משנה חגיגה ב דפוסים

<< | משנה חגיגה ב דפוסים | >>

אין דורשין בעריות בשלשה.

ולא במעשה בראשית בשנים.

ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.

כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור.

וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם.

יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך, יוסי בן יוחנן אומר לסמוך.

יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך, נתאי הארבלי אומר לסמוך.

יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך, שמעון בן שטח אומר לסמוך.

שמעיה אומר לסמוך. אבטליון אומר שלא לסמוך.

הלל ומנחם לא נחלקו.

יצא מנחם, נכנס שמאי. שמאי אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך.

הראשונים היו נשיאים, ושניים להם אבות בית דין.

בית שמאי אומרים, מביאין שלמים ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות.

ובית הלל אומרים, מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם.

עצרת שחל להיות בערב שבת, בית שמאי אומרים, יום טבוח אחר השבת.

ובית הלל אומרים, אין יום טבוח (אחר השבת).

ומודים שאם חל להיות בשבת, שיום טבוח אחר השבת, ואין כהן גדול מתלבש בכליו, ומותרין בהספד ותענית, שלא לקיים דברי האומרין עצרת אחר השבת.

נוטלין לידים לחולין ולמעשר ולתרומה.

ולקודש, מטבילין.

ולחטאת, אם נטמאו ידיו, נטמא גופו.

הטובל לחולין והוחזק לחולין, אסור למעשר.

טבל למעשר והוחזק למעשר, אסור לתרומה.

טבל לתרומה, והוחזק לתרומה, אסור לקודש.

טבל לקודש והחזק לקודש, אסור לחטאת.

טבל לחמור, מותר לקל.

טבל ולא הוחזק, כאלו לא טבל.

בגדי עם הארץ מדרס לפרושין.

בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה.

בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש.

בגדי קודש מדרס לחטאת.

יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהנה, והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת.

<< | משנה חגיגה ב דפוסים | >>