משנה חגיגה ב ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק ב · משנה ג | >>

בית שמאי אומרים, מביאין שלמים ואין סומכין עליהם, אבל לא עולות.

ובית הלל אומרים, מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם,
אֲבָל לֹא עוֹלוֹת.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת,
וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם:

בית שמאי אומרין:

מביאין שלמים - ואין סומכין עליהן,
אבל - לא עולות.
בית הלל אומרין:
מביאין שלמים ועולות - וסומכין עליהן.

כבר פירשנו בפרק שני ממסכת ביצה זו ההלכה, ופירשנו כי מחלוקתם היא בעולות ראייה ושלמי חגיגה, אבל נדר ונדבה אין קריבין ביום טוב.

ואסרו בית שמאי הסמיכה לפי שהוא משתמש בבעלי חיים, ומייגע עצמו גם כן בסמיכה, כי סמיכה בכל כוחו בעינן:


מביאים שלמים - שלמי חגיגה, לפי שיש בהם צורך אכילה להדיוט:

ואין סומכין עליהם - אלא סומך עליהן מבעוד יום. דלא בעינן "וסמך", "ושחט" - תכף לסמיכה שחיטה:

אבל לא עולות - עולת יחיד, ואפילו עולת ראיה. שהרי יכול להקריבה בשאר ימות הרגל, דאמר קרא (במדבר כט לה): "עצרת תהיה לכם" — לכם ולא לגבוה:

ובית הלל אומרים מביאין - שלמי חגיגה ועולות ראייה. דכתיב (דברים טז ח): "עצרת לה'" — כל דלה'. אבל נדרים ונדבות, בין עולות בין שלמים דברי הכל אין קריבין ביום טוב:

בית שמאי אומרים וכו'. משנה זו שנויה כבר במשנה ד' פ"ב דביצה. ושם פירשתי בס"ד:

.אין פירוש למשנה זו

בש"א מביאין:    בביצה פ"ב מתניא והתם עיקר והכא אגב גררא נסבה דמיירי בחגיגה וכן משמע שמאריך התם טפי לפרש ויש להוכיח מינה דביצה מתניא מקמי מכלתין תוס' ז"ל ואיתה למתני' בפ"ק דמגילה דף ה' ובפ"ק דמכילתין דף ז' וכתבו שם תוס' ז"ל מביאין שלמים ואין סומכין דס"ל כשמאי רבם דאמר שלא לסמוך בי"ט ע"כ:

יכין

כא) בית שמאי אומרים מביאין שלמים שלמי חגיגה ביו"ט, מדיש בהן צורך אכילת הדיוט:

כב) ואין סומכין עליהם מדמשתמש בבע"ח. ואי"ל לדחי עשה לל"ת י"ל הרי אפשר לקיים שניהן לסמוך מעיו"ט:

כג) אבל לא עולות אפי' עולת ראיי' לא יביא:

כד) ועולות עולת ראיי':

כה) וסומכין עליהם דס"ל תיכף לסמיכה שחיטה:

בועז

פירושים נוספים