משנה זבחים י ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק י · משנה ד | >>
העופות קודמין למנחות, מפני שהן מיני דמים.
מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה, מפני שהיא באה על חטאט.
חטאת העוף קודמת לעולת העוף.
וכן בהקדשה.
משנה מנוקדת
הָעוֹפוֹת קוֹדְמִין לַמְּנָחוֹת,
- מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִינֵי דָּמִים.
- מִנְחַת חוֹטֵא קוֹדֶמֶת לְמִנְחַת נְדָבָה,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא בָּאָה עַל חֵטְא.
- חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף;
- וְכֵן בְּהֶקְדֵּשָׁהּ:
נוסח הרמב"ם
העופות - קודמין למנחות,
- מפני שהן מיני דמים.
- מנחת חוטא - קודמת למנחת נדבה,
- מפני שהיא באה על חטא.
- חטאת העוף - קודמת לעולת העוף,
- וכן בהקדשה.
פירוש הרמב"ם
מנחת חוטא - הוא עשירית האיפה שמקריבה העני על טומאת מקדש וקדשיו או שבועת העדות, כמו שזכרנו בתחילת דברינו בזו המסכתא.
ואמר רחמנא "והקריב את אשר לחטאת ראשונה"(ויקרא ה, ח), ואמרו "בניין אב לכל החטאות שיהיו קודמות לעולות הבאות עמהן, בין בעוף בין בבהמה".
ומה שאמר וכן בהקדשה - רוצה לומר כי בשעה שיפריש קרבנותיו אומר "הרי זו חטאת", ואחר כך אומר "הרי זו עולה":
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שהן מיני דמים. ומיני דמים כפרתן מרובה: חטאת העוף קודמת לעולת העוף. דכתיב (ויקרא ה) והקריב את אשר לחטאת ראשונה י, בנה בנין אב יא לכל החטאות שקודמות לעולה בין בבהמה בין בעוף יב: וכן להקדשה. כשהוא מפריש קנו, דהיינו שתי תורים או שני בני יונה, קורא שם לחטאת תחלה יג:
פירוש תוספות יום טוב
מפני שבאה על חטא. כלומר דמכפרת. כדאיתא בגמרא:
חטאת העוף קודמת לעולת העוף. כתב הר"ב דכתיב והקריב את אשר לחטאת ראשונה. וכיון דלית בה הקטרה לא מהני טעמא דמרצה כדלעיל מ"ב תוספות דף פ"ט ריש ע"ב. ומ"ש הר"ב זה בנה אב וכו' כדמפרש בברייתא שאין ת"ל ללמד שתקרב ראשונה שהרי כבר נאמר (ויקרא ה') ואת השני יעשה עולה. אלא זה בנה אב וכו' ופירש"י זה בנה אב תלה [טעם] הקדמתו בשביל שם חטאת. [*ועיין בפירוש הר"ב ספ"ב דמסכת קנים] ומ"ש הר"ב בין בבהמה בין בעוף ה"ק אפילו חטאת העוף לעולת בהמה. דבתרוייהו בהמה לא צריכא לבנין אב. והכי מפורש בגמרא:
וכן בהקדשה. פירש הר"ב כשהוא מפריש כו' קורא שם לחטאת תחלה. ולאו כללא הוא. דהא ביולדת כתיב אחד לעולה ואחד לחטאת הרי שהקדים הכתוב עולה לחטאת וטעמא כדתניא בגמרא לפי שכאן באה במקום בהמה דעשירות שהיתה בהמה לעולה. ומ"מ מסיק רבא דאף ביולדת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה שתקדום בקריאת שם ולא לעבודה. [*אבל לשון רש"י למקראה שתהא נקראת בענין תחלה אבל בעבודתן חטאת קודמת ע"כ. וז"ל בפ"ה דערכין דף כ"א שתהא נקראת במקרא תחלה ולא שתקרב תחלה. ומדלא פירש למקראה קריאת שם. צריכין אנו לומר דבעבודתן וכן שתקרב שבלשון רש"י כל עניני עבודה וקריבה במשמע. ואף קריאת שם. וז"ש קריאה שבענין. וכן שתהא נקראת במקרא הכל חדא ור"ל שבענין הפרשה במקרא הוא שכתובה. העולה קודם. וא"כ נקראת קודם להקורא בתורה. וכך פירש הרא"ם בפרשת תזריע לדברי רש"י דהתם. ואשתמיטתיה מלהביא לו ראיה מלשונות אלו של רש"י דהכא ודבמס' ערכין. ומ"מ למדנו לפי זה שמשנתינו כללא היא ואף דעת הרמב"ם כך היא שכתב בפ"ט מה' תמידים וכן בשעת ההפרשה מפריש החטאת תחלה ולא חילק בין חטאת לחטאת. ודברי הרמב"ם הן הנה משנתינו דהכא שכן בפירושו כתב על וכן בהקדשה ר"ל כי בשעה שיפריש כו' ולפיכך אני תמה על הכ"מ שהראה מקום על התוספתא]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) חטא. כלומר דמכפר:
(י) (על הברטנורא) וכיון דלית בה הקטרה לא מהניא טעמא דמרצה כדלעיל מ"ב. תוספ':
(יא) (על הברטנורא) כדמפרש בברייתא, שאין ת"ל ללמד שתקרב ראשונה, שהרי כבר נאמר ואת השני יעשה עולה:
(יב) (על הברטנורא) ה"ק אפילו חטאת העוף לעולת בהמה. דבתרוייהו בהמה לא צריכא לבנין אב. גמרא:
(יג) (על הברטנורא) ולאו כללא הוא, דהא ביולדת כתיב אחד לעולה ואחד לחטאת, הרי שהקדים עולה לחטאת. וטעמא בגמרא לפי שכאן באה במקום בהמה דעשירות שהיתה בהמה לעולה. ומ"מ מסיק רבא דאף ביולדת לא הקדימה הכתוב אלא למקראה שתקדים בקריאת שם ולא לעבודה. אבל לשון רש"י, למקראה שתהא נקראת בענין תחלה. אבל בעבודתן חטאת קודם, ולפ"ז כללא הוא וכ"כ הר"מ. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
העופות קודמות למנחות: בגמרא פריך אדרבא מנחות קודמות שכן ישנן בצבור כביחיד ומשני אפ"ה מיני דמים עדיפי. ועוד פריך מנחת חוטא קודמת למנחת נדבה אדרבא מנחת נדבה קודמת שכן טעונה שמן ולבונה ומשני אפ"ה באה על חטא עדיפא דמכפרת. אמר המלקט בכאן היה להם לתוס' ז"ל חלוקה אחרת דזה לשונם חטאת בהמה קודמת לעולת בהמה וא"ת הא תנא ליה רישא דם חטאת קודם לדם עולה וי"ל דאיצטריך לאשמועינן אפילו בעולה הבאה עם החטאת כדקתני וכן בהקדשה עכ"ל ז"ל וכן בברייתא מייתי תרתי באבי דחטאת העוף קודמת לעולת העוף ודחטאת בהמה קודמת לעולת בהמה וכן ג"כ משמע קצת מפירוש הרמב"ם ז"ל דגריס לה:
חטאת העוף קודמת לעולת העוף: דכתיב וכו' לשון ר"ע ז"ל עד בנין אב לכל החטאות שקודמות לעולות בין בבהמה בין בעוף. אמר המלקט וכן חטאת העוף קודמת לעולת בהמה ודוקא למצוה ולא לעיכובא כדמוכח בס"פ שני דמסכת קנים וכמו שכתב ה"ר עובדיה ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
מפני שהן מיני דמים: ומיני דמים כפרתן מרובה, דהיינו שבאין מכל הקרבנות, וגם כי בו נפש החי ודמיון יותר לנפש האדם:
מנחת חוטא: הייני עשירית האיפה שמקריב העני כשחטא בשבועת העדות, או בשבועת בטוי, או בטומאת מקדש וקדשיו [עי' פ"ב דשבועות]:
חטאת העוף קודמת לעולת העוף: אפילו כשלא באה על חטא כלל כגון ביולדת וכדומה, ואפילו התם שבאין שניהן החטאת והעולה על עניין א'. ומדבעי למסיק וכן בהקדשה להכי נקט לה בסוף ולא קודם למנחה:
וכן בהקדשה: שכשמקדיש ב' תורים א' לחטאת וא' לעולה מקדיש החטאת תחלה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת