משנה זבחים ט ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ט · משנה ד | >>

כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו.

וכולן שעלו חיים לראש המזבח, ירדו.

עולה שעלתה חיה לראש המזבח, תרד.

שחטה בראש המזבח, יפשיט וינתח במקומה.

משנה מנוקדת

כְּשֵׁם שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ,

כָּךְ אִם יָרְדוּ לֹא יַעֲלוּ.
וְכֻלָּן שֶׁעָלוּ חַיִּים לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ,
יֵרְדוּ.
עוֹלָה שֶׁעָלְתָה חַיָּה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ,
תֵּרֵד.
שְׁחָטָהּ בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ,
יַפְשִׁיט וִינַתֵּחַ בִּמְקוֹמָהּ:

נוסח הרמב"ם

כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו.

וכולם -
שעלו חיים לראש המזבח - ירדו.
עולה -
שעלת חיה לראש המזבח - תרד.
שחטה בראש המזבח - יפשיט, וינתח במקומה.

פירוש הרמב"ם

וכולם שעלו חיים - רוצה לומר בעלי מומין. והוא דברי רבי עקיבא שהוא מכשיר מבעלי מומין אותן שזכרנו, אמר שזהו אחר שחיטה, ואם הבהמה חיה תרד.

ומה שאמר עולה שעלת חיה - היא עולה כשרה לדברי הכל. ולא בא ללמדנו אלא שהמזבח ראוי להפשט ולניתוח אם עבר ושחט בראש המזבח:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כשם שאם עלו לא ירדו. אכל הנך פסולין דתנן בהו לא ירדו קאי: כך אם ירדו. לאחר שעלו, לא יעלו עוד: וכולן שעלו חיים בראש המזבח. ר' עקיבא קאמר לה דמכשיר בבעלי מומין. ומודה שאם עלו חיים בראש המזבח ירדו, שאין המזבח מקדש בעלי מומין חיים: עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד. בעולה כשרה מיירי, ודברי הכל. ולא נקט לה אלא משום סיפא, ללמדך שראש המזבח מקום ראוי להפשט ונתוח היכא דעבר ושחטה בראש המזבח:

פירוש תוספות יום טוב

כך אם ירדו לא יעלו. ע' במשנה ו' ומ"ש שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כשם שאם עלו וכו':    פ' ב"ש (זבחים דף מ"ג.) ובגמ' אמר עולא לא שנו אלא שלא משלה בהן האור אבל משלה בהן כל דהו יעלו דנעשו לחמו של מזבח ואיכא מאן דתני להא דעולא אסיפא דקתני העצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהן מחוברין יעלו פירשו פירש שחלצום מן הבשר לפני העלאתם לא יעלו והה"נ דאם עלו ירדו כדאמרינן לקמן בברייתא אליבא דרבי ומוקמינן מתניתין אליביה אמר עולא ל"ש אלא שלא משלה בהן האור אבל משלה בהן האור יעלו מאן דתני אסיפא כ"ש ארישא דבשר עולה או אימורים בני הקטרה נינהו אם לא נפסלו והני כיון דמשלה בהן האור קדשינהו כמות שהן פסולין אבל עצמות וגידים לאו בני הקטרה נינהו דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם הלכך לא שייכא בהו ממשלת האור לקדושינהו ומאן דמתני ארישא אבל אסיפא לאו בני הקטרה נינהו:

וכולן שעלו חיים לראש המזבח:    לאו אפסולין דתנא ברישא קאי דלא שייך בהו חיים דבכל הפסולים הנזכרים באם עלו לא ירדו אין בהם פסול מחיים אלא ר' עקיבא קאמר לה כמו שפירש ר"ע ז"ל ואשמועינן עלו חיים ירדו הא שחוטין לא ירדו:

עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד:    בעולה כשרה מיירי לדברי הכל עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט למ"ד אין הפשט וניתוח בראש המזבח מוקי לה בגמ' כגון שעלתה כשרה לראש המזבח ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה הלכך יפשיט וינתח במקומה דאי מחית לה תו לא סלקא ודקשיא לך פסולה לאו בת הפשט היא כיון דהיתה לה שעת הכושר להפשיט קודם פסולה בת הפשט וניתוח היא ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף דר"א בר"ש היא דאמר בברייתא בגמרא פ' טבול יום כיון שנזרק דמה והורצה בשר שעה אחת להקטיר ונפסלה יפשיטנה ועורה לכהנים ואין עורה נשרף עמה הלכך השתא נמי כי איתה בראש המזבח ונקטרת בעיא הפשט וניתוח. וביד שם בפ"ג דהלכות פסולי המוקדשין סימן ב' ד' ח' ט':

תפארת ישראל

יכין

כשם שאם עלו לא ירדו:    הנך פסולין דתני בהו הכי:

כך אם ירדו:    לאחר שעלו:

וכולן שעלו חיים לראש המזבח ירדו:    אפילו לר"ע [במ"ג], עכ"פ אין המזבח מקדש בעלי מום חיין:

עולה:    תמימה:

שעלתה חיה לראש המזבח תרד:    דאע"ג דמדאורייתא מותר לשחטה שם לכתחילה, מדרבנן אסור [כלעיל רפ"ו]. ונקט עולה דקמ"ל דמותר להפשיטה שם:

שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה:    אבל מוריד הקרביים למטה ומנקן וחוזר ומעלן:

בועז

פירושים נוספים