עיקר תוי"ט על זבחים ז
משנה זבחים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) וכ"פ הר"מ וצ"ל דמתניתין ראב"ש היא שאמר שמעתי שמבדילין בחטאת העוף. ומאי לא יבדיל, מפרש בגמרא א"צ להבדיל. כו'. ועתוי"ט שהאריך ומסיק לא ידענא מאי דוחקייהו לאוקמא כראב"ש ודלא כסתמא דמשנה ו' פ"ו ומעולם לא אתמר הכי בגמרא, ולא ס"ד הכי אלא אמציעתא ולאוקמא אף כראב"ש. וא"ת כמעשה חטאת כו' כשרה, פשיטא, כבר הרגישו התוספ' בזה וכתבו כשרה, זו היא מצותה, ואגב אחריניא נקטיה:
(ב) (על המשנה) פסולה. השתא בחדא כעולה פסולה, בתרתי מבעיא. אלא אגב אחרינא נקטיה:
(ג) (על הברטנורא) הך סיפא ליכא לאוקמא דשני במליקה ועשאה למעלה דהתנן במ"ב בכל מקום היתה כשרה למליקתה. אלא דשני בהזייה. עתוי"ט:
(ד) (על הברטנורא) היינו באכילה. אבל בעלים נתכפרו. כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו הבעלים. תוספ':
(ה) (על הברטנורא) היינו נמי אליבא דראב"ש דלא כסוגית הגמרא. עתוי"ט:
(ו) (על המשנה) פסולה. ואפילו מליקה בלבד שעשאה למטה, נראה דפסולה. דהא ילפינן לה מקרא דמליקת עולה דוקא בראש המזבח. ועתוי"ט:
(ז) (על המשנה) ומועלין. לר"י דבסמוך דאין, מועלין, התם בין מליקה בין הזייה כמעשה חטאת. אבל הכא האי עשאה למטה [דמ"ב] דעלה נמי קאי האי וכולן כו' איירי דלא שינה במליקה אלא בהזייה. [כלומר שלא מיצה כלל וכמ"ד דלא מעכב בחטאת. תוספ'.] ורישא וסיפא במליקה, ומציעתא בהזייה. גמרא:
(ח) (על המשנה) למטן. אע"פ ששינה במליקה שלא מלקה כו'. שאותו סדר אינו אלא למצוה, ואם שינה לא הפסיד כלום. הר"מ. ועמש"ל אות א', על כרחך דלא שינה במליקה דאל"כ פסולה. ול"ק למאי תנן חוץ כו', דפשיטא דאין מועלין. דכיון דוכולן אלעיל מהדר, איצטריך לאפוקי ולמתני חוץ, הואיל ולעיל מיתנייא:
(ט) (על הברטנורא) כדפרישית לעיל דבכל מעשיה נעשית כמעשה החטאת. ומסיק בגמרא דלא אמר ר"י אלא לאפוקי מידי מעילה. אבל למיסק ליה לחובה שתהא חטאת ויצא ידי חובתו לא אמר. ועתוי"ט:
(י) (על הברטנורא) וז"ל רש"י, לא הביאן זריקתן לכלל שעת היתר להוציאן מידי מעילה: [יא] כלומר שאין בו אימורים ומשעה שהותר לכהנים אין בו צד מעילה:
(יב) (על הברטנורא) מסקינן בגמרא, דאו אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה. ומש"ה לא תקשה דהא במליקה לא כתיב אלא כהונה:
(יג) (על המשנה) שחט כו'. בגמרא יליף לה מקרא:
(יד) (על המשנה) וקדשים כו'. אמר רבא אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת לא תועיל לטהרו מידי נבלה:
(טו) (על הברטנורא) הלכך נבילה נמי לא הוו. רש"י. ואפילו לר"י דפ"ט מ"ב דמודה בעוף. דמעוטי בבהמה כתיבי. כמו שכתבו התוספ'. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) כדאמר בחולין דף כ', מפני שהוא מחליד פירש"י מפני שהוא דורס:
(יז) (על הברטנורא) ובגמרא אמרינן דאתיא בזה הכלל דכל שלא היה פסולו בקודש. רש"י:
(יח) (על הברטנורא) ושנסמית עינה. היינו שנחטטת. תוספ':
(יט) (על הברטנורא) ובספרא דריש לה מקרא דכתיב מן העוף, ולא כל העוף, פרט לשיבשה:
(כ) (על המשנה) הכלל. לאתויי שחיטת קדשים בפנים כו'. גמרא. ועתוי"ט:
(כא) (על המשנה) דטריפה אסורה בהקרבה כמ"ש הר"ב טעמא בריש פרק ו' דתמורה:
(כב) (על המשנה) מטמאה כו'. דתרי טריפה מייתר בנבלת עוף טהור, להביא טרפה ששחטה שמטמאה. ור"מ, למעוטי עוף טמא שאין במינו טרפה. ור"י מנבלה נפקא ליה כו'. בגמרא:
(כג) (על המשנה) העוף שאינה מטמאה. אלא באכילה ובבית הבליעה כדכתיב לא יאכל לטמאה בה, אין לך אלא האמור בה. רש"י:
(כד) (על הברטנורא) ומש"ה כיון דדיו דאורייתא עיין סוף פרק ב' דב"ק, מסקינן בגמרא דר"מ קרא אשכח וקדריש זאת תורת הבהמה והעוף, לומר לך מה בהמה דבר שמכשירה באכילה מטהר טריפתה מטומאתה, אף עוף דבר שמכשירתה באכילה מטהר טרפתה מטומאתה. ועתוי"ט: