תוספות יום טוב על זבחים ז

<< · תוספות יום טוב · על זבחים · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

שעשאה למטה. פירש הר"ב למטה מחוט הסיקרא. עיין מ"ש בזה בריש מס' קנים:

כמעשה חטאת לשם חטאת כשירה. פירש הר"ב אע"פ ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל. ובחטאת נאמר ולא יבדיל. וכ"פ הרמב"ם. וצ"ל דמתניתין ראב"ש היא שאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. ומאי לא יבדיל. מפרש בגמרא בס"פ דלעיל. א"צ להבדיל דמכדי כתיב [בעולת העוף] והקריבו ולא כתב והקריב. חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף. פירש"י דהכי מפיק ליה ראב"ש הבדלה בעולת העוף בהכל שוחטין [דף כ"א]. ולא דרש ומלק והקטיר כדדרשינן לעיל. מה הקטרה הראש בעצמו וכו'. ולא יבדיל למה לי [כמו מאי היא] דאי אזהרה היא בחטאת לא שמעינן מוהקריבו אלא דאינו מוזהר להבדיל בעולה. אבל מצות הבדלה לא נפקא לן. שמע מינה א"צ להבדיל. הלכך נפקא לן בעולה מוהקריבו דצריך להבדיל דהא חילק ביניהם ומ"מ לא ידענא מאי דוחקייהו דהר"ב והרמב"ם. לאוקמא למתניתין כראב"ש דלא כסתמא דמשנה ו' פרק דלעיל דתנן הבדיל בחטאת פסול. דהא בגמרא לא בעינן למוקים למתניתין כראב"ש ולא כרבנן אלא מציעתא דתנן כמעשה עולה לשם חטאת פסולה. עלה אמרינן דאפילו ראב"ש היא. והא דעביד כמעשה עולה דשני בהזאה שלא היזה אלא מיצה ואתיא ככ"ע. ולא בעינן למימר דראב"ש היא ולא רבנן. ועוד דכי ס"ד למימר כמעשה עולה דשני במליקה והבדיל וקאמר נימא דלא כראב"ש מהדר ליה דמאי קושיא דהא סתמא דפרק דלעיל נמי דלא כראב"ש. ועוד דבגמרא אמתניתין דלקמן מסקינן בהדיא דמתניתין דהכא דלא כראב"ש. וכמ"ש שם בס"ד. סוף דבר רישא דמתניתין דלדברי הר"ב והרמב"ם דוקא ראב"ש היא מעולם לא איתמר הכי בגמרא. ולא מהדר גמרא אלא למוקמי מתניתין אף כראב"ש ואמציעתא. משום דאיכא לפרושי במליקה ודלא כראב"ש ובה גופה לא אמרן אלא דאף ראב"ש היא ובהזאה מיירי אבל לדחויי מתניתין דלא כרבנן היא לא סלקא אדעתין כלל. וא"ת כמעשה חטאת לשם חטאת דכשירה פשיטא. כבר הרגישו התוספות בזה וכתבו עלה כשירה זו היא מצותה ואגב אחרינא נקטיה. ועיין עוד בתוספות דס"פ דלעיל מה שפירשו לפירוש דר"ת. וכן ג"כ בתוספות דחולין דף כ"א ואין להאריך בזה. [*ועיין בריש משנה י"א פי"ב דמסכת פרה]:

כמעשה עולה לשם עולה פסולה. השתא בחדא כעולה פסולה. בתרתי מיבעיא אלא אגב אחריני נקטיה:

עשאה למעלה כמעשה כולם פסולה. פירש הר"ב כלומר כמעשה אחד מכולם וכו' הך סיפא ליכא לאוקמא דשני במליקה ועשאה למעלה. דהא תנן במשנה ב' פרק דלעיל בכל מקום היתה כשרה למליקתה. אלא דשני בהזייה. וכן פירש הר"ב בריש מסכת קנים ועיין מ"ש שם. ולקמן משנה ג'. ומ"מ ליכא למשמע מיניה מדסיפא דוקא דשני בהזייה. מציעתא דתנן כמעשה עולה נמי דוקא דשני בהזייה. הא במליקה לא. ואתיא כראב"ש דוקא ודלא כרבנן. דמידי איריא. הא כדאיתא. והא כדאיתא. כדאיתא בגמרא:

פסולה. פירש הר"ב ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת. וכן פירש"י וכתבו התוספות דפסולה היינו באכילה. אבל בעלים נתכפרו [כדפירש הר"ב בסוף משנה א' דפ"ב] כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים. ע"כ:

משנה ב

כמעשה עולה לשם עולה כשירה. פירש הר"ב אע"פ ששינה במליקתה שלא הבדיל וכו'. וכ"כ הרמב"ם. ואע"פ שלא שמענו לראב"ש אלא דאמר שמעתי שמבדילין בחטאת. אבל בעולה לא אמר ששמע שאם לא הבדיל כשירה. מ"מ י"ל דעיקר פסולא לא אשכחן בקרא אלא בחטאת. וכמ"ש במשנה ו' פרק דלעיל בשם התוספות. והלכך בהבדלה ליכא פסולא כלל בחטאת. ואע"ג דלית בה מצוה שלא להבדיל לראב"ש אבל בעולה מצוה להבדיל. אפ"ה כיון דבהבדלה לא אשכחן פיסול בחטאת לית לן למיפסל נמי בעולה אלא דמצוה היא להבדיל ואם לא הבדיל כשירה. ומ"מ דוקא לראב"ש ודלא כסתם דבפרק דלעיל. וכבר הארכתי בזה בריש פירקין ועוד קשיא הכא דקאמרינן בגמרא דמשום דניחא לאוקמי מתניתין כר' יהושע. מש"ה דוקא ששינה במיצוי כשעשה כמעשה חטאת כו' ולא ששינה במליקה. וכמו שאכתוב בס"ד במשנה דלקמן. ואי איתא דניתניתין ראב"ש היא הא בלאו הכי שינוי דמליקתה לא פסלה:

כמעשה חטאת וכו'. עיין מה שאכתוב במשנה דלקמן:

פסולה. תמהו התוספות בס"פ דלעיל מנלן עיכובא בעולה:

עשאה למטן כו' פסולה. ואפילו מליקה בלבד שעשאה למטה נראה דפסולה. דהא ילפינן לה מקרא דמליקת עולה דוקא בראש המזבח כמ"ש בפרק דלעיל מ"ה והיינו דכתבו התוספות בס"פ דלעיל דקשה ממליקת עולה שעשאה למטה דפסולה. דהא מהקטרה ילפינן דון מינה ומינה וכי היכי דלא הקטיר למעלה כשר לא מלק למעלה נמי [יהא] כשר. ע"כ. ובריש מס' קנים כתבו די"ל דילפינן הכי כמו גבי הקטרה ששינה המקום הרי הוא כמו שלא הקטר כך מליקה כששינה מקום הוי כמי שלא מלקו ואם לא מלק פסול. ע"כ. ומיהו לסברא שכתבתי לעיל להרמב"ם והר"ב דכל שלא מצינו פסול בחטאת ליכא למיפסל בעולה. אפילו בדבר שבחטאת אין מצוה ובעולה יש מצוה. ה"נ במליקה דבחטאת בכל מקום כשירה ואין מצותה דוקא למטה. הלכך אע"ג דבעולה מצותה דוקא למעלה. אפ"ה אין לנו לפוסלה. ובלאו הכי נמי קשיא לי על דברי התוספות דמאי קשיא להו משום דון מינה ומינה. הא קיימא לן דון מינה ואוקי באתרא. כמ"ש בסוף נזיר ופ"ד דשבועות. ועיין מ"ש בפרק בתרא דמנחות מ"ה. דהתם רבנן סברי דון מינה ומינה:

משנה ג

ומועלים בהן לר' יהושע דאמר לקמן דעולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת כו' דאין מועלין בה. התם דבין מליקה בין הזייה נעשה כמעשה חטאת והלכך נמשכת לחטאת לכל דיניה. אבל הכא דאמרינן וכולן וכו' דמועלין הא דתנן לעיל כמעשה חטאת כו'. ועלה תני נמי עשאה למטה כו'. מיירי דלא שינה במליקה אלא בהזייה בלבד [כלומר שלא מיצה כלל. וכמ"ד מיצוי לא מעכב בחטאת. הכי מסקי התוספות] דכיון דלא שני במליקה תו לא נמשכה לחטאת. ואע"ג דהשתא דמתניתין דלקמן דשני במליקה ודהכא במצוי ודר"פ נמי במליקה דהא סתים לן תנא דלא כראב"ש. אין רישא וסיפא במליקה ומציעתא במצוי. גמרא. פירש"י דלא תוקמא כר"א דשמותי הוא:

חוץ מחטאת העוף שעשאה למטן כו'. אעפ"י ששינה במליקה שלא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת של עוף בפרק שלפני זה. לפי שאותו סדר [אינו אלא] למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום הרמב"ם. וכבר כתבתי לעיל דזה דוקא לראב"ש ודסוגיא דגמרא דידן. דמתניתין לאו ראב"ש היא וא"כ כי שינה במליקה פסולה. לא קשיא למאי תנן חוץ מחטאת כו'. דכיון דנעשית כמצותה וכשירה. פשיטא דאין מועלים בה. דכיון דתני וכולן וכו' דמהדר אדלעיל איצטריך לאפוקי ולמיתני חוץ מחטאת כו' הואיל ולעיל מיתנייא:

משנה ד

רי"א אין מועלין בה. פירש הר"ב דכיון דשינה כו' נעשית חטאת כדפרישית לעיל דבכל מעשיה נעשית כמעשה החטאת. ומסקינן בגמרא דלא אמר ר"י אלא לאפוקי מידי מעילה. אבל למיסק ליה לחובה שתהא חטאת ויוצא י"ח לא אמרינן כי היכי דלא תקשי מפ"ג דקנים דר"י היא כדמסיים בה בסופו אר"י זה שאמרו כו'. וכתבו התוספות תימה מאי שנא זו מזו. וי"ל דכה"ג אשכחן פ"ק דמנחות [דף י"ב] דזריקה מועלת ליוצא ושיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה שאסורים באכילה והקטרתן מוציאן מידי מעילה וזריקת פגול ר"ל בפ"ק דמעילה כו'. וי"מ דמדאורייתא נמשכת ונעשית חטאת גמורה ותקנתא דרבנן היא דאינה עולה לשם חובה. וצ"ל דקסבר ר"י אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין [בעזרה] לאו דאוריי' כדאמרינן בנזיר [פ"ד דף כ"ט] וא"נ קסבר דאורייתא. חיה ועוף לאו דאורייתא ולית ליה ההיא דרשא בפ"ב דקדושין [שכתבתי שם במשנה ט'] דמרבה עופות [עכ"ל]:

ומועלים בהן. ל' הר"ב מפני שנפסלו בשינוי מקומן ולא הוציאתן זריקתן מידי מעילה. וז"ל רש"י ולא הביאתן זריקתן [לכלל] שעת היתר להוציאן מידי מעילה:

בדבר שכולו היתר. פירש הר"ב בחטאת העוף שאין בו צד מעילה. כלומר שאין בו אימורים ומשעה שהותר לכהנים אין בו צד מעילה:

משנה ה

מלק בשמאל. כתב הר"ב דמליקתו פסולה. שכל מקום שנאמר אצבע וכהונה. מסקינן בגמרא פ"ב דף כ"ד דאו אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה ומש"ה לא תקשה דהא במליקה לא כתיב אלא כהונה [*ועי' [מ"ש] במ"ד פ"ג דמנחות]:

שחט חולין בפנים. יליף בברייתא בגמרא מדכתיב (ויקרא י"ז) וכל נפש אשר תאכל נבלה וטריפה [ובנבלת עוף טהור מיתוקמא קרא בת"כ והאי טריפה קרא יתירה הוא. שאי אפשר לשמעו כמשמעו שהיא טרפה ומטמאה בבית הבליעה מחיים אם טרפה חיה. ואם אינה חיה הרי בכלל נבלה] מה טריפה שוה בפנים כבחוץ [דכאן וכאן היא אסורה] אף כל שוות בפנים כבחוץ. יצא שחיטת חולין בפנים הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ:

וקדשים בחוץ. אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת. [כדתנן במשנה ז' פי"ג] לא תועיל לטהרו מידי נבלה:

אינן מטמאין בבית הבליעה. פירש הר"ב הואיל ופסולן בקדש ואהני מליקה דידהו שאם עלו לא ירדו ומסיים רש"י הלכך [נבלה] נמי לא הוו. ע"כ. וא"ת והאר"י פליג במשנה ב' פ"ט וקאמר שנשחטה בלילה אם עלתה תרד וכותיה פסקו הר"ב והרמב"ם בפירושו וגם בחבורו פ"ג מהל' פה"מ. וי"ל כתירוץ שני שכתבו התוספות כאן ובפ"ב ד' כ"ה דמודה ר"י בעוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד דהנך תלתא מיעוטי לקמן בבהמה כתיבי ומיהו ע"כ חד מינייהו בעוף דלא תימא כל פסולי דעוף אם עלה לא ירד ע"כ:

מלק בסכין. כתב הר"ב לאו מליקה היא ולאו שחיטה היא דהא מליקה כו ושחיטה לא הוי כדאמרינן בהכל שוחטין [ד' כ'] מפני שהוא מחליד מפני שהוא דורס. רש"י:

מלק חולין בפנים. כ' הר"ב והמולק חולין בכ"מ. ובגמרא אמרינן דאתיא בזה הכלל דכל שלא היה פסולו בקדש. רש"י:

תורין שלא הגיע זמנן כו'. פירש הר"ב תורים גדולים כשרים כו' כדתנן במ"ה פ"ק דחולין. ושם מפורש. גם שם כתבתי בשם רש"י דתורין בנו"ן לשון משנה:

שיבש גפה. פירש הר"ב דמחוסר אבר. ושנסמית עינה היינו שנחטטה. כ"פ התוספות. ומ"ש הר"ב משום הקריבהו כו' כך פירש"י אבל הרמב"ם והתוספות הביאו ספרא דמייתי לה בפ"ק דקדושין [דף כ"ד] ויליף לה מן התורה מדכתיב מן העוף ולא כל העוף פרט לשיבשה כו':

זה הכלל כל שהיה פסולה בקדש. גמרא לאתויי שחיטת קדשים בפנים הואיל ולא שוה בפנים כבחוץ א"ה מלק קדשים בחוץ נמי לא [שוה] בפנים כבחוץ אמר רב שימי בר אשי דנין דבר שלא בהכשרו שחיטת קדשים בפנים וחולין בפנים מדבר שלא בהכשרו משחיטת קדשים בחוץ ושחיטת חולין טרפה בחוץ ואין דנין דבר שלא בהכשרו כגון מליקת קדשים בחוץ. מדבר שבהכשרו מליקת קדשים בפנים. וסיפא דלא היה פסולה כו' לאתויי מלק חולין בחוץ כדכתבתי לעיל:

משנה ו

מלק ונמצא טרפה. דטרפה אסורה בהקרבה כמ"ש הר"ב טעמא ברפ"ו דתמורה. וכ"כ שם הרמב"ם. וכאן מפרש משום הקריבהו וגו':

רי"א מטמאה בבית הבליעה. דתרי טרפה מייתר בנבלת עוף טהור חד דלעיל וחד נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה (שם כ"ב) להביא טרפה ששחטה שמטמאה. ור"מ למעוטי עוף טמא שאין במינו טרפה. ור"י מנבלה נפקא ליה כו' בגמרא:

ומה אם נבלת בהמה וכו'. שחיטתה מטהרת וכו' כדילפינן בגמרא מוכי ימות מן הבהמה [וכתבה הר"ב בריש מסכת טהרות אבל במשנה ד' פ"ד דחולין מסברא בעלמא דרשינן לה ושם פירשתי בס"ד] עוף שאינה מטמא במגע ובמשא. אלא באכילה ובבית הבליעה. כדכתיב לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה. רש"י:

רי"א דיה כנבלה. פירש הר"ב דדיו לבא מן הדין להיות כנדון כדילפינן ממרים כמ"ש הר"ב בספ"ב דב"ק ומש"ה [כיון דדיו דאורייתא מסקינן בגמרא דר"מ קרא אשכח וקדריש זאת תורת הבהמה והעוף (ויקרא י"א) לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה באכילה מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף דבר שמכשירה באכילה מטהר טריפתה מטומאתה. וכתב הרמב"ם וז"ל ור"י מוציא ההיקש הזה לדין אחר ולא יאות כפי כונתינו לזכור כל הטענות ע"כ. ולא ראיתי שום משא ומתן בהל' בין ר"מ ור"י. איברא דברפ"ב דחולין דף כ"ז תניא זאת תורת הבהמה והעוף. לומר לך מה בהמה בשחיטה אף העוף בשחיטה. אבל התוספות כתבו דהיקשא הוא ואין היקש למחצה וכולי מילי דרשינן מינה. ע"כ:

משנה זבחים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב