משנה בבא מציעא ה רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) איזה הוא נשך?, ואיזה הוא תרבית?

איזה הוא נשך?
המלווה סלע - בחמישה דינרין,
סאתים חיטים - בשלש,
מפני שהוא נושך.
ואיזה הוא תרבית?
המרבה בפירות.
כיצד?
לקח ממנו חיטים, מדינר זהב לכור - וכן השער.
עמדו חיטים - בשלשים דינר.
אמר לו: תן לי חיטיי, שאני מוכרן - ולוקח אני בהן יין.
אמר לו: והרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר,
הרי לך אצלי בהן יין - ויין אין לו.


(ב) המלווה את חברו -

לא ידור בחצרו - חינם,
ולא ישכור הימנו - בפחות,
מפני שהיא ריבית.
מרבין על השכר - ואין מרבין על המכר.
כיצד?
השכיר לו את החצר,
ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי היא לך בעשר סלעים לשנה,
ואם משל חודש בחודש - מסלע בחודש,
מותר.
מכר לו את השדה,
ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי היא לך באלף זוז,
ואם לגורן - בשנים עשר מנה,
אסור.


(ג) מכר לו את השדה,

ונתן לו מקצת דמיה,
ואמר לו: אימתי שתרצה, הבא מעות - וטול את שלך,
אסור.
הלווהו על שדהו,
ואמר לו: אם אין אתה נותן לי, מכאן ועד שלש שנים - הרי היא שלי,
הרי היא שלו.
כך היה בייתוס בן זונין עושה - על פי חכמים.


(ד) אין מושיבין את החנווני - למחצית שכר,

לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות - למחצית שכר,
אלא אם כן - נתן שכרו כפועל.
אין מושיבין תרנגולין - למחצה,
ואין שמין עגלים וסייחים - למחצה,
אלא אם כן - נתן לו שכר עמלו ומזונו.
אבל - מקבלין עגלים וסייחים למחצה,
ומגדלין אותן - עד שיהוא שלשים,
וחמור - עד שתהא טוענת.


(ה) שמין פרה וחמור - וכל דבר שדרכו לעשות ולאכל.

מקום שנהגו לחלוק את הוולד מיד - חולקים,
מקום שנהגו לגדל - יגדלו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
שמין עגל עם אימו,
וסיח עם אימו,
ומפרין על שדהו,
ואינו חושש משום ריבית.


(ו) אין מקבלין צאן ברזל מישראל - מפני שהיא ריבית.

אבל מקבלין צאן ברזל - מן הגוים,
ולווים מהן - ומלווים אותם בריבית,
וכן בגר תושב.
מלווה ישראל - מעותיו של נוכרי,
מדעת הנוכרי - ולא מדעת ישראל.


(ז) אין פוסקין על הפירות - עד שיצא השער.

היה הוא תחילה לקוצרים -
פוסקים עימו על הגדיש,
ועל העבט של ענבים,
ועל המעטן של זיתים,
ועל ביצים של יוצר,
ועל הסיד - משישקע כבשנו.
פוסק עימו על הזבל - כל ימות השנה.
רבי יוסי אומר:
אינו פוסק עימו על הזבל - עד שיהא לו זבל באשפה.
וחכמים - מתירין.
פוסק עימו - כשער הגבוה.
רבי יהודה אומר:
אף על פי שלא פסק עימו,
יכול הוא לומר לו: תן לי כזה - או תן לי את מעותי.


(ח) מלווה אדם את אריסיו חיטים - בחיטים לזרע,

אבל לא לאכל.
שהיה רבן גמליאל,
מלווה את אריסיו חיטים ביוקר והוזלו - או בזול והוקרו,
ונוטל מהן - כשער הזול.
לא שהלכה כן - אלא שרצה להחמיר על עצמו.


(ט) לא יאמר אדם לחברו:

הלוויני כור חיטים - ואני נותן לך לגורן,
אלא אומר לו: עד שיבוא בני,
או עד שאמצא את המפתח.
והלל - אוסר.
וכן היה הלל אומר:
לא תלווה אישה כיכר לחברתה - עד שתעשנו דמים,
שמא יוקרו חיטים - ונמצאו באות לידי ריבית.


(י) אומר אדם לחברו:

נכש עימי - ואנכש עימך,
עדור עימי - ואעדור עימך.
אבל לא יאמר:
נכש עימי - ואעדור עימך,
עדור עימי - ואנכש עימך.
כל ימי גריד - אחד.
כל ימי רביעה - אחת.
לא יאמר לו: חרוש עימי בגריד - ואני עימך ברביעה.


[יא] *הערה 1: רבן גמליאל אומר:

יש ריבית מוקדמת - ויש ריבית מאוחרת.
כיצד?
נתן את עיניו - ללוות ממנו,
היה משלח לו, ואמר: בשביל שילווני - זו היא ריבית מוקדמת.
לווה הימנו - והחזיר לו מעותיו,
היה משלח לו, ואמר: בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי - זו היא ריבית מאוחרת.
רבי שמעון אומר:
יש ריבית דברים,
לא יאמר לו: דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני.


(יא) [יב] ואלו עוברין בלא תעשה -

המלווה, והלווה, והערב, והעדים.
וחכמים אומרין: אף הסופר.
עוברין על "בל תיתן לו" (ראה ויקרא כה לז),
ועל "בל תיקח ממנו" (ראה ויקרא כה לו),
ועל "לא תהיה לו כנושה" (שמות כב כד),
ו"לא תשימון עליו נשך" (שם),
ו"לפני עיוור לא תיתן מכשול, ויראת מאלוהיך" (ויקרא יט יד).

הערות

עריכה
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה בבא מציעא ה