משנה חגיגה ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אין דורשין -

בעריות - בשלשה.

ולא במעשה בראשית - בשנים.

ולא במרכבה - ביחיד,

אלא אם כן - היה חכם, ומבין מדעתו.

וכל המסתכל - בארבעה דברים,

רתוי לו - כאילו לא בא לעולם,

מה למעלן, מה למטן,

מה לפנים, מה לאחור.

וכל שלא חס - על כבוד קונו,

רתוי לו - כאילו לא בא לעולם.

(ב) יוסף בן יועזר אומר: שלא לסמוך.

יוסף בן יוחנן אומר: לסמוך.

יהושע בן פרחיה אומר: שלא לסמוך.

ניתאי הארבלי אומר: לסמוך.

יהודה בן טבאי אומר: שלא לסמוך.

שמעון בן שטח אומר: לסמוך.

שמעיה אומר: לסמוך.

אבטליון אומר: שלא לסמוך.

הלל, ומנחם - לא נחלקו.

יצא מנחם - ונכנס שמאי.

הלל אומר: לסמוך.

שמאי אומר: שלא לסמוך.

הראשונים - היו נשיאים.

והשנים - אבות בית דין.

(ג) בית שמאי אומרין:

מביאין שלמים - ואין סומכין עליהן,

אבל - לא עולות.

בית הלל אומרין:

מביאין שלמים ועולות - וסומכין עליהן.

(ד) עצרת - שחלה להיות ערב שבת,

בית שמאי אומרין:

יום טבוח לאחר שבת.

בית הלל אומרין:

אין לה יום טבוח.

מודים - שאם חלה להיות בשבת,

שיום טבוח לאחר שבת.

ואין כוהן גדול - מתלבש בכליו.

ומותרים - בספד ובתענית,

שלא לקיים את דברי האומרים - עצרת לאחר שבת.

(ה) נוטלין לידים -

לחולין, ולמעשר, ולתרומה.

ולקודש - מטבילין.

ולחטאת -

אם נטמאו ידיו - נטמא גופו.

(ו) טבל לחולין -

הוחזק לחולין, ואסור למעשר.

טבל למעשר -

הוחזק למעשר, ואסור לתרומה.

טבל לתרומה -

הוחזק לתרומה, ואסור לקודש.

טבל לקודש -

הוחזק לקודש, ואסור לחטאת.

טבל לחמור - מותר לקל.

טבל - ולא הוחזק,

כאילו לא טבל.

(ז) בגדי עם הארץ - מדרס לפרושים.

בגדי פרושים - מדרס לאוכלי תרומה.

בגדי אוכלי תרומה - מדרס לקודש.

יוסף בן יועזר,

היה חסיד שבכהונה,

והיתה מטפחתו - מדרס לקודש.

יוחנן בן גודגדה,

היה אוכל בטהרת הקודש - כל ימיו,

והיתה מטפחתו - מדרס לחטאת.

הדף הראשי של משנה חגיגה ב

משנה חגיגה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב