משנה זבחים ז ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ז · משנה ג | >>
משנה מנוקדת
וְכֻלָּן אֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה,
- וּמוֹעֲלִין בָּהֶן,
- חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף
- שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת:
נוסח הרמב"ם
וכולן -
- אינן מטמאות בבית הבליעה,
- ומועלין בהן,
- חוץ מחטאת העוף שעשאה למטן, כמעשה חטאת לשם חטאת.
פירוש הרמב"ם
מן העיקרים שבידינו שנבלת העוף טהור, אינה מטמאה לא במגע ולא במשא לא אדם ולא בגדים, אבל היא מטמאה בבית הבליעה בלבד, רוצה לומר מי שאכל ממנה כזית כשהגיע לבית הבליעה יטמא ויהיה טמא, ואם נגע בבגדים מטמאן וזהו עניין "מטמא בגדים", כמו נושא הנבלה מאלו מכלל אבות הטומאות המקובלות כמו שנבאר בתחילת כלים. ועוד יתבאר עיקר כל זה, והרמז שנאמר על זה בתורה בתחילת מסכת טהרות, ושמור העיקר הזה.
וידוע שאם יפסד זבח החולין בשום עניין מהעניינים המפסידים הזבח יהיה הזבח נבלה, וכן אם הפסיד המליקה כגון שמלק בסכין והדומה לו כפי מה שיתבאר בתחילת חולין שזה נבלה. אבל אם מלק מליקה כשרה אז תהיה כמו הזבח הכשר בחולין שהתיר רחמנא אכילתו לכהן, רוצה לומר חטאת העוף. לפיכך אמר בכאן, שאלו השינוין כולן שזכרנו לך בחטאת העוף, אם מלקה שלא לשמה או שינה מקומה, אף על פי שהוא פוסל אותה לא הוציאה מכלל הטהרה שתהא כמו נבלת העוף ותטמא כזית בבית הבליעה ויהיה האוכל ממנה מטמא בגדים, רק היא טהורה. ואין מותר לאכלה מפני ההפסד שאירע בה. והאוכל ממנה שווה פרוטה חייב מעילה, כמו שחייב כל הנהנה מן ההקדש לפי שהיא קדש.
ואין ראוי לאכילה זולתי חטאת העוף שעשאה למטן כמעשה החטאת לשם חטאת, שהיא כשרה ומותרת באכילה, אף על פי ששינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת של עוף בפרק שלפני זה, לפי שאותו הסדר למצווה, ואם שינה לא הפסיד כלום:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
וכולן אינן מטמאות בבית הבליעה. אע"פ שנפסלו, מליקתן מטהרתן מידי נבילה, ואין מטמאין בבית הבליעה כדין נבלת עוף טהור שהאוכלה אע"פ שלא נגע בה כגון שתחבה לו חבירו בבית הבליעה נטמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, אבל אלו אף על פי שאין מליקתן מתירתן באכילה מפני הפסול שאירע בהן, מכל מקום מטהרתן ומוציאתן מידי נבילה:
ומועלין בהן. הנהנה מהן בשוה פרוטה מביא קרבן מעילה כדין כל נהנה מן ההקדש. ואפילו חטאת, הואיל ונפסלה ולא היה בה שעת היתר לכהנים, לא יצאה מידי מעילה: חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת. דכשרה היא ויש בה שעת היתר לכהנים, ושוב אין בה מעילה אפילו לזר:
פירוש תוספות יום טוב
ומועלים בהן לר' יהושע דאמר לקמן דעולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת כו' דאין מועלין בה. התם דבין מליקה בין הזייה נעשה כמעשה חטאת והלכך נמשכת לחטאת לכל דיניה. אבל הכא דאמרינן וכולן וכו' דמועלין הא דתנן לעיל כמעשה חטאת כו'. ועלה תני נמי עשאה למטה כו'. מיירי דלא שינה במליקה אלא בהזייה בלבד [כלומר שלא מיצה כלל. וכמ"ד מיצוי לא מעכב בחטאת. הכי מסקי התוספות] דכיון דלא שני במליקה תו לא נמשכה לחטאת. ואע"ג דהשתא דמתניתין דלקמן דשני במליקה ודהכא במצוי ודר"פ נמי במליקה דהא סתים לן תנא דלא כראב"ש. אין רישא וסיפא במליקה ומציעתא במצוי. גמרא. פירש"י דלא תוקמא כר"א דשמותי הוא:
חוץ מחטאת העוף שעשאה למטן כו'. אעפ"י ששינה במליקה שלא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת של עוף בפרק שלפני זה. לפי שאותו סדר [אינו אלא] למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום הרמב"ם. וכבר כתבתי לעיל דזה דוקא לראב"ש ודסוגיא דגמרא דידן. דמתניתין לאו ראב"ש היא וא"כ כי שינה במליקה פסולה. לא קשיא למאי תנן חוץ מחטאת כו'. דכיון דנעשית כמצותה וכשירה. פשיטא דאין מועלים בה. דכיון דתני וכולן וכו' דמהדר אדלעיל איצטריך לאפוקי ולמיתני חוץ מחטאת כו' הואיל ולעיל מיתנייא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) ומועלין. לר"י דבסמוך דאין, מועלין, התם בין מליקה בין הזייה כמעשה חטאת. אבל הכא האי עשאה למטה [דמ"ב] דעלה נמי קאי האי וכולן כו' איירי דלא שינה במליקה אלא בהזייה. [כלומר שלא מיצה כלל וכמ"ד דלא מעכב בחטאת. תוספ'.] ורישא וסיפא במליקה, ומציעתא בהזייה. גמרא:
(ח) (על המשנה) למטן. אע"פ ששינה במליקה שלא מלקה כו'. שאותו סדר אינו אלא למצוה, ואם שינה לא הפסיד כלום. הר"מ. ועמש"ל אות א', על כרחך דלא שינה במליקה דאל"כ פסולה. ול"ק למאי תנן חוץ כו', דפשיטא דאין מועלין. דכיון דוכולן אלעיל מהדר, איצטריך לאפוקי ולמתני חוץ, הואיל ולעיל מיתנייא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
וכולן אינם וכו': בפ"ק דמעילה דף ג':
תפארת ישראל
יכין
בבית הבליעה: דכל עוף טהור שמת או לא נשחט כדינו אף שאינו מטמא במגע ומשא כשאר נבילה, עכ"פ מטמא להאוכל אף שלא נגע בו, וכגון שתחבו לו חבירו לבית הבליעה, והרי נגיעתו בבית הבליעה אינו מטמא, דמגע בית הסתרים היא, אפ"ה כל זמן שהכזית שאכל ממנו בבית בליעתו, מטמא האוכל בשעה זו כל בגדיו וכליו שנוגע אז, חוץ מאדם וכלי חרס [ועי' ביבקש דעת סימן ל"א], וקאמר הכא דחטאת עוף ועולת עוף שלא נעשו כדינן ונפסלו מלאכלן, והרי לא נשחטו, אפ"ה מדנעשו בפנים לשם קרבן, טהורים לגמרי [ועיין לקמן סי' ל"ב]:
ומועלין בהן: הנהנה בהן בשוה פרוטה, חייב קרבן מעילה, כדין נהנה מהקדש, דהרי מדנפסלו לא היה בהן שעת היתר לכהנים, ולא יצאו מידי מעילה:
לשם חטאת: אף ששינה בה אחר מתן דמה, עכ"פ מדכשרה היא והיתה לה שעת היתר לכהנים, שוב אין בה מעילה אפילו לזר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת