משנה זבחים ה ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ה · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

הבכור והמעשר והפסח, קדשים קלים.

שחיטתן בכל מקום בעזרה, ודמן טעון מתנה אחת, ובלבד שיתן כנגד היסוד.

שינה באכילתן, הבכור נאכל לכהנים, והמעשר לכל אדם. ונאכלין בכל העיר (לכל אדם)‏[1] בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד.

הפסח אינו נאכל כט אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצותל, ואינו נאכל אלא למנוייו, ואינו נאכל אלא צלי.

משנה מנוקדת

נוסח הרמב"ם

הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד ושינה באכילתן הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם ונאכלין בכל העיר בכל מאכל לשני ימים ולילה אחד והפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנוייו ואינו נאכל אלא צלי.

פירוש הרמב"ם

הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים שחיטתן כו': אמר רחמנא בבכור את דמם תזרוק על המזבח ולא אמר את דמו שזה נאמר על הבכור שאינו צריך אלא זריקה אחת ומעשר בהמה שמקריבין ממנה האימורים ואוכלין הבעלים הנותר כמו שביארנו פעמים ואין לכהנים בו שום דבר אפי' חזה ושוק והוא מה שאמר לכל אדם והבכור אוכלים אותו הכהנים וכן כתוב בו ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וגו' וכבר ידעת שחזה ושוק דומה לשלמים כמו שאמרנו המורם מהם כיוצא בהם והשלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד וג"כ הבכור אוכלין אותו הכהנים לשני ימים ולילה אחד בכל העיר בכל מאכל כמו שאוכלין חזה ושוק וכל מה שנאמר בפסח הוא דבר תורה וכבר ביארנו אותו בפסחים. ואשר הצריכנו שתהא מתנה כנגד היסוד לפי שנא' בעולה וזרקו את הדם ואמר באלו את דמם תזרוק על המזבח לפיכך כמו שהעולה אי אפשר בלא יסוד שנאמר אל יסוד מזבח העולה כך אלו. ובמדות יתבאר לך שפנות המזבח יש מהן שיש להן יסוד ויש מהם שאין להם יסוד ושמה נצייר זה: ודע כי מה שאמרנו בתחלת דברינו במסכת הזאת שלמים או הדומים להם לא היתה כוונתינו אלא על אלה השלשה קרבנות ר"ל הבכור והמעשר והפסח לפי שהן דומין לשלמים במקומות השחיטה ובהקטרת אימורים ובמקומות האכילה והיות האוכלים זכרים ונקבות ועבדים ובהיות קדשים קלים בזמן אכילתן זולתי הפסח שנאמר בו פסוק ואם יקשה מקשה ויאמר איך לא אמרת במיני הקרבנות ותמנה אלו השלשה מוסף על העולה והחטאת והאשם והשלמים זה אינו ראוי מצד החלוק לפי שאותן הד' מינים פעמים רבות יתחייב היחיד בכל אחד מהם כפי שנוי הענינים והצבור חייבין בהם בזמנים משונים ואלו אינם כן ועוד שהכתוב לא בא אלא על אלו המינים בלבד והם שנתן להם תורות שנאמר זאת תורת העולה למנחה ולחטאת לאשם ולמילואים ואמר אח"כ אשר צוה ה' וגו' הרי אין שם קרבן זולתי אלו אמנם המילואים לא זכרנו אותו לפי שאינו זוכר אלא קרבן הנוהג לדורות והמנחה עוד יתפרשו דיניה במסכת שאחרי זאת:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

והמעשר. מעשר בהמה:

ודמן טעון מתנה אחת.דלא כתיב בהו סביב כז, אלא ואת דמם תזרוק כתיב גבי בכור. והנך נמי מהתם ילפינן, מד, לא כתיב ואת דמו אלא ואת דמם:

כנגד היסוד. במקום שיש יסוד תחתיו, למעוטי מזרחית דרומית שאין שם יסוד כדאמרן. ובכור ומעשר ופסח טעונים יסוד, דילפינן זריקה זריקה לגזירה שוה מעולה, ובעולה כתיב (ויקרא ד) אל יסוד מזבח העולה:

שינה באכילתן. זה מזה. אע"פ שהשוה אותן למתן דמים:

הבכור נאכל לכהנים. כדכתיב (במדבר יח) ובשרם יהיה לך:

והמעשר לכל אדם. שלא מצינו בכל התורה שיהיה לכהנים חלק בו:

ונאכלין בכל העיר. דכתיב (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם. ותניא, בשני מעשרות הכתוב מדבר, חד מעשר בהמה, וחד מעשר דגן. וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם, ומדלא קבע להו מחיצה שמע מינה דמעשר ובכור נאכלים בכל העיר כח:

לשני ימים ולילה אחד. דבבכור הוא אומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין, הקישו הכתוב לחזה ושוק, מה חזה ושוק של שלמים לשני ימים ולילה אחד, אף בכור לשני ימים ולילה אחד, ומעשר כבכור:

למנוייו. לאותם שנמנו בדמי לקיחתו כדכתיב (שמות יב) איש לפי אכלו תכוסו:

פירוש תוספות יום טוב

ודמן טעון מתנה אחת. לשון הר"ב דלא כתיב בהו סביב. וכתיב בעולה וחטאת ואשם הוה להו ג' כתובים דלכ"ע כל ג' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין הלכך לא מהני ג"ש דזריקה זריקה דלקמן למילף ב' מתנות. גמ' [נ"ז ע"ב]:

מתנה אחת. ועיין בדבור האחרון שכתבתי בסוף פסחים:

ונאכלין בכל העיר. פירש הר"ב דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וגו'. ותניא [וכו'] בספרי וכפרש"י. וכתבו התוס' דיש לתמוה דהא כתיב שם ואכלתם לפני ה'. ועוד תימה גדולה דהכי מתניא בספרי מעשרותיכם. רע"א בב' מעשרות כו' ותרומת ידך אלו הבכורים כענין שנאמר (דברים כ"ו) ולקח הכהן הטנא מידך. ובכורות זה הבכור. בקרכם וצאנכם אלו חטאות ואשמות. ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם. אלו המחיצה. ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן לחזה ושוק של שלמים לאכילת שני ימים וה"ה לענין שנאכלין בכל העיר. ע"כ. והרמב"ם בפ"י מהלכות מעשה הקרבנות כתב שהרי הן קדשים קלים כשלמים ועיין עוד לקמן. ובפירושו למשנה ח' פ"ק דכלים כתב שאמר הש"י בבכור והוא קדשים קלים לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה במקום אשר יבחר ה' (שם ט"ו) ועמ"ש שם:

בכל העיר בכל מאכל. גרסי' ולא גרסי' לכל אדם דהא קתני בכור לכהנים. רש"י:

לשני ימים ולילה אחד. כתב הר"ב דבבכור הוא אומר ובשרם יהיה לך כחזה התנופה כו'. מה חזה ושוק של שלמים וכו' ואימא מה חזה ושוק של תודה דתפשת מועט תפשת פליגי ר' ישמעאל ור"ע. ר"י אומר חזה ושוק שמורמים מתודה מהיקשא דשלמים אתיא ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש. ור"ע אומר הואיל ויום ולילה בתודה כתיב אע"ג דחזה ושוק למדה בהיקש לא הויא זמן אכילה דחזה ושוק של תודה דבר הלמד בהיקש. ואה"נ דתחלת ההיקש לתודה היא. אלא מדהדר אמר הכתוב (ובשרם יהיה לך) [לך יהיה] דלא אצטריך דהא כתיב ברישא יהיה לך הוסיף לך הויה אחרת כמו זו הבאה לו בהיקש שיהא לב' ימים. ומעשר כתב רש"י דלא ידע מנא ליה. ותוס' כתבו דנראה דיליף משלמים בבנין אב. מה שלמים קדשים קלים אף מעשר ק"ק. דבכור נמי הוה אתי משלמים אי לאו משום דמתנה לכהן. וא"כ מעשר דלא הוי מתנה לכהן משלמים אתי. ע"כ. וכ"כ הרמב"ם בפ"י מהל' מה"ק. וא"ת כי היכי דדרשי' מדכתיב דמם ולא דמו לרבות מעשר לזריקה ה"נ נדרוש בשרם לרבות מעשר לאכילה. ל"ק דאצטריך לבכור בעל מום שהוא מתנה לכהן כדאיתא בגמרא:

הפסח איני נאכל כו'. תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצה ומרורים. ותירץ הר"ר חיים דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם דשאר קדשים נאכלים ביום ובלילה עד היום לכל אדם בכל מאכל. ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנויו וצלי. א"נ לא תני מצות ומרורים דאין מעכבין. א"נ לאו מצוה דגופיה. תוס':

אלא בלילה. כדכתיב (שמות י"ב) בלילה הזה. רש"י:

ואינו נאכל אלא עד חצות. כלומר אפילו מדין תורה. ולהכי קתני אלא. ומתני' ראב"ע היא דדריש נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן (שם) ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות. ועמ"ש במ"ט פרק בתרא דפסחים:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כז) (על הברטנורא) וכתיב בעולה חטאת ואשם, הוו להו ג' כתובים הבאים כאחד דלכולי עלמא אין מלמדין, הלכך לא לא מהני ג"ש דזריקה זריקה דלקמן למילף ב' מתנות. גמרא:

(כח) (על הברטנורא) יש לתמוה, דהא כתיב שם ואכלתם שם לפני ה'. ועוד כו'. ונראה לפרש דנפקא לן מדמקשינן. לחזה ושוק של שלמים, לאכילת שני ימים וה"ה לענין שנאכלין בכל העיר. תוספ'. ועתוי"ט:

(כט) (על המשנה) אינו נאכל. תימה ליתני נמי דאינו נאכל אלא על מצות ומרורים. [ותירץ הר"ר חיים] דלא חשיב אלא דבר שכנגדו בקדשים והוא חלוק מהם, דשאר קדשים נאכ, לים כיום וב, לילה עד היום, לכל אדם בכל מאכל, ופסח אינו נאכל אלא בלילה עד חצות ולמנוייו וצלי. אי נמי לא תני מצות ומרורים דאין מעכבין. אי נמי לאו מצוה דגופיה. תוספ':

(ל) (על המשנה) חצות. כלומר אפילו מדין תורה, ולהכי קתני אלא. ומתניתין רבי אלעזר בן עזריה היא דדריש נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הבכור והמעשר והפסח וכו':    פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סימן י"ז ובפ"י סימן ו' ובפ"א דהלכות בכורות סימן ב' ובפ' ששי סימן ד':

ודמן טעון מתנה אחת:    דלא כתיב בהו וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ור' יוסי הגלילי היא אבל לר' ישמעאל פסח בשפיכה דמפיק ליה מודם זבחיך ישפך. ופשוט הוא כי כל מה שאימר בזה הפרק ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות ושתי מתנות שהן ארבע זהו למצוה מן המובחר אבל אם נתן מתנה אתת בלבד לכל קרבן מהם נתכפר שנאמר ודם זבחיך ישפך בשפיכה אחת נתכפר וכבית הלל דריש פירקין דלעיל:

הבכור נאכל לכהנים והמעשר לכל אדם:    פירוש שאין לכהנים חלק במעשר בהמה אפילו חזה ושוק:

ונאכלין בכל העיר:    הילפותא שהביא ר"ע ז"ל הם דברי רש"י ז"ל אבל התוס' ז"ל העלו דנפקא לן מדמקשינן בגמ' לחזה ושוק של שלמים לענין דנאכלין לשני ימים הה"נ לענין דנאכלין בכל העיר ותודה ואיל נזיר ושלמים נפקא לן מקרא דחזה ושוק של מלואים ע"כ:

אינו נאכל אלא עד חצות:    מתני' ר"א בן עזריה היא דיליף ליה מג"ש כתיב בפסח ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברת בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות ודלא כר' עקיבא דיליף מקרא דכתיב ואכלתם אותו בחפזון עד שעת חפזון דהיינו עד אור הבקר כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ופריך בגמרא ודילמא ר' עקיבא היא ולהרחיק אדם מן העבירה כדתנן בכולהו עד חצות בפ"ק דברכות ומשני א"כ מאי אלא עד חצות ליתני ונאכל עד חצות כדתנן בכולהו בפירקין מאי אלא אלא ודאי ש"מ דהוי דאורייתא כמו לילה ומנוייו וצלי. ובמכילתא ואכלו את הבשר ולא גידים ועצמות ולא קרנים ולא טלפים בלילה הזה שומע אני כל הלילה ת"ל לא תותירו ממנו עד בקר אני אקרא הנותר ממנו באש תשרופו עד בקר למה נאמר לא בא הכתוב אלא ליתן תחום לבקרו של בקר ואיזה זה עמוד השחר מכאן אמרו חכמים אכילת פסחים ואכילת זבחים מצותן עד שיעלה עמוד השחר ולמה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק האדם מן העבירה ולעשות סייג לתורה ולקיים דברי אנשי כנסת הגדולה שהיו אומרים ג' דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה ע"כ. וביד ספ"ט דהלכות מעשה הקרבנות ובפ' עשירי סימן ה' ובספ"ח דהלכות קרבן פסח. וכוליה פירקין מפורש יפה באבודרהם ז"ל וכתב שתקנו לאמרו בכל יום יותר ממשניות אחרות מפני שבכולו אין נזכר בו מחלוקת תנאים:

תפארת ישראל

יכין

והמעשר:    מעשר בהמה:

ובלבד שיתן כנגד היסוד:    בסובב למטה מחוט הסיקרא. במקום שיש יסוד תחתיו:

והמעשר לכל אדם:    ואין לכהנים שום חלק בו:

ונאכלין בכל העיר לכל אדם:    לא גרסינן, דהרי בכור נאכל רק לכהנים:

לשני ימים ולילה אחד:    דילפינן להו משלמים:

הפסח אינו נאכל אלא בלילה:    בלילה הראשונה של פסח:

ואינו נאכל אלא עד חצות:    חצות הלילה, ומדאורייתא:

ואינו נאכל אלא למנויו:    לאותן שנמנו עליו קודם שחיטתו:

ואינו נאכל אלא צלי:    ולא תני שאינו נאכל רק על מצות ומרורים. דלא תני רק מה שמשונה גוף הפסח. א"נ משום דמצות ומרורים לא מעכבי, [ואף למאי דקיי"ל [סנהדרין מ"ה ב'] בעינן קרא כדכתיב. וכ"כ נזיר ממורט פטור מהעברת שער ומצורע שאין לו בהן אין לו טהרה [כיומא ס"א ב']. נ"ל דהיינו דוקא בדכייל להו קרא בפעולה א', כגון יד העדים תהיה בו, ונתן מהדם על בהן, משא"כ הכא כתיב ואכלו הבשר בלילה הזה, על מצות ומרורים יאכלוהו, מצוה באנפי נפשה היא, ועי' בתשו' חו"י סי' קס"ז דבל"ז יש דוכתא טובא דלא בעינן קרא כדכתיב, ועי' תוס' כתובות [מ"ד א' ד"ה אין] ועי' במ"ש ריש פ"ו סי' ב', ודו"ק]:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

  1. ^ לא גרסינן. תוי"ט.