תפארת ישראל על זבחים ז


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

חטאת העוף שעשאה למטה:    מחוט הסיקרא, כדינה:

כמעשה חטאת:    שמלקה בסימן אחד ועשה הזאה ומיצוי:

לשם חטאת:    אף ששינה בה אחר מצוי, כגון שהבדיל ועדיין מפרכסת מחתך בבשר בעלמא הוא:

כשרה:    כלעיל פ"ו מ"ו:

כמעשה חטאת לשם עולה:    שעשאה למטה ולא הבדיל הראש מהגוף, ועשה הזאה ומצוי, אבל עשה כן לשם עולה:

כמעשה עולה לשם חטאת:    ר"ל או שעשאה למעלה או הבדיל, אף שעשאה בה כן לשם חטאת, או שעשאה כמעשה וכו':

כמעשה עולה לשם עולה:    נ"ל דקמ"ל מדסד"א מדאין הקנין מתפרשין רק בלקיחת בעלים או בעשיית כהן [כעירובין ל"ז א'], ומדעשאה הכהן ממש כעולה, הרי לכ"ע מעשה מוציא מידי דיבור שקדם לו [כקדושין נ"ט א'], ותהוי הכא כעולה כשרה, [כר"י לקמן מ"ד] קמ"ל דשאני דיבור דקדשים, דמדאקדשיה בי גזא דרחמנא איתא, ואין ברשותו לשנותו, מדכבר אינה שלו:

עשאה למעלה כמעשה כולם:    ר"ל כמעשה אחד מכולן האמורים כאן, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת:

פסולה:    להכי לא כלל האי פסולה עם פסולה דרישא. מדאינן שוין, דבהנך דרישא נפסלו לגמרי מלאכלה וגם בעליו לא נתכפרו, משא"כ הכא נפסלה רק מלאכלה, אבל בעלים נתכפרו [כזבחים דכ"ו ב'] ונקט הנך דינא רק בעופות ולא בבהמות, משום דרק בעופות יש חילוק במעשיהן ובמקום מעשיהן בין חטאת לעולה:

משנה בעריכה

עולת העוף שעשאה למעלה:    מחוט הסיקרא כהלכתה:

כמעשה עולה לשם עולה:    עי' פ"ו מ"ה:

כשרה:    אף שעשה בה גם מעשה חטאת, כגון שהיזה קודם מיצוי, עכ"פ כיון שעשה כל מעשה עולה בלי שינוי כשרה:

כמעשה עולה לשם חטאת:    שעשאה למעלה והבדיל הראש מהגוף ומיצה, רק שעשה כן לשם חטאת:

כשרה:    כלעיל פ"ו סי' מ"ו:

ובלבד שלא עלתה לבעלים:    כדין כל הזבחים שנעשו שלא לשמן:

כמעשה חטאת לשם חטאת:    דסד"א הא חטאת היא [כלעיל סי' ז'] ותכשר. קמ"ל:

כמעשה כולן:    כמעשה אחד מכולן, ואפילו כמעשה עולה לשם עולה:

פסולה:    ה"נ פסולה רק מלהקריבה אבל בעלים נתכפרו [עיין לעיל סי' ט']:

משנה געריכה

בבית הבליעה:    דכל עוף טהור שמת או לא נשחט כדינו אף שאינו מטמא במגע ומשא כשאר נבילה, עכ"פ מטמא להאוכל אף שלא נגע בו, וכגון שתחבו לו חבירו לבית הבליעה, והרי נגיעתו בבית הבליעה אינו מטמא, דמגע בית הסתרים היא, אפ"ה כל זמן שהכזית שאכל ממנו בבית בליעתו, מטמא האוכל בשעה זו כל בגדיו וכליו שנוגע אז, חוץ מאדם וכלי חרס [ועי' ביבקש דעת סימן ל"א], וקאמר הכא דחטאת עוף ועולת עוף שלא נעשו כדינן ונפסלו מלאכלן, והרי לא נשחטו, אפ"ה מדנעשו בפנים לשם קרבן, טהורים לגמרי [ועיין לקמן סי' ל"ב]:

ומועלין בהן:    הנהנה בהן בשוה פרוטה, חייב קרבן מעילה, כדין נהנה מהקדש, דהרי מדנפסלו לא היה בהן שעת היתר לכהנים, ולא יצאו מידי מעילה:

לשם חטאת:    אף ששינה בה אחר מתן דמה, עכ"פ מדכשרה היא והיתה לה שעת היתר לכהנים, שוב אין בה מעילה אפילו לזר:

משנה דעריכה

מועלין בה:    דאף שעשאה כחטאת, הרי הוקדשה לעולה שאין בה היתר לכהנים ומה יוציאה ממעילתה:

רבי יהושע אומר אין מועלין בה:    דמדשינה שמה ומעשיה ומקומה, אף דלא נפיק בה, עכ"פ נעשית עי"ז כחטאת גמורה לצאת מידי מעילה. [וי"א דמדאורייתא עלתה נמי לשם חובה, ורק מדרבנן לא נפיק ועיין לעיל סי' ז']:

אמר רבי אליעזר מה אם חטאת שאין מועלין בה לשמה:    אחר שהותרה לכהנים:

כששינה את שמה מועלין בה:    מדנפסלה ולא הותרה לכהנים:

שכן שינה שמה לדבר שיש בו מעילה:    מדעשאה לשם עולה:

שכן שינה את שמן לדבר שאין בו מעילה:    דקדשים קלים אחר שנזרק דמן, אין מועלין בבשרה רק באימורין:

ומועלין בהן:    מדנפסלו בשנוי מקומן, ולא הביאתן זריקה לכלל שעת היתר לכהנים להוציאתן ממעילה:

שכן שינה את שמן בדבר שיש בו איסור והיתר:    דבקדשים קלים אחר זריקה יש איסור מעילה באימוריהן, והיתר מעילה בבשרן:

תאמר בעולה ששינה את שמה בדבר שכולו היתר:    שאין בה אימורין, ומשעה שהותר לכהנים אין בה צד מעילה:

משנה העריכה

מלק בשמאל:    פסול, דכל מקום שנאמר אצבע או כהן אינו אלא ימין:

או בלילה:    ורחמנא אמר ביום צוותו, ושניהן אינן מטמאין כנבילת עוף בבית הבליעה, מדהיו פסולן בקודש, ואהני מליקה דידהו שאם עלו למזבח לא ירדו:

שחט:    העוף:

חולין בפנים וקדשים בחוץ:    אף שאסורין באכילה:

מלק כסכין:    דלאו מליקה היא, דמליקה רק בצפורן, וגם לאו שחיטה היא מדדרס והחליד:

מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ:    ולא שייך מליקה רק בקדשים בפנים אבל המולק חולין בכל מקום, או מולק קדשים בחוץ, הו"ל כשאר נוחר ומעקר שהוא נבילה:

תורין שלא הגיע זמנן:    דהתחלת זמנן להקרבה, הוא משיזהבו [כחולין פ"א מ"ה]:

ובני יונה שעבר זמנן:    דאינן כשרין רק כל זמן שכשעוקר נוצה מכנף העוף ויוצא דם, ותחלת הציהוב פוסל בשניהן:

ושנקטעה רגלה:    דאף דאין תמות וזכרות בעופות, דוקא בנתעוור מחמת עור שכסה עינו, אבל מחוסר אבר פסול, ונסמית דנקט הכא, ר"ל שנחטט עינו:

מטמא בבית הבליעה:    מדלא מהני מליקה דידה, דאפילו בעלו למזבח ירדו:

כל שהיה פסולה בקדש:    שנמלקו בצפורן קדשים בפנים, רק שנפסלו מצד דבר אחר, כגון שמלק בשמאל או בלילה וכדומה:

לא היה פסולה בקדש:    כגון שלא נמלק בצפורן, או שלא היה קדשים, או שנמלק בחוץ. [ונ"ל דבהך זה הכלל, לא כלל ששחט חולין בפנים או קדשים בחוץ, אף דוודאי שחט חולין בפנים מסתבר דהוה אין פסולו בקודש, טפי ממלק קדשים בחוץ, רק דהנך פשיעא דלא מטמאי בבית הבליעה דמהיכא תיתי יטמאו הרי נשחטו, וא"כ אין בזה סתירא לרישא. ובלח"ש הניח קו' זו בצ"ע]:

וכל הפסולים:    זר אונן טבו"י מחוסר כיפורים וכל השנויין בריש פ"ב:

משנה ועריכה

מלק ונמצא טריפה רבי מאיר אומר אינה מטמאה בבית הבליעה:    דס"ל מליקתה טיהרתה, כאילו נשחטה בחוץ ונמצאת טריפה [עיין חולין פ"א מ"ד]:

רבי יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה:    דס"ל דלא מהני שחיטה בעוף חולין ולא מליקה בעוף קדשים להוציא מטומאת נבילה כשהיא טריפה:

שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה:    דילפינן לה בגמ' מקרא:

אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת את טריפתה מטומאתה:    וכיון דילפת בעוף חולין ששחיטתה מטהרת טריפתה, ילפינן מנה מליקת עוף קדשים במה מצינו וכו':

אף מליקתה:    כשהיא קודש:

דיה כנבלת בהמה:    דדיו לבא מהדין להיות כנידון:

שחיטתה מטהרתה אבל לא מליקתה:    ורבי מאיר ס"ל אף דדיו דאורייתא, עכ"פ בהמה ועוף הוקשו אהדדי, ואין היקש למחצה. נמצא שלשה מחלוקת בדבר, רבי יוסי ס"ל שחיטה מטהר ולא מליקה, ולרבי יהודה שניהן אינן מטהרין, ולר"מ שניהן מטהרין, והלכה כרבי יוסי:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה