משנה גיטין ה ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת גיטין · פרק ה · משנה ט | >>
משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית, נפה וכברה וריחים ותנור, אבל לא תבור ולא תטחן עמה.
אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ, נפה וכברה, ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה, אבל משתטיל המים, לא תגע עמה, לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה.
וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום.
ומחזיקין ידי גויים בשביעית, אבל לא ידי ישראל, ושואלין בשלומן, מפני דרכי שלום.
מַשְׁאֶלֶת אִשָּׁה לַחֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית, נָפָה וּכְבָרָה וְרֵחַיִם וְתַנּוּר,
- אֲבָל לֹא תָבֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ.
- אֵשֶׁת חָבֵר מַשְׁאֶלֶת לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ, נָפָה וּכְבָרָה,
- וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת וּמְרַקֶּדֶת עִמָּהּ;
- אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם, לֹא תִּגַּע עִמָּהּ,
- לְפִי שֶׁאֵין מַחֲזִיקִין יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה.
- וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ,
- אֶלָּא מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם.
- וּמַחֲזִיקִין יְדֵי גוֹיִם בַּשְּׁבִיעִית,
- אֲבָל לֹא יְדֵי יִשְׂרָאֵל,
- וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָן,
- מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
משאלת אישה -
- לחברתה החשודה על השביעית - נפה, וכברה, ריחים, ותנור,
- אבל - לא תבור, ולא תטחן עימה.
- אשת חבר -
- משאלת לאשת עם הארץ - נפה, וכברה,
- ובוררת, וטוחנת, ומרקדת עימה,
- אבל משתטיל למים - לא תיגע אצלה,
- שאין מחזקין - ידי עוברי עבירה.
- משאלת לאשת עם הארץ - נפה, וכברה,
- בכולם, לא אמרו - אלא מפני דרכי שלום.
- ומחזקין ידי גוים - בשביעית,
- אבל - לא ידי ישראל,
- ושואלין בשלומן - מפני דרכי שלום.
כבר נקדם לנו פירוש זאת ההלכה אות באות בסוף פרק חמישי משביעית, אבל אני אזכיר גם כן פירושה בכאן.
מותר לה לתת מה שזכר לחבירתה החשודה על השביעית, לפי שהם כלים שאינן מיוחדין לעבירה, שאנו יכולין לומר אפשר שאלה הנפה לתקן בו או להכין בו הדבר, והרחים לטחון בהם הסממנין, והתנור להלבין בו המטווה. לפיכך אם פירשה ואמרה לה תני לי הנפה להניף בו הקמח, או תנור לאפות בו פת, אינה משאלת לה.
ומה שאמר אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ וכו' - אין בזה העניין שום דבר משביעית, אמנם הוא מותר לעולם, לפי שהעיקר אצלנו רוב עמי הארץ מעשרין הן, לפיכך בוררת וטוחנת ומרקדת עמה.
ומה שאמר משתטיל מים לעיסה לא תגע אצלה - הוא דבר מעניין הטומאה וטהרה. וזה שעם הארץ אשתו ובניו בחזקת טומאה כמו שיתבאר במקומו במסכת טהרות, והעיקר אצלנו גם כן שהאוכלין אינן מקבלים טומאה אלא אחר הכשר באחד משבעה משקין כמו שנתבאר במסכת מכשירין (פרק ו הלכה ד), ולאלו העיקרים כולם מחוייבת להפריש ממנה משתטיל מים על הקמח, שאז יקבל טומאה ויהיה עובר עבירה שמטמא התרומה, ואפילו על העיקר האחרון שהוא מותר לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל, לפי שבזאת העיסה חיוב תרומה והיא הקדש, ודע זה.
אחר אמר, שכל מה שזכרנו מהיתר השאילה, ואפילו על דרך הספק ומעוט הסיוע, אמנם הוא מפני דרכי שלום.
ומחזיקין ידי גוים בשביעית - בדבור בלבד, כגון שיראה אותו עובד אדמה, שיכול לומר לו יהא אלהים בעזרך, או יצליח מעשיך, וכל כיוצא בזה.
שואלים בשלומן של גוים, ואפילו ביום אידם:
החשודה על השביעית - לשמור פירות שביעית ולהצניעם מן הביעור ואילך:
לא תבור ולא תטחון עמה - לסייעה, מפני שאסור לסייע בידים ידי עוברי עבירה בשעת העבירה:
, לאשת עם הארץ. החשודה על המעשרות:
ובוררת וטוחנת - לפי שרוב עמי הארץ מעשרים הן:
אבל משתטיל המים - בעיסה:
לא תגע עמה - לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה, וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים שהרי הוכשרה לקבל טומאה, וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה:
וכולן לא אמרו כו' - לא התירו להשאילם כלים ולסייעם בלא שעת עבירה עצמה, אלא משום דרכי שלום:
ומחזיקין ידי גוים - לומר להם תחזקנה ידיכם:
ושואלים בשלומם - כל הימים ואפילו ביום חגם. ואע"פ שמטיל שם שמים על הנכרי, ששלום אחד משמותיו של הקב"ה:
משאלת אשה לחברתה כו'. משנה זו שנויה כבר בספ"ה דשביעית. ושם הארכתי בה בס"ד:
משאלת אשה: וכו' ביד פ"ח דהל' בכורים סי' י"ג וכתבו תוס' ז"ל בסיפא מפ' דקתני מפני דרכי שלום וקשה לר"ת דתיפוק לי דהוה שרי משום דאיכא למיתלי בתבואה של היתר כדאשכחן במסכת שביעית בפ"ה בש"א לא ימכור לו פרה חורשות בשביעית וב"ה מתירין מפני שהוא יכול לשוחטה ועוד תנן אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית מחרישה וכל כליה זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור לאסור ולהיתר מותר וליכא למימר דהתם נמי לא שרי אלא מפני דרכי שלום דבמכר לא שייך דרכי שלום ואומר ר"ח דהכא בידוע שאין לו אלא פירות שביעית הלכך אי לאו משום דרכי שלום הוה אסור ובמכר דלא שייך דרכי שלום אסור היכא דליכא למיתלי וכן משמע בירושלמי וכו' עכ"ל ז"ל:
ריחים ותנור: באשת ע"ה לא תנא תנור וריחים משום דתנא נפה וכברה וה"ה ריחים ותנור דיגיד עליו רעו: [הגה"ה וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו והא דלא קתני בסיפא ריחים ותנור משום דרישא לא איצטרך אלא לאשמועי' דבריחים ותנור איכא למיתלי בטחינת סמנים ובטמינת אונין של פשתן אבל בסיפא לא אצטריך ע"כ. ועיין במה שכתבתי בשם תשובותיו ז"ל ספ"ה דשביעית]. אי נמי משום דתנור אין דרך להשאילו דמיטמא וטעון שבירה ואיידי דלא תנא תנור לא תנא ריחים אבל בחשודה אשביעית לא מטמא דלא חשידה אטומאה ומיהו קשה דבפ' עד כמה תנן החשוד על זה ועל זה פי' אשביעית ואמעשרות חשוד על הטהרות ושמא התם פירות אבל אטומאת הגוף לא חשיד תוס' ז"ל וכן פי' שם הרמב"ם ז"ל דהתם בטומאת פירות:
אבל משתטיל המים: וכו' פירשו התוס' דהחמירו משתטיל המים משו' שואז תתגלגל אע"ג דלא מיחייבא בחלה עד שתתגלגל ע"כ:
מחזקין: גרסינן בלי יו"ד וכן ומחזקין ידי גויים ופליגי בהו ר"ח ור"א חד אמר חרוש בה טבות ואנא נסיב לה מינך בתר שמטתא וחרינא אמ' איישר מ"ד חרוש בה טבות לישראל אמרי' איישר ומ"ד דלגוי אמרינן איישר לישראל אמרינן שלום וכתב הר"ש ז"ל בפ"ד דשביעית סי' ג' וסוגיא דהניזקין כמ"ד איישר דקאמר לא צריכא לממרא אחזוקו בעלמא והתם פריך השתא אחזוקי מחזקינן לה שואלין בשלומן מיבעיא ולא משני כדמשני בירושלמי שואלין בשלום ישראל החשודים על השביעית אלא משני רבינא לא נצרכא אלא ליום אידן דתניא לא יכנס אדם לביתו של נכרי ביום אידו ויתן לו שלום מצאו בשוק מתן לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש ע"כ. ונלע"ד דהא דלא קתני ברישא ומחזיקין ידי גוים וכו' ובתר הכי ליתני וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום משום דהאי בבא דמחזיקינן עיקרא שם בשביעית פ"ד סי' ג' אלא דאגב גררא תנייה הכא וגם התם ספ"ה דשביעית אמטו להכי נקט כל סרך לשון המשוה דהתם פ"ד:
ושואלין בשלומן: וכו' ביד פ"ה דהלכות עכו"ם סי' ה' ועיין במה שכתבתי סוף פ' חמישי דשביעית:
יכין
משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית: לאכלו אחר הביעור:
נפה: [זיעב] לקמח:
וכברה: [זיעב] לנקות התבואה. והא דנקט להו שלא כסדר. היינו טעמא דלא זו אף זו קתני, אף דכברה אין צורך חיי נפש שלה קרובה כל כך כנפה [ועי' נדרים פ"ד משנה א' בפירושינו סי' ד'].
ורחים: [האנדמיהלע]:
ותנור: דבכולהו תלינן שצריכה אותן לדבר המותר:
אבל לא תבור: לא תברור עמה תבואה ופירות מהפסולת:
ולא תטחן עמה: כשיודעת שהן וודאי שביעית:
אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ: החשודה אמעשרות ושביעית:
וכברה: דאף שיטמאן הע"ה, אפשר לטבלן אח"כ. משא"כ תנור חרס, אין טבילה בכ"ח. וכ"כ רחיים מדהוא גדול טריחא ליה למטבליה, גם א"א לנקותו יפה מהקמח הטמא קודם טבילה, ויתעכב מלהטבילו, וביני ביני אתא לידי תקלה בו:
וטוחנת ומרקדת עמה: דרוב ע"ה מעשרין הן:
אבל משתטיל המים: בעיסה:
לא תגע עמה: לסייע בגלגול, מדכבר הוכשר העיסה לק"ט מכלי ע"ה, ואף דקיי"ל דמותר לטמא חולין מתוקנין, עכ"פ הכא משנתגלגל הוטבל לחלה והרי טבל רק לגרום לו טומאה מותר, ולא לטמא בידים [(רמב"ם פט"ז מהל' אוכלים ה"ט)]:
וכולן לא אמרו: מה שהתירו לעיל:
אלא מפני דרכי שלום: ונ"מ שתזהר כל מה שתוכל:
ומחזיקין ידי גוים בשביעית: לברכו כשחורש בשביעית:
ושואלין בשלומן: בכל עת. אף דשלום שמו של הקב"ה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת