משנה זבחים ט ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ט · משנה ה | >>
ואלו אם עלו ירדו: בשר קדשי קדשים, ובשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושיירי המנחות, והקטורת.
הצמר שבראשי כבשים, והשער שבזקן תיישים, והעצמות, והגידים, והקרנים, והטלפים, בזמן שהן מחוברין, יעלו, שנאמר (ויקרא א), והקטיר הכהן את הכל המזבחה.
פרשו, לא יעלו, שנאמר (דברים יב), ועשית עולותיך הבשר והדם.
משנה מנוקדת
וְאֵלּוּ אִם עָלוּ יֵרְדוּ:
- בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים,
- וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים,
- וּמוֹתַר הָעֹמֶר, וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם,
- וְלֶחֶם הַפָּנִים, וּשְׁיָרֵי הַמְּנָחוֹת,
- וְהַקְּטֹרֶת.
- הַצֶּמֶר שֶׁבְּרָאשֵׁי כְּבָשִׂים,
- וְהַשֵּׂעָר שֶׁבִּזְקַן תְּיָשִׁים,
- וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִים,
- וְהַקַּרְנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם,
- בִּזְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין, יַעֲלוּ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, ט): "וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה".
- פָּרְשׁוּ,
- לֹא יַעֲלוּ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כז): "וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם":
- לֹא יַעֲלוּ,
נוסח הרמב"ם
אלו אם עלו ירדו -
- בשר קודשי קדשים, ובשר קדשים קלים,
- ומותר העומר, ושתי הלחם,
- ולחם הפנים, ושירי מנחות, והקטורת,
- וצמר שבראשי כבשים, ושיער שבזקן התישים,
- והעצמות, והגידים, והקרניים, והטלפים.
- ובזמן שהן מחוברין - יעלו,
- שנאמר: "והקטיר הכוהן את הכל המזבחה" (ויקרא א ט).
- פרשו - לא יעלו,
- שנאמר: "ועשית עולותיך הבשר והדם, על מזבח ה' אלוהיך" (דברים יב כז).
פירוש הרמב"ם
כל אלו שנאמר מורידין אותו מן המזבח ואפילו העלו אותן, אינן ראוין למזבח אבל כולן ראוין לאכילה, זולתי הקטרת, אבל היא גם כן אינה ראויה למזבח.
וכן כל מה שמנה אחר הקטרת אינו ראוי למזבח אלא אם היה מחובר, רוצה לומר שיהא כקרבן עולה ששורפין אותה כולה ויהיו דבוקים בבשר הדיבוק הטבעי:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ואלו אם עלו ירדו. ואפילו הן כשרים וטהורים. משום דלא שייך בהו מזבח כלל: בשר קדשי קדשים כו'. דלאכילה קיימי ולא למזבח: והקטורת. לא ראויה היא למזבח החיצון: הצמר שבראשי כבשים. גרסינן. ורישא דבבא אחריתא היא, ובהדי עצמות וגידין קתני לה ומשפט אחד להם. הצמר שבראשי כבשים, של עולה. שהראש אינו בכלל הפשט וקרב עם עורו, והכי אמרינן בשחיטת חולין [כ"ז ע"ב]. מנין לרבות את הראש שכבר הותז בשחיטה שאע"פ שאינו בכלל הפשט ישנו בכלל הקטרה, תלמוד לומר את הראש. ויש צמר בגובה ראשו של כבש אצל ערפו, וכן השער שבזקן התישים בזמן שהן מחוברים, כולן עולים:
פירוש תוספות יום טוב
פרשו לא יעלו. עיין בריש מתניתין דלקמן ומ"ש שם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אלו אם עלו ירדו וכו': הצמר שבראשי כבשים וכו' עד סוף הפרק פ' ששי דהלכות מעשה הקרבנות סימן ב' ג' ובפ"ג דהלכות פסולי המוקדשין סי' ט"ז י"ח י"ט כ' ובפ' שני דהלכות מעילה סימן י"ב י"ג:
פירשו לא יעלו: בברייתא קתני רבי פירשו אפילו הן בראש המזבח ירדו ופירש רש"י ז"ל דמתניתין אליביה אתיא ור"י פי' כרבנן דוקא אתיא דמדקתני לא יעלו משמע דאם עלו לא ירדו וריב"א ז"ל פירש בכתיבת יד א"נ י"ל דמתני' רבי והא דקאמר לא יעלו ה"ק דאם עלו ירדו אלא אגב דנקט מחוברין יעלו נקט נמי בפירשו לא יעלו. ואיתה ברייתא בריש פרק גיד הנשה. ונלע"ד דגרסינן פָרְשוּ לא יעלו הפא בנקודת קמץ כדא' כל דפריש מרובא פריש. [הגה"ה חוזרני בי. לומר דעיקר הגירסא פירשו בנקודת צירי בפ"א ואין להביא ראיה מכל דפריש וכו' שאותו הוא לשון תרגום]:
תפארת ישראל
יכין
ואלו אם עלו ירדו: אפילו הן כשרים תמימים וטהורים:
ושירי מנחות: דכולהו לאכילה ולא להקרבה עומדים:
והקטרת: אינו ראוי למזבח החיצון. מיהו מזבח פנימי מקדש אפילו אינן ראויין לו. [ולכאורה היה נ"ל דעכ"פ לא יקטירום שם רק במזבח החיצון, דהרי כתיב בי' לא תעלה עליו קטורת זרה, ואי"ל דהעשה של כל הנוגע במזבח יקדש דחי הל"ת. ליתא, דהרי אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש [כזבחים דצ"ז ב']:
ותו הרי ליכא עשה רק להקריבו ולא במזבח פנימי שאינו מקומו, ותו הרי בש"ס [דכ"ז ב'] מדמי מזבח פנימי לכלי שרת, והרי כלי שרת מקדש ג"כ להקריבו במזבח החיצון. אבל מה אעשה, והרמב"ם [(פ"ג מהל' פסוה"מ הי"ח)] כתב בפירוש לא ירדו' משמע שיקריב שם]:
הצמר: הצמר גרסינן בלא ויו, דהתחלת בבא אחריתא הוא. ואכולה הך בבא קאמר בסוף, בזמן שהן מחוברין אבל בהנך דרישא אין בהן דין דמחוברין:
שבראשי כבשים: בראש עולה מיירי, שאינו בכלל הפשט:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת