משנה זבחים יג ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יג · משנה ו | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

הקומץ והלבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ, חייב.

רבי אלעזר פוטר, עד שיקריב את השני.

אחד בפנים ואחד בחוץ, חייב.

שני בזיכי לבונה שהקריב את אחד מהן בחוץ, חייב.

רבי אלעזר פוטר עד שיקריב את השני.

אחד בפנים ואחד בחוץ, חייב.

הזורק יח מקצת דמים בחוץ, חייביט.

רבי אלעזר אומר, אף המנסך מי חג בחג בחוץ, חייב.

רבי נחמיה אומר, שיירי הדם שהקריבן בחוץ, חייב.

משנה מנוקדת

הַקֹּמֶץ וְהַלְּבוֹנָה,

שֶׁהִקְרִיב אֶת אֶחָד מֵהֶן בַּחוּץ,
חַיָּב.
רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר,
עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי.
אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ,
חַיָּב.
שְׁנֵי בָּזִיכֵי לְבוֹנָה,
שֶׁהִקְרִיב אֶת אֶחָד מֵהֶן בַּחוּץ,
חַיָּב.
רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹטֵר,
עַד שֶׁיַּקְרִיב אֶת הַשֵּׁנִי.
אֶחָד בִּפְנִים וְאֶחָד בַּחוּץ,
חַיָּב.
הַזּוֹרֵק מִקְצָת דָּמִים בַּחוּץ,
חַיָּב.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר:
אַף הַמְּנַסֵּךְ מֵי חַג בַּחַג בַּחוּץ,
חַיָּב.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר:
שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁהִקְרִיבָן בַּחוּץ,
חַיָּב:

נוסח הרמב"ם

הקומץ, והלבונה -

שהקריב את אחד מהן בחוץ - חייב.
רבי אלעזר - פוטר, עד שיקריב את השני.
אחד בפנים, ואחד בחוץ - חייב.
שני בזיכי לבונה -
שהקריב אחד מהן בחוץ - חייב.
רבי אלעזר - פוטר, עד שיקריב את השני.
אחד בפנים, ואחד בחוץ - חייב.
הזורק מקצת דמים בחוץ - חייב.
רבי אלעזר אומר: אף המנסך מי חג, בחג בחוץ - חייב.
רבי נחמיה אומר: שירי הדם שהקריבן בחוץ - חייב.

פירוש הרמב"ם

כבר ידעת מדברי תורה שהקומץ עם כל הלבונה ישרף.

ושני בזיכי לבונה - הם שהיו על מערכת הלחם, רוצה לומר לחם הפנים, ושורפין גם כן אותן השני בזיכים כל יום שבת ושבת, שנאמר "ונתת על המערכת לבונה זכה"(ויקרא כד, ז).

וכבר נתבאר לך במסכת סוכה, שבסוכות מנסכים מים על גבי המזבח. ורבי אלעזר סבר שזה חיוב מן התורה ולפיכך אמר שהמנסך בחג בחוץ חייב. ואין הדבר כן, לפי שאינו אלא הלכה למשה מסיני.

ודברי רבי נחמיה אינו אלא בשירי דמים הפנימים. אבל שירי דמים החיצונים הכל מודים שהם שירי מצוה ולא מעכבין, ולפיכך זורקן בחוץ פטור.

ואין הלכה כרבי אלעזר בדבריו, ולא כרבי נחמיה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הקומץ והלבונה. של מנחת נדבה. שניהם מתירים את שיריה לאכילה הלכך רבי אלעזר פוטר דבעי הקטרת כל המתיר:

אחד בפנים. תחלה ואחר כך השני בחוץ חייב. שזה גמר ובו הכל תלוי:

שני בזיכי לבונה. מתירים לחם הפנים:

מי החג. שנתמלאו לשם ניסוך המים בחג הסכות, אם ניסך אותן בחוץ חייב דסבר ניסוך המים בחג דאורייתא היא הלכך מחייב עלה בחוץ ואין הלכה כר"א בכולה מתניתין ונסוך המים בחג לאו דאורייתא היא אלא הלכה למשה מסיני כ:

שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב. בשירי דמים הפנימים מיירי וסבר דשירי הדם מעכבים בהם כא הילכך עבודה היא להתחייב עליה בחוץ אבל בשירי הדם של מזבח החיצון מודה ר' נחמיה שאינם אלא למצוה ולא לעכב, הילכך הזורקן בחוץ ודאי פטור. ואין הלכה כרבי נחמיה:

פירוש תוספות יום טוב

הזורק כו'. נפקא ליה מדתניא דם יחשב לרבות הזורק. דברי רבי ישמעאל. רע"א או זבח לרבות את הזורק. גמרא ד' ק"ז. והתם מפרש לקראי. למר אליביה דמר ולמר אליביה דמר. ואין להאריך בזה:

הזורק מקצת דמים בחוץ חייב. ולא פליג ר א דאפילו בחטאות הפנימיות שכל מתנותיהם מעכבות [כדתנן בפ"ד] אפ"ה אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת מהניא הך דיהבא ומביא פר אחר ומתחיל. רש"י. כדתנן [בספ"ה דיומא] ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל. גמרא:

רבי אליעזר אומר אף המנסך מי החג כו'. פירש הר"ב דסבר ניסוך המים בחג דאורייתא ואין הלכה וכו' וניסוך המים בחג לאו דאורייתא אלא הל"מ. וכ"פ הרמב"ם ותמיהני דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הל"מ שהרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהא חייב על מה שהוא הל"מ כמו על מה שהוא מדאורייתא ותו דבגמרא סלקא דעתין דטעמיה דר"א דיליף ונסכיה בב' ניסוכים הכתוב מדבר א' ניסוך המים וא' ניסוך היין ופרכינן דאי הכי מה להלן ג' לוגין אף כאן ג' לוגין והא מי החג קאמר דמשמע דאפילו פחות מג' לוגין וכו' ומסקינן דטעמיה דהל"מ הוא והשתא קשיא לי דבמ"ט פ"ד דסוכה כתבתי דמסקנא דגמרא דהל"מ היא. וא"כ אמאי אין הלכה כר"א. והרמב"ם בחיבורו פי"ט [ה"ג וד'] מה' מה"ק פסק המנסך שלשה לוגין מים בחוץ חייב פחות מכן פטור הואיל וחסר השיעור הרי אינן ראוין להתקבל בפנים ולפ"ז יראה לי דלא אתא ר"א למימר אלא דחייב אפילו בפחות מג' לוגין וכדדייק למימר מי החג דמשמע אפילו פחות כמ"ש לעיל משמא דגמרא וטעמא משום דס"ל דאין שיעור כלל. אפילו דלא כר"י דס"ל לוג בפ"ד דסוכה שם ומיהו לכ"ע הל"מ היא בין למתניתין דסוכה כמש"ש. בין לר"א. כדמסיק הכא בגמרא. אלא דלר"א אין להם שיעור ולרבנן יש להן שיעור למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' במ"ט פ"ד דסוכה. ולפי דקי"ל כמ"ד בסוכה דבעינן ג' לוגין לכך פסק הרמב"ם דלא כר"א דהכא. ובנא"י כ' ר"א סבר שזה חייב מן התורה ולפיכך אמר שהמנסך מי חג בחג בחוץ חייב ואפילו נסך שיעור מועט. ואין הדבר כן לפי שאינו אלא הל"מ ואם נסך ג' לוגין מים בחוץ חייב לדברי הכל ע"כ וזה כפי פסקו שבחיבורו אבל נשאר עדיין הקושיא שהקשתי לשאול מ"ש הל"מ ממדאורייתא לנדון דידן. ועוד דבגמרא המסקנא בהדיא דטעמא דר"א דלאו דאורייתא אלא הל"מ הלכך המחוור כמ"ש:

רבי נחמיה אומר שירי הדם כו'. כתב הר"ב בפנימים איירי וסבר דמעכבים כלומר דלא כסתמא דמתניתין ריש פ"ה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יח) (על המשנה) הזורק כו'. נפקא ליה בגמרא [דף ק"ז] מקרא:

(יט) (על המשנה) חייב. ולא פליג ר"א דאפילו בחטאת הפנימיות אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת, מהניא הך דיהבא ומביא פר אחר ומתחיל. רש"י:

(כ) (על הברטנורא) וכן פסק הר"מ. ותמיהני, דמה לי מפורש מדאורייתא מה לי הלכה למשה מסיני שהרי שתים זו שמענו מפי הגבורה ולמה לא יהיה חייב על מה שהוא הלכה למשה מסיני כמו על מה שהוא מדאורייתא ותו, דבגמרא מסיק דטעמיא דר"א דהלמ"מ היא. והשתא קשה לי דבמ"ט פ"ד דסוכה כתבתי דמסקנא דגמרא דהלמ"מ היא, וא"כ אמאי אין הלכה כר"א כו'. ולפ"ז יראה לי דכשיעורא פליג ר"א דס"ל דאין צריך שיעור כלל, וכדאיתא בגמרא, דמי החג משמע אפילו פחות מג' לוגין. ולפי דקי"ל כמ"ד בסוכה דבעינן ג' לוגין, לכך פסק הר"מ דלא כר"א דהכא. וכ"פ בחבורו, המנסך ג' לוגין חייב, פחות מכן פטור. ועתוי"ט:

(כא) (על הברטנורא) כלומר דלא כסתמא דמתניתין ריש פרק ה':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הקומץ והלבונה וכו':    פ' ב"ש דמכילתין דף מ"ב ובספ"ק דמנחות:

הזורק מקצת דמים בחוץ:    מפיק ליה ר"ע לזורק בברייתא בגמרא בדף ק"ז מרבוייא דאו זבח. ופירש רש"י ז"ל הזורק מקצת דמים בחוץ שלא נתן ד' מתנות אלא מתנה א' ואפילו מחטאות הפנימיות שכל מתנותיהן מעכבות חייב דהויא זריקה בפנים דכותה דתנן כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כפר ע"כ:

ר' אלעזר אומר אף המנסך וכו':    גמרא אמר רבא אע"ג דפליג ר' אלעזר גבי קומץ ולבונה וגבי שני בזיכי לבונה מודה הוא בדמים ואפילו בחטאות הפנימיות דהא בפנים אם נשפך הדם אחר שנתן מתנה אחת מהניא הך דיהבה ומביא פר אחר ומתחיל ממקום שפסק כדתנן ביומא שלהי פ' הוציאו לו ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל ואע"ג דבהדיא תנן ר' אלעזר אומר אף המנסך פירשו תוס' ז"ל דהא אתא רבא לאשמועינן דאפילו בפנימיים דכל מתנות מעכבות אפ"ה מודה ר' אלעזר דחייב על מקצתו עכ"ל ז"ל ועל פי דרכנו למדנו דגרסינן בכולה מתניתין ר' אלעזר בלתי יוד שהוא ר"א בן שמוע חברו של ר"ש והכי מוכח תו נמי מן הגמרא דגרסינן התם א"ר יוחנן משום ר' מנחם יודפדאה ר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה דסבר ניסוך המים דאורייתא דכתיב ונסכיה בשני ניסוכין הכתוב מדבר אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. אלא דהמסקנא דעשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני. ואיתה למילתיה דר' אלעזר ולכולה סוגיא במעילה פ' ולד חטאת (מעילה דף י"ג.) ובירושלמי פ' לולב וערבה:

ר' נחמיה אומר וכו':    פ' הוציאו לו (יומא דף ס') ובמכילתין פ' ב"ש (זבחים דף ל"ח) ודף ל"ט ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נ"ג) ובסוף פירקין. וביד שם פי"ט סימן ד' י"ג י"ד:

תפארת ישראל

יכין

הקומץ והלבונה:    של מנחת נדבה:

עד שיקריב את השני:    דשניהן מתירין את שיירי המנחה לכהנים וצריך שיקטיר כל המתיר [וכלעיל סי' ל']:

אחד בפנים ואחד בחוץ:    שהקטיר א' בפנים תחלה, ואח"כ א' בחוץ:

חייב:    מדגמר בו ההקטרה [וכסי' ל"א]:

שני בזיכי לבונה:    שמקטירין בשבת להתיר לחם הפנים לאכילת כהנים:

הזורק מקצת דמים בחוץ:    כגון קרבן שצריך ב' הזיות אי ד' הזיות על המזבח, וזרק בחוץ הזאה ראשונה, דאילו זרק א' מהאחרונות בחוץ, הו"ל כזורק שירי הדם בחוץ, דפטור:

חייב:    ולא פליג ר"א, דלא מבעיי' קדשים שחייבים להזות דמן על מזבח החיצון שבעזרה, הרי כל הנתנין במתן ד' שנתנן במתן א' כיפר [כפ"ח מ"י] וכבר נגמר ההקטרה. אלא אפילו חטאות פנימיות. שכל הזיותיה שבפנים מעכבין. עכ"פ מדמהני הזיה א' שנתן, דהרי כשנשפך הדם אחר שנתן מתנה א'. ס"ל לר"א שמביא פר אחר וגומר שאר המתנות. וא"צ להתחיל ההזיות מתחילה [כספ"ה דיומא. ולא קיי"ל כן]. א"כ כל הזיה והזיה מצוה באנפה נפשה היא:

רבי אלעזר אומר אף המנסך מי חג בחג בחוץ חייב:    ודוקא כשנתמלאו בכלי קודש לניסוך המים בסוכות. ולרבנן פטור מכרת. דאף דניסוך המים בחג הלכה למשה מסיני היא. דהוי כדאורייתא. עכ"פ הכא מיירי בשניסך מים בחוץ פחות מג' לוגין. דכך שיעורו נסוכו בפנים מדאורייתא. ור"א ס"ל דמדאורייתא אין שיעור לניסוך המים:

רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב:    ודוקא בחטאות הפנימיות. דס"ל לר' נחמיה דשפיכת שירים מעכב בהן. אבל בחיצוניות מודה דאין מעכבין ופטור:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים