משנה בבא מציעא ה ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ה · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

אין מושיבין חנוני למחצית שכר, ולא יתן מעות ט ליקח בהן פירות למחצית שכר, אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל.

אין מושיבין תרנגולין יא למחצה, ואין שמין יב עגלין וסייחין למחצה, אלא אם כן נותן לו שכר עמלו יג ומזונו.

אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה, ומגדלין אותן עד שיהו משולשין.

וחמור, עד שתהא טוענתטז.

נוסח הרמב"ם

אין מושיבין את החנווני למחצית שכר לא ייתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן שכרו כפועל אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלים וסייחים למחצה אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונו אבל מקבלין עגלים וסייחים למחצה ומגדלין אותן עד שיהו שלשים וחמור עד שתהא טוענת.

פירוש הרמב"ם

אין מושיבין חנוני למחצית שכר לא יתן כו': שכרו כפועל בטל כלומר כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה בכל יום מה שראוי לו כל זמן שתמשך השותפות ואם נתן לו בשבח יותר מן ההפסד הוא מותר כגון שהתנה עמו בפירוש שאם יהיה בה הפסד שיהא לו ממנה כך וכך חלק אם יהיה שם שבח שיהיה לו ממנה שבח כך וכך ויהיה חלק השבח יותר מחלק ההפסד בהכרח זה היתרון שהוא נתן לו מקום שכר על עמלו ואם לא פרשו כלל המתעסק בסחורה ירויח החצי ויפסיד השליש אם היה בה הפסד וכל זה כשלא ישים החנוני בקרן בין רב למעט אבל אם ישים בו ואפי' דינר לאלף ונתן לו יתרון איזה שיעור שיהיה חולק עמו בשוה ואין כאן רבית לפי שהוא סוחר לעצמו באותו דינר ואינו מיוחד לשמוש זה בלבד. וכמו כן אסור שיתן האחד הביצים והשני התרנגולת ושיחלקו האפרוחים בשוה כשישתמש בגידול האפרוחים ובמזונם אלא כשיתן לו שכר עמלו ומזונו וכמו כן לא ישימו העגלים והסייחים כמו שהם שוים עכשיו וימסרם לרועה לזון אותם עד שישמט ויחלקו השבח בשוה אא"כ יקח המשתמש שכר עמלו ומזונו או אם יתן לו יותר שום דבר בשבח או יהיה לו בעיקר העגלים והסייחים חלק כמו שבארנו וזה טעם מקבלין שיקבל אותו שותף בעיקר ויהיה חלק זה המתעסק קיים ולא יפסיד ואפי' מתו הבהמות וזו ההנאה הוא שתהיה כנגד עמלו ובא ללמד שאם ירצה כל אחד משניהם להפרד מחבירו אינו יכול עד תשלום שלש שנים וחמור עד שתהא טוענת והוא שתוכל לשאת משא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין מושיבין חנוני למחצית שכר - לא יאמר בעל הבית לחנוני: הרי פירות נמכרים בשוק ארבע סאין בסלע, ואתה מוכרן בחנות פרוטה פרוטה ומשתכר סאה, הילך פירות ושב ומכור בחנות והריוח נחלוק. וטעמא דמלתא, משום דקיימא לן: הך עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון, סתם המקבל פרקמטיא למחצית שכר – מקבל עליו אחריות חצי הקרן באונסין וזולא, הילכך ההיא פלגא, כיון דמיחייב באונסין – מלוה היא אצלו, שהרי היא שומא אצלו במעות בשער השוק ודינו ליטול חצי שכר, נמצא מתעסק בחציו של בעל הבית שהוא פקדון אצלו בשכר המתנת מעות המלוה, לפיכך אסור. אלא אם כן נותן לו שכר עמלו שהוא עמל באותו החצי – כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה, אם היה נגר או נפח, כמה אדם רוצה ליטול ליבטל ממלאכה כבדה כזו ולעשות מלאכה קלה י:

אין מושיבין תרנגולים למחצה - לשום ביצים בדמים לבעל התרנגולת להושיבה עליהם לגדל אפרוחים למחצית שכר מה שיהיו האפרוחים שוים יותר על דמי הביצים, דהואיל וזה מקבל עליו אחריות חצי דמי הביצים אם יתקלקלו או אם ימותו, הוה ליה פלגא מלוה, נמצא זה מגדל את חציין השני בשכר המתנת מעותיו:

ומזונו - מזון שהוא מוציא באפרוחים:

ואין שמין עגלים וסייחין למחצה - עכשיו הם שוים כך וכך, קבלם עליך לגדלם שנתים למחצית שכר, ולמחצית הפסד אם ימותו:

אבל מקבלים עגלים וסייחים - קטנים, בלא שומא יד, שאם ימותו לא ישלם כלום, ואם יחיו יחלקו ביניהם:

שיהיו משולשים - פירוש, כשיעמדו על שליש גדולן טו ואז יחלוקו:

וחמור עד שתהא טוענת - משאוי. כך היה מנהגם לגדלם קודם חלוקה:

פירוש תוספות יום טוב

ולא יתן לו מעות וכו' וצריכא. דאי תנא חנוני. חנוני הוא דסגי ליה כפועל בטל משום דלא נפיש טרחיה אבל מעות ליקח בהן פירות דנפיש טרחיה אימא לא סגי ליה כפועל בטל. ואי תנא מעות ליקח בהן פירות ה"א התם הוא דבעי כפועל בטל משום דנפיש טרחיה אבל חנוני דלא נפיש טרחיה. אימא סגי ליה במשהו בעלמא דאפילו לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו צריכא. גמרא:

כפועל. לשון הר"ב כפועל בטל דבגמרא תנא כפועל בטל ומ"ש של אותה מלאכה וכו' ולעשות מלאכה קלה כפי' רש"י. והקשו בתוספות דהא אמרן דלהכי איצטריך למיתני מעות משום דנפיש טרחיה אימא לא סגי ליה כפועל בטל. והלא למה שהיא כבדה נוטל יותר אמאי סלקא דעתך דלא תסגי כפועל בטל. ופירשו כפועל בטל היינו כיושב ובטל לגמרי. ופליגי ב"י וח"ש בפירוש דבריהם שהב"י סימן קע"ז מפרש דאומדין כמה רוצה ליטול פועל אחד כדי לבטל ממלאכתו לגמרי דהשתא בין שנותנים לו מלאכה קלה. בין שניתנים לו מלאכה כבדה שיעורו שוה. ע"כ. וחכמת שלמה הסכים פירוש דבריהם כמ"ש הטור רואין אדם שבטל ואין לו שום מלאכה כמה היה רוצה ליקח ולהתעסק בזה העסק. אפילו היה לו מלאכה מרובה ע"כ. ואני מצאתי בתוספות פ"ד דבכורות דף כ"ט לענין נוטל שכר לדון וכו' שכתבו וז"ל כפועל בטל של אותה מלאכה וכו' שנותנין לו שכר בטלה מאותה מלאכה ובטל לגמרי ואינו עושה בשום מלאכה דהשתא אינו נוטל שכר על זו המלאכה שעושה. ע"כ. וזה מסכים כפירש הב"י. ומה שהקשה החכמת שלמה מהסוגיא אין כאן מקומו להאריך. וכתבתי בזה בספר מעדני מלך. המקום יהא בעזרי להשלימו ולהוציאו לאורה. ומ"מ לעיל בספ"ב לענין השבת אבדה הפירוש כמ"ש הר"ב שם. ונותן לו שכרו שעל ההשבה. וכתבתי מילתא בטעמא בשם הטור. אבל הכא באבק רבית הקלו חכמים ובדבר מועט שהוא נותן לו לא מחזי כרבית. כ"כ הרא"ש:

אין מושיבין תרנגולים. איצטריך לאשמועינן דיהיב ליה מזונות דאפרוחים אע"פ שהוא דבר מועט ולא תימא דבמזונות דאפרוחים לא קפדי אנשי [ועיין במ"ט בדבור וכן היה הלל וכו']. והיינו טעמא שהקדימו רש"י והר"ב ופירשו מזונו שלא במקומו השנוי במשנה:

ואין שמין וכו'. משום סיפא דאבל מקבלין וכו' תני ליה:

אלא א"כ נותן לו שכר עמלו. פירש הרמב"ם בשכר עמלו דהיינו כפועל בטל [וכן הר"ב נקט לעיל עמלו על שכרו כפועל. וכן פירש"י שם] וז"ל התוספות הכא לא שייך למתני כפועל בטל דאין מתבטל להאכילם ולהשקותם אלא רגע אחד ביום. אבל חנוני כל עסקו בכך דתניא בתוספתא המושיב חנוני בחנות אם היה אומן לא יעסוק באמונתו:

אבל מקבלין עגלים וסייחים. כתב הר"ב בלא שומא וקמ"ל דבסתמא אין מקבל עליו שום אחריות. ולא הוי עסקא כיון דבתחילה כשקבל עגלים לא שמו אותם אלא לאחר שגדל ובאין לחלוק השבח אז שמין אותם כמה השביחו. ולהכי תנא ברישא שמין ובסיפא מקבלין. וכששמין בשעת קבלה בסתם מקבל עליו חצי האחריות כמו בשאר עסקא. תוספות. וכתב נ"י וכן הדין בביצים ובכל דבר שלא קבל עליו באחריותו:

וסייחין. בני אתונות. ועיין במ"ג פ"ה דב"ב ומ"ש שם:

[עד שיהו משולשין. פירש הר"ב כשיעמדו על שליש גדולן שאז הוא עומד בעיקר טעם בשרו. ואמרינן נמי מותר שליש בשכרך [לקמן דף ס"ט]. רש"י פרק הדר דף ס"ג]:

וחמיר עד שתהא טוענת. כן מצינו בכמה מקומות ששונה חמור והכונה לנקבה. בפרק דלקמן מ"ג ובפ"ה מ"ג דב"ב. ור"פ בתרא דע"ז. ובפ"ק דבכורות מ"ב. וגם בכתוב נאמר פטר חמור ובסוף שמואל ב' י"ט אחבשה לי החמור וארכוב עליה פירש הרד"ק אתון היתה. וחמור כולל זכר ונקבה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) מעות כו'. וצריכא דאי תנא חנוני חנוני הוא דסגי ליה כפועל בטל משום דלא נפיש טרחיה אבל מעות ליקח בהן פירות דנפיש טרחיה אימא לא. ואי תנא מעות כו' ה"א התם הוא דבעי כפועל בטל משום דנפיש טרחי' אבל חנוני דלא נפיש טרחיה אימא סגי להו במשהו בעלמא דאפילו לא טיבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת זהו שכרו, צריכא. גמרא:

(י) (על הברטנורא) רש"י. והקשו בתוספ' דהא אמרן דלהכי אצטריך למתני מעות משום דנפיש טרחיה. אימא לא סגי ליה כפועל בטל. והלא למה שהיא כבדה נוטל יותר אמאי ס"ד דלא תסגי כפועל בטל. ופירשו כפועל בטל היינו כיושב ובטל לגמרי. ופירוש דבריהם דאומדין כמה רוצה ליטול פועל אחד כדי לבטל ממלאכתו לגמרי דהשתא בין שנותנים לו מלאכה קלה או כבדה שעורו שוה. ב"י ועתוי"ט:

(יא) (על המשנה) תרנגולין. איצטריך לאשמעינן דיהיב ליה מזונות דאפרוחים אע"פ שהוא דבר מועט ולא תימא דלא קפדי ביה אינשי. והיינו טעמא שהקדימו רש"י והר"ב לפרש מזונו שלא במקומו:

(יב) (על המשנה) ואין כו'. משום סיפא דאבל מקבלין כו' תני ליה:

(יג) (על המשנה) שכר עמלו. הכא לא שייך למתני כפועל בטל דאין מתבטל להאכילם ולהשקותם אלא רגע אחד ביום. אבל חנוני כל עסקו בכך. דתניא בתוספתא המושיב חנוני אם הוא אומן לא יעסוק באומנתו:

(יד) (על הברטנורא) וקמ"ל דבסתמא אין מקבל עליו שום אחריות. ולא הוי עיסקא כיון דבתחלה כשקבל עגלים לא שמו אותם אלא לאחר שגדל ובאין לחלוק השבח אז שמין אותה כמה השביחו. ולהכי תני ברישא שמין ובסיפא מקבלין וכששמין בשעת קבלה בסתם מקבל עליו חצי האחריות כמו בשאר עיסקא. תוספ'. וכן הדין בביצים ובכל דבר שלא קבל עליו אחריותו. נ"י:

(טו) (על הברטנורא) שאז הוא עומד בעיקר טעם בשרו.:

(טז) (על המשנה) טוענת. וכן מצינו בכמה מקומות במשנה ששונה חמור והכונה לנקבה כו'. וכן בכתוב. וכתב הרד"ק דחמור כולל זכר ונקבה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אלא א"כ נותן לו שכרו כפועל:    פי' רעז"ל כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה אם הי' נגר או נפח וכו'. אמר המלקט כן פי' רש"י ז"ל ולפי זה אתיא מתני' כר"ש ותוס' והרא"ש ז"ל הוכיחו דמתני' ר"מ היא ולעולם אינו נוטל אלא כפועל בטל לגמרי והיא דעת הרי"ף ז"ל גם דעת הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות אבל הרז"ה ז"ל ס"ל כרש"י ז"ל דמתני' ר"ש היא. עוד כתבו תוס' ז"ל דאי גרסינן בגמרא תנא כפועל בטל א"כ לא גרסינן במתני' בטל ע"כ. גם רש"י ז"ל כתב דבתוספתא דמייתי בגמרא גרסי' בטל ובמתני' לא גרסי' בטל. וכן כתוב ג"כ בנמקי יוסף ויש לי מהם סיוע למ"ש לעיל פ' שני סימן ט' דל"ג בטל רק כפועל בלבד וכן היא גרסת ספרי כ"י. ואיתה נמי למתני' בתוס' דפ' עד כמה (בכורות דף כ"ט.) וביד בפ' ששי דהלכות שלוחין ושותפין סי' ב' וברפ"ח ובפ"ה דהלכות מלוה ולוה סי' ט' ובטור י"ד סימן קע"ז:

ואין שמין עגלים וסייחים למחצה אא"כ וכו':    היה נראה קצת שרש"י ז"ל הי' גורס אא"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו קודם בבא דואין שמין ודרך גרסתו תפס רעז"ל אבל אינו נכון לפרש כן אלא שפירשו אותו קודם מפני שכן הוא האמת דאלא א"כ קאי אתרתי באבי אאין מושיבין ואאין שמין. וז"ל תוספת י"ט איצטריך לאשמועינן דיהיב לי' מזונות דאפרוחים אע"פ שהוא דבר מועט ולא תימא דבמזונות דאפרוחים לא קפדי אינשי והיינו טעמא שהקדימו רש"י והר"ב ופירשו מזונו שלא במקומו השנוי במשנה ואין שמין משום סיפא דאבל מקבלין וכו' תני לי':

שכר עמלו:    בחצי. וכתוב בכסף משנה שם ברפ"ח דהלכות שלוחין ושותפין ומפ' רבינו דבשכר עמלו היינו כפועל בטל ע"כ:

אבל מקבלין עגלים וסייחים למחצה:    כך צ"ל. ופי' נ"י סייח הוא סוס קטן וכן הוא ברש"י ז"ל. והקשו תוס' ז"ל תימא מאי קמ"ל פשיטא כיון דאין מקבלין עליהם אחריות ואי משום דבעי למיתני ומגדלין אותן עד שיהו משולשין זה היה יכול להשמיענו ברישא לאחר שנתן לו שכרו וי"ל דקמ"ל דבסתמא אין מקבל עליו שום אחריות [כו' עי' בתוי"ט]:

עד שיהו משולשין:    פי' עד שיהא בעגל שליש שור ובסייח שליש סוס ולהרמב"ם ז"ל דמפרש עד תשלום שלש שנים נראה דגרסי' שלשין כמו שלשית דבפ"ק דמסכת פרה וכן הוא בירושלמי שלשין וכן מצאתי מוגה במשניות מוגהות. וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:

וחמור עד שתהא טוענת:    עי' בתוספת יום טוב ופשוט הוא. והנה הוא כתוב אצלי לקמן פ"ו סימן ג' בשם התוספות:

תפארת ישראל

יכין

אין מושיבין חנוני למחצית שכר:    שיתן סחורה לחנווני בשער שבשוק, שיתעסק בהן החנווני, ושיחלקו בשוה הרווח וההפסד:

ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר:    דזהו עיסקא, שהוא פלגא מלוה, דהיינו אותה חצי שלקח הוא ממנה הריוח, וחצי הב' שהנותן נוטל ריוח שלה, הוא כפקדון, ונמצא זה מתעסק בחצי של נותן, בשכר חצי השני שהלוה לו [(שו"ע יו"ד, קעז)].

אלא אם כן נותן לו שכרו:    בשכר שעמל עם חלקו:

כפועל:    שישומו כמה היו צריכים ליתן לאדם בטל שאין לו עסק להשתכר, כדי שיתעסק בחלקו של זה, וקיי"ל דמדמתעסק גם במעותיו עם מעות הנותן, להכי בפסק לו רק מעט בשכר עמלו סגי. מיהו כששניהן נותנין מעות להשותפות. אפילו א' מעט וא' הרבה, ואפילו אחד מתעסק לבד, אין כאן ריבית [שם]:

אין מושיבין תרנגולין למחצה:    כלעיל, שנותן לו תרנגולת וביצים בשומא, שיושיבה על הביצים ויטריח בהם זה עד שיגדלו ויחלקו בשוה הריוח וההפסד:

ואין שמין עגלין וסייחין למחצה:    שנותן לו עגל וסייח לגדלו באופן הנ"ל. ונקט כל הנך, לאשמעי' דבכה"ג בין בתרנגולי' שטרחתן מרובה. ובין בעגל שטרחתו מועט צריך ליתן שכר מזונתן:

אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה:    בלי שומא., דמתנין שכשימותו לא ישלם כלום, ואם יחיו יחלקו ביניהן:

ומגדלין אותן עד שיהו משולשין:    כשיעמדו על שליש גידולן:

וחמור עד שתהא טוענת:    משא, שכך נהגו בכולן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי סח א  שולחן ערוך יורה דעה קעז ה