לה טבעת סתמא, משום דאין בכל הקנה טבעת גמורה אלא היא. שאינן שלימות, אלא רצועת בשר מהלכת לארכו של קנה ומחברת ראשי הטבעות. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) והיינו דבסמוך פירש מלא חוט השערה. ומה שחסר בזה גילה בזה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השוחט מתוך הטבעת וכו':    ביד שם פ"א סי' ז' ובפ"ג סי' י"ב ובטור יו"ד סי' כ' ועיין במ"ש בשם הכל בו לקמן ס"פ הזרוע. ועוד כתב הכל בו שם סי' ק"ז פ"ג בשם הרב הברצלוני ז"ל דכל הנך מילי דהגרמה בבהמה אינון אבל בעוף ליכא למימר פיסול בהגרמה כלל וראיה מוכחת שאין בקנה שלו שפוי כובע ולא ליטעי ולימא שאותה פיקא של גרגרת קרינן שפוי כובע אלא כדפרישית לעיל ומביא ראיות מעומק הגמרא שאין נוהגת הגרמה בגרגרת של עוף הלכך כל צואר של עוף כשר לשחיטה ע"כ. ופי' רש"י ז"ל טבעת לאו היינו קנה מדקתני בברייתא בגמרא דטבעת הגדולה מקפת את כל הקנה ושאר טבעות אין מקיפין את כל הקנה אלא יש מהן מקיפות את רוב הקנה ויש פחות ש"מ קרום שבתוך הטבעת המכסה אותו מבפנים הוא דמקרי קנה ע"כ. עוד כתב אחר שפי' הפי' שהעתיק ר"ע ז"ל וז"ל ואית דמפרשי דבכל הטבעות חשיב הגרמה לרבנן ולר' יוסי דכיון שהתחיל לשחוט בתוך הטבעת צריך שיגמור כל השחיטה לתוכה לרבנן או רובה לר' יוסי ואינו כן דבהדיא תניא בתוספתא דאין חילוק מקום שחיטה בכל הקנה בין תוך הטבעת לאויר שבין טבעת לטבעת ופלוגתייהו בטבעת הגדולה לפי שאין מקום שחיטה למעלה הימנה דהכי תניא בתוספתא מצות שחיטה מן הטבעת ועד הריאה ומוגרמת פסולה כלומר משם ולמעלה ור"ח בן אנטיגנוס מכשיר שייר בה כחוט סמוך לראש מקיף את כולה כשרה ור' יוסי ב"ר יהודה אומר אם היה רובה מוקף כָלְבוָנָה כשרה ומדקתני מן הטבעת ועד הריאה ש"מ בטבעת גדולה שהיא ראשונה קאמר והא דקרי לה טבעת סתמא משום דאין בכל הקנה טבעת גמורה אלא היא שאין שאר הטבעות שלימות אלא רצועות בשר מהלכת לארכו של קנה ומחברת ראשי הטבעות ומדקתני סמוך לראש ש"מ דלא חייש אי נפיק מיניה ולמטה אלא ממנה ולמעלה משום דלאו מקום שחיטה הוא עכ"ל ז"ל. ופי' הר"ן ז"ל וס"ל לת"ק שאם התחיל למעלה ממקום שחיטה כל שהוא אפילו בקנה פסולה דבעינן רוב במקום שחיטה ומיהו מודה שאם שחט בתחלה רובה של טבעת ואח"כ הגרים כשרה דהא תנן ורובו של אחד כמוהו וכי קאמר על פני כולה למעוטי שאם התחיל להגרים פסולה ר' יוסי ב"ר יהודה אומר מלא החוט על פני רובה דאע"ג דהתחיל להגרים חוץ לטבעת גדולה כיון שסיים רוב השחיטה בטבעת כשרה והיינו דקאמר מלא החוט על פני רובה. כלומר דבמקום שישלים לרובה יכנס מלא החוט לתוך הטבעת ומ"מ כולהו מודו שאין מקום שחיטה למעלה מטבעת גדולה ולא קיימא לן כוותייהו אלא משפוי כובע ולמטה כשרה וכדאיתא בגמרא עכ"ל ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

השוחט מתוך הטבעת:    הגרגרת עשוי טבעות טבעות. וכל א' מופסקת באמצע. וחוט בשר מחבר ב' קצוות של כל הטבעות. רק טבעת העליונה שלצד הראש. היא לבד שלימה. ולכן נקראת טבעת הגדולה. ובה איירי הכא. ששחט בה:

ושייר בה מלא החוט:    ר"ל כל שהוא מרחבה:

על פני כולה:    לצד הראש של הבהמה. שלא יצא הסכין מתוך הטבעת לצד הראש. רק שחט באמצע רוחב הטבעת עד גמר השחיטה:

מלא החוט על פני רובה:    ר"ל אפילו אם אחר ששחט רוב הגרגרת באמצע רוחב הטבעת. אח"כ הטה הסכין חוץ להטבעת לצד הראש. אפ"ה כשר. דאחר ששחט הרוב. מחתך בבשר בעלמא הוא. וקיי"ל כרבי יוסי. מיהו נוהגין לאסור. מדהו"ל הגרמה במיעוט בתרא. וכ"כ בכל חמש הלכות שחיטה. פוסלין אפילו במיעוט בתרא [י"ד כ"ד י"ב]. ובהפ"מ קיי"ל אפילו בשייר בחיטי דהיינו ששחט למעלה מהטבעת הגדולה באמצע רוחב החיטי שמונחין למעלה מהטבעות. ושייר קצת מארכן לצד הראש. כשרה. ובלא שייר מהן לצד הראש. פסול. וזהו גבול מקום שחיטת הגרגרת למעלה בין בעוף ובין בבהמה. וגבול מקום שחיטה של הקנה למטה. בבהמה הוא עד סמוך לכנף אונה של שמאל. ובעוף עד חלל הגוף. ובוושט גבול שחיטתו למעלה הוא כל עוד שחותך במקום ההוא וכווץ. אבל כל שחותך שם ועומד במקומו. זהו נקרח תורבץ, וכששחט שם פסול וזהו בין בעוף בין בבהמה. וגבול שחיטת הוושט למטה. בבהמה הוא עד סמוך למקום שישער שם הוושט. דהיינו סמוך לכרס יש תוך חללו של וושט כמין שערות של בשר. ושם פסול לשחוט. ובעוף גבול התחתון בוושט עד גגו של זפק. דהיינו מקום שמתחיל הוושט להתרחב בחללו. ובעוף שאין לו זפק. גבול שחיטת הוושט למטה הוא עד חלל הגוף. וזה א' מה' הלכות שחיטה. שהן הלממ"ס שנקראת הגרמה . ר"ל שהגרים והטה הסכין לשחוט חוץ ממקום שחיטה. [ולא הזכיר התנא כל גבולות הוושט והקנה. לרוב פשטותם. דכל המצויין אצל שחיטה בקיאין בהן. ומה דנקט תנא קצת מגבול הגרמה הכא. היינו רק לאשמעינן פלוגתא דת"ק ור' יוסי. וכ"כ צ"ל לקמן פ"ב מ"ג ומ"ד]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים