משנה בבא בתרא ט ט

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ט · משנה ט | >>

נפל הבית עליו ועל אשתולד, יורשי הבעל אומרים, האשה מתה ראשונה ואחר כך מת הבעל, יורשי האשה אומרים, הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה, בית שמאי אומרים יחלוקולה.

ובית הלל אומרים: נכסים בחזקתן; כתובה בחזקת יורשי הבעל, נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי האבלח.

נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ,

יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל אוֹמְרִים:
הָאִשָּׁה מֵתָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ מֵת הַבַּעַל;
יוֹרְשֵׁי הָאִשָּׁה אוֹמְרִים:
הַבַּעַל מֵת רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הָאִשָּׁה,
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
יַחֲלֹקוּ.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן;
כְּתֻבָּה – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל;
נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ – בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב:

נפל הבית, עליו ועל אשתו -

יורשי הבעל אומרין: האישה מתה ראשון - ואחר כך מת הבעל,
יורשי האישה אומרין: הבעל מת ראשון - ואחר כך מתה היא,
בית שמאי אומרין: יחלוקו,
ובית הלל אומרין:
הנכסים - בחזקתן,
וכתובה - בחזקת יורשי הבעל,
ונכסים הנכנסים והיוצאים עימה - בחזקת יורשי האב.

כבר בארנו במקומות מסדר נשים, ששם כתובה נופל על מנה מאתים שהוא שטר כתובה עם התוספת שהוסיף לה משלו.

ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה - נכסי מלוג, וכבר בארנו זה לשם.

ומה שאמר בכאן נכסים בחזקתן - הוא נכסי צאן ברזל. ולא נתבאר בתלמוד בחזקת מי, והיתה המסקנא יחלוקו.

ולמדנו מזה שיורשי האשה נוטלין כל נכסי מלוג, וחצי נכסי צאן ברזל בלבד.

וכבר נתבאר בפרק שביעי מיבמות ובהרבה מקומות אחרים, איזה נכסים הם הנקראים נכסי מלוג, ואיזה מהם נקראים נכסי צאן ברזל:


האשה מתה תחילה - ואין ליורשי האשה כלום, שהרי הבעל מת אחרון וירש את אשתו:

נכסים בחזקתן - נכסי צאן ברזל בחזקתן. ולא פירשו בית הלל אי בחזקת יורשי האשה שהיו שלה לו, אי בחזקת יורשי הבעל שאחריותן עליו, הלכך נכסי צאן ברזל יחלוקו:

וכתובת אשה - שהם מנה מאתים ותוספת, נשארים בחזקת יורשי הבעל לז:

ונכסים הנכנסים ויוצאים עמה - הם נכסי מלוג. שבשעה שהיא נכנסת נכנסים עמה וכשהיא יוצאת יוצאים עמה. אם פחתו פחתו לה ואם הותירו הותירו לה. אלו הם בחזקת יורשי האשה. נמצאו יורשי האשה נוטלים כל נכסי מלוג וחצי נכסי צאן ברזל:

ועל אשתו. ואין לה בנים ממנו. הרשב"ם:

בית שמאי אומרים יחלוקו. עיין במ"ג פ"ד דיבמות דמסיים בה יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. ודייקינן מינה [שם דף ל"ח] דלא פליגי בית שמאי עם בית הלל אלא בנכסי מלוג. ואע"ג דהתוס' כתבו בשם ר"ת דמדהכא לא תני. שמע מינה דהכא פליגי בכולהו ומחלקין בין הכא. דכשמת הבעל מקריא מוחזקת טפי מהתם דנפלה קמי יבם וזקוקה לו. ואין לה כלום עד לאחר חליצה. אבל לפירושו נכסים בחזקתן דקאמרי בית הלל היינו בחזקת יורשי הבעל. מהאי טעמא לפי שהיא אינה מוחזקת בהם כלל הואיל וזקוקה היא. והר"ב לא פירש כן התם אלא כדמפרש הכא דמספקא לן ויחלוקו. וכן פירש"י שם [בכתובות דף פ'] ואם כן סברא זו לחלק בין יבמה לאשה. ליתא. אלא הכא נמי לא פליגי בית שמאי כי אם בנכסי מלוג כמו התם. והא דלא קתני נמי יורשי הבעל עם יורשי האב כמו התם. צריך לומר דתנא שנה כאן בלשון קצרה. וסמך אדתנן התם ביבמות. ועוד במשנה ו' פ"ח דכתובות. ) כדאמרינן לרש"י דהגמרא מפרש כאן דמספקא לן וכו'. וה"ה למשניות דיבמות וכתובות. ועיין מ"ש בסוף משנתינו:

נכסים בחזקתן. כתב הר"ב ולא פירשו בית הלל אי בחזקת יורשי האשה וכו' [עיין מ"ש במשנה ג' פ"ד דיבמות] וכיון שהנכסים בחזקתה. יכולה היא להוריש השבועה [שחייבוה לגביית כתובתה כדתנן במשנה ז' פ"ט דכתובות] [לבניה אע"ג דבעלמא אין אדם מוריש שבועה לבניו. [כדפירש הר"ב במשנה ז' פ"ז דשבועות] וליכא לשנויי כגון שייחד (לו) [לה] קרקע וכו'. כ"כ התוספות אבל הטור א"ה סימן צ' כתב דמיירי כגון שייחד לה נכסים לכתובתה שאינה צריכה לישבע כו'. ותמיהני על הב"י שכתב עליו ופשוט הוא. ומאי פשיטותא איכא כיון דהתוספות דחאוהו. ועוד שהוה ליה להזכיר דעת התוספות. ע"כ נראה דאשתמיטתיה דברי התוספות כשכתב כן והיה לפניו ספר הרי"ף ושם ראה דברי נ"י שמפרש ג"כ כדברי הטור. ומיהו בתוספות פ"ד דיבמות דף ל"ח כתבו גם לתירוץ דייחד וכו'. ובטור א"ה סימן ק"ס לענין שומרת יבם סתם. ונראה שסמך על מ"ש בסימן צ':

כתובה וכו'. ל' הר"ב וכתובת אשה כו' דהא בחזקתן לאו לקמיה קאי אלא ה"ג וכתובה כו'. הרשב"ם:

בחזקת יורשי האב. פירש הר"ב בחזקת יורשי האשה שמאביה באו לה. הרשב"ם. ויורשי האשה הוה ליה למימר. כדקתני יורשי האשה אומרים כו' אלא איידי דביבמות וכתובות קתני יורשי האב מטעם שכתבתי שם בשם נ"י. קתני הכא נמי יורשי האב. וזה ג"כ קצת סיוע למ"ש לפירש"י שקיצר התנא בדברי ב"ש. משום דהכא סמך אהנהו מתניתין:

(לד) (על המשנה) ועל אשתו. ואין לה בנים ממנו. ר"ש:

(לה) (על המשנה) יחלוקו. עיין משנה ג' פ"ד דיבמות ומה שכתבתי שם. ועתוי"ט:

(לו) (על הברטנורא) וכיון שהנכסים בחזקתה יכולה היא להוריש שבועת הכתובה לבניה אע"ג דבעלמא אין אדם מוריש שבועה לבניו. תוספ'. והטור כתב, דמיירי בייחד לה קרקע כו' דא"צ לישבע:

(לז) (על הברטנורא) דהא בחזקתן לאו לקמיה קאי, אלא ה"ג וכתובת וכו'. ר"ש:

(לח) (על המשנה) האב. יורשי האשה הול"ל, אלא איידי דביבמות וכתובות תני האב (ע"ש מ"ש) תני ה"נ הכי:

יורשי אשה אומרים וכו':    צריך לומר דמתניתין מיירי כגון שהאשה הזאת אילו מתה אחרונה היתה יכולה לגבות מן היורשין בלא שבועה כגון שפטרה משבועה כדתנינן בפ' הכותב אי נמי דייחד לה ארעא או מטלטלי ואיתנהו בעינייהו וגובה בלא שבועה כדאיתא בריש אע"פ שאל"כ הא אין אדם מוריש שבועה לבניו ולדברי הכל אין ליורשי כתובה בכתובה כלום לא בכתובה ולא בתנאי כתובה דהיינו תוספת ונדוניא הריטב"א ז"ל:

בש"א יחלוקו:    שהרי שניהם טוענין מחמת ירושה יורשי הבעל אומרים מתה האשה ראשונה ובעלה יורשה ויורשי אשה אומרים הבעל מת ראשון וכיון שאין לה בנים ממנו אנחנו נירש אותה א"כ הוי ממון המוטל בספק וחולקין:

ובה"א:    נכסים שהכניסה עמה בנדונייתה וקבלם הבעל על עצמו ואחריותן עליו הן בחזקתן. ופרשינן בגמרא דהאי דאמרי ב"ה נכסים בחזקתן היינו בחזקת שניהם ויחלוקו אותן מפני ששניהם שוין בהן שהרי עקרן מן האשה ואחריותן על הבעל וכתובה דהיינו עיקרי כתובה ותוספת בחזקה יורשי הבעל מפני שהוא ממון הניטל מן הבעל והמע"ה ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה שהם נכסי מלוג והם ממון האשה שאין לבעל בגופן כלום בחזקת יורשי האשה והרוצה להוציא מידה עליו להביא הראי' נמקי יוסף וגם רב אלפס ז"ל נראה דגריס וכתובה בויו והרז"ה ז"ל השיגו והרמב"ן ז"ל טען בעדו וכתב שספרי הגאונים שהן ספרי ספרד יותר נאמנים מספרי בעל המאור ז"ל והאריך ע"ש. ובטור א"ה סימן צ'. וכתב רשב"ם ז"ל ובה"א נכסים בחזקתן בגמרא מפרש בחזקת מי הלכך לאו לקמי' קאי אלא ה"ג וכתובה בחזקת יורשי הבעל והני נכסים דקאמרי ב"ה הם נכסי צאן ברזל שהכניסה מבית אביה ושמאתן בכתובתה ואחריותן עליו אם פחתו פחתו לו ואם התרו התרו לו וכתובה מנה מאתים ותוספת מספק לא תוציאנו מחזקת הבעל ע"כ. והקשו תוס' ז"ל מ"ש דהכא אמר נכסים בחזקתן ואיכא מאן דמפרש בגמרא בחזקת יורשי האשה ואילו בסיפא תנן נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו ואמאי הל"ל כמו הכא נכסים בחזקתן דהיינו בחזקת יורשי האם כדמפרש בגמרא. ותרצו דהאי תנא ס"ל ירושת הבעל דרבנן ולכך לא הוי אלא בחזקת יורשי האשה ואפילו ס"ל נמי דאורייתא יש לחלק ולומר כיון דירושת הבעל אינה משום קורבה הוי בחזקת האשה. אבל גבי נפל הבית עליו ועל אמו הוי נמי בחזקת הבן משום קורבה. מיהו קשה לה"ר אלחנן דהא ר' עקיבא איירי בסמוך בההיא דנפל הבית עליו ועל אמו ואילו ר' עקיבא אית לי' ירושת הבעל דאורייתא לעיל פ' יש נוחלין וגם בפ' שור שנגח ד' וה' מיהו מצינן למימר דרישא דנפל הבית עליו ועל אמו לאו ר' עקיבא קאמר לה והא דקאמר מודה אני היינו אפילו ס"ל כב"ש אבל מ"מ לא קתני לה ברישא. ועוד קשה לו לטעם דמחמת קורבה לה למה יהא יותר בחזקת הבן מבחזקת יורשי האם והלא הם באים מחמת קורבה אלו כמו אלו. ור"י תירץ דגבי הבעל יש לחשוב יותר בחזקת האשה לפי שכמו שדרך האשה מתה קודם בעלה כן דרך הבעל למות קודם האשה ולא יירשנה ואין זה פורענות ולכך לא סמכא דעתי' כולי האי אבל גבי בן באם דאם מת לפני האם הוי פורענות להכי תקינו הכא גבי נפל הבית עליו ועל אמו שיהיו בחזקתם לפי שהוא עתיד ועומד ליירש את אמו יותר ממה שהוא עתיד הבעל ליירש את אשתו עכ"ל ז"ל. ומצאתי הגרסא ברב אלפס ובהרא"ש ז"ל ונכסים הנכנסין ויוצאין עמה בחזקת יורשי אשה וגם הרז"ה ז"ל נתן טעם ונסתייע לפי שיטתו דלא גריס וכתובה בויו מדקתני הכא בחזקת יורשי אשה והתם בכתובות וביבמות קתני בחזקת יורשי האב ע"ש אלא שהרמב"ן ז"ל כתב שם בספר המלחמות ומה ששנה כאן יורשי אשה ושם שנו יורשי האב הטעם ידוע דהכא בשקרובי הבעל באין ליירש ולא מחמתה הם באים לפיכך לא נקראו יורשי אשה ושם הדבר ספק מי הם יורשים של אשה לפיכך שנה בפירוש יורשי האב ואין צורך לכתוב זה עכ"ל ז"ל מ"מ מדברי כולם למדנו דגרסינן הכא בחזקת יורשי אשה. גם הרב ר' יהוסף אשכנזי ז"ל כתב יורשן האב מצאתי בכל הספרים והפירוש בחזקת יורשי אביה דהיינו יורשיה עכ"ל:

יכין

יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה:    וירש אותה הבעל:

יורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה:    ואנחנו יורשיה, ולצררי אין לחוש, מדמת פתאום:

ובית הלל אומרים נכסים בחזקתן:    ר"ל נכסי צאן ברזל, כנדוניא ותוס' שליש, בחזקת ב' כתות היורשין הן [ועיין ש"ס, מיהו הכי קיי"ל, ועיין באה"ע צ' ס"ו, וק' ס"ב, וס"ו סי"א]. כתובה:    ק' ור' ותוס':

נכסים הנכנסים והיוצאין עמה:    ר"ל נכסי מלוג, שירשה ממשפחתה, שהבעל אוכל פירותיהן, וגוף הקרקע עומד באחריותה:

בחזקת יורשי האב:    ר"ל בחזקת יורשי האשה [ונקט יורשי אב, אגב גררא דיבמות פ"ד מ"ג), דקנין פירות דבעל לאו כקנין הגוף דמי:

בועז

פירושים נוספים