משנה זבחים ט רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) המזבח - מקדש את הראוי לו.
- רבי יהושע אומר:
- כל הראוי לאישים - אם עלה לא ירד,
- שנאמר: "היא העולה על מוקדה" (ויקרא ו ב),
- מה עולה, שהיא ראויה לאישים - אם עלת לא תרד,
- אף כל דבר שהוא ראוי לאישים - אם עלה לא ירד.
- רבן גמליאל אומר:
- כל הראוי למזבח - אם עלה לא ירד,
- שנאמר: "היא העולה על מוקדה על המזבח" (שם),
- מה עולה, שהיא ראויה למזבח - אם עלת לא תרד,
- אף כל דבר שהוא ראוי למזבח - אם עלה לא ירד.
- אין בין דברי רבן גמליאל, לדברי רבי יהושע - אלא הדם, והנסכים,
- שרבן גמליאל אומר: לא ירדו,
- ורבי יהושע אומר: ירדו.
- רבי שמעון אומר:
- הזבח כשר, והנסכים פסולין,
- הנסכים כשרים, והזבח פסול,
- אפילו זה וזה פסול -
- הזבח - לא ירד,
- והנסכים - ירדו.
(ב) אלו אם עלו לא ירדו -
- הלן, והיוצא, והטמא,
- ושנשחט חוץ לזמנו, וחוץ למקומו,
- ושקיבלו הפסולין - וזרקו את דמו.
- רבי יהודה אומר:
- אף שנשחטה בלילה,
- ושנשפך דמה,
- ושיצא דמה חוץ לקלעים - אם עלת תרד.
- רבי שמעון אומר: לא תרד - שהיה פסולה בקודש,
- שרבי שמעון אומר,
- כל שפסולו בקודש - הקודש מקבלו,
- לא היה פסולו בקודש - אין הקודש מקבלו.
(ג) אלו שלא היה פסולן בקודש -
- הרובע, והנרבע,
- והמוקצה, והנעבד,
- והאתנן, והמחיר,
- והכלאים, והטריפה,
- ויוצא דופן, ובעלי מומין.
- רבי עקיבה - מכשיר בבעלי מומין.
- רבי חנניה סגן הכהנים אומר:
- דוחה היה אבא - את בעלי מומין, מעל גבי המזבח.
(ד) כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו.
- וכולם -
- שעלו חיים לראש המזבח - ירדו.
- עולה -
- שעלת חיה לראש המזבח - תרד.
- שחטה בראש המזבח - יפשיט, וינתח במקומה.
(ה) אלו אם עלו ירדו -
- בשר קודשי קדשים, ובשר קדשים קלים,
- ומותר העומר, ושתי הלחם,
- ולחם הפנים, ושירי מנחות, והקטורת,
- וצמר שבראשי כבשים, ושיער שבזקן התישים,
- והעצמות, והגידים, והקרניים, והטלפים.
- ובזמן שהן מחוברין - יעלו,
- שנאמר: "והקטיר הכוהן את הכל המזבחה" (ויקרא א ט).
- פרשו - לא יעלו,
- שנאמר: "ועשית עולותיך הבשר והדם, על מזבח ה' אלוהיך" (דברים יב כז).
(ו) וכולם -
- שפקעו מעל גבי המזבח - לא יחזיר.
- וכן גחלת שפקעה מעל גבי המזבח.
- איברים שפקעו מעל גבי המזבח -
- קודם לחצות - יחזיר, ומועלין בהן,
- לאחר חצות - לא יחזיר, ואין מועלין בהן.
(ז) כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו - כך הכבש מקדש.
- כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן - כך הכלים מקדשין.
- כלי הלח - מקדשין את הלח,
- ומדות היבש - מקדשות את היבש.
- אין כלי לח - מקדשין את היבש,
- ולא מדות היבש - מקדשות את הלח.
- כלי הקודש שניקבו -
- אם עושין הן מעין מלאכתן שהיו עושין, והן שלמים - מקדשין,
- ואם לאו - אין מקדשין.
- וכולן -
- אין מקדשין - אלא בקודש.
הדף הראשי של משנה זבחים ט
משנה זבחים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב