משנה בבא בתרא ו ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ו · משנה ח | >>
המוכר מקום לחבירו לעשות לו קברלד, וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר, עושה תוכה של מערהלה ארבע אמות על שש, ופותח לו לתוכה שמונה כוכין, שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדן, וכוכין ארכן ארבע אמות לז ורומן שבעה לח ורחבן שישהלט.
רבי שמעון אומר, עושה תוכה של מערה שש אמות על שמונה, ופותח לתוכה שלשה עשר כוך, ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלשה מכנגדן ואחד מימין הפתח מ ואחד מן השמאל, ועושה חצר על פי המערה שש על שש כמלוא המטה וקובריהמא, ופותח לתוכה שתי מערותמב, אחת מכאן ואחת מכאן.
רבי שמעון אומר, ארבע מג לארבע רוחותיהמד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, הכל לפי הסלע.
הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר,
- וְכֵן הַמְּקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קֶבֶר,
- עוֹשֶׂה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ,
- וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמוֹנָה כּוּכִין,
- שְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכָּאן, וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגְדָּן;
- וְכוּכִין אָרְכָּן אַרְבַּע אַמּוֹת,
- וְרוּמָן שִׁבְעָה, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- עוֹשֶׂה תּוֹכָהּ שֶׁל מְעָרָה שֵׁשׁ אַמּוֹת עַל שְׁמוֹנֶה,
- וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כּוּךְ:
- אַרְבָּעָה מִכָּאן וְאַרְבָּעָה מִכָּאן, וּשְׁלֹשָׁה מִכְּנֶגְדָּן,
- וְאֶחָד מִימִין הַפֶּתַח וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל;
- וְעוֹשֶׂה חָצֵר עַל פִּי הַמְּעָרָה שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ,
- כִּמְלֹא הַמִּטָּה וְקוֹבְרֶיהָ,
- וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁתּי מְעָרוֹת,
- אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אַרְבַּע לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר,
- הַכֹּל לְפִי הַסֶּלַע:
המוכר מקום לחברו - לעשות לו קבר,
- וכן המקבל מקום מחברו - לעשות לו קבר,
- עושה תוכה של מערה - ארבע אמות על שש,
- ופותח לתוכה - שמונה כוכין,
- שלשה מכאן, ושלשה מכאן - ושנים מכנגדן,
- והכוכין - אורכן ארבע אמות, ורומן שבעה, ורוחבן שישה.
- רבי שמעון אומר:
- עושה תוכה של מערה - שש על שמונה,
- ופותח לתוכה - שלשה עשר כוך,
- ארבעה מכאן, וארבעה מכאן - ושלשה מכנגדן,
- ושנים - אחד מימין הפתח, ואחד מן השמאל.
- ועושה חצר על פתח המערה -
- שש על שש - כמלוא מיטה וקובריה,
- ופותח לתוכה שתי מערות - אחת מכאן, ואחת מכאן.
- רבי שמעון אומר:
- ארבע - לארבע רוחותיה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- הכל - לפי הסלע.
כוך - הוא הקבר החופה גוף המת.
וזו היא צורת המערה:
שזכר תנא קמא.
מזו הצורה יתבאר לך תואר המערה שזכר רבי שמעון.
ומאמר רבן שמעון בן גמליאל הכל לפי הסלע - רוצה לומר קושי הארץ ורכותה, כי אם היא קשה אין המקבל חייב לחפור אלא מערה קטנה והוא שש על ארבע כמו שציירנו, ואם היא רכה יחפור מערה גדולה כמו שזכר רבי שמעון.
והלכה כתנא קמא:
המקבל מחבירו - בקבולת שיחפור לו קבר:
ארבע אמות - רוחב, ושש באורך:
שמונה כוכין - שמונה קברים:
שלש מכאן ושלש מכאן - לשני צדדין של אורך המערה. ושתים כנגד הנכנס למערה. וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך ורוחב ששה טפחים ורום שבעה. נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה. ובין השנים שמכנגד שתי אמות:
הכל לפי הסלע - אם המקום קשה אין המקבל חייב לחפור אלא שש אמות באורך וארבע ברוחב כדברי ת"ק. ואם המקום רך ותיחוח חייב המקבל לחפור שש על שמונה כדברי רבי שמעון. והלכה כת"ק:
לעשות לו קבר. והם לא היו רגילין ליקבר א' [א'] בפני עצמו. אלא כל בני משפחה נקברין במערה אחת כל א' בכוך בפני עצמו. הלכך המוכר וכו' מכר לו מקום לב' מערות וחצר ביניהן. ומקום הכוכין חוץ מן המערות ד' אמות תחת הקרקע לכל כתלי המערות כדלקמן. ולר"ש ד' מערות. הרשב"ם:
עושה תוכה של מערה. כלומר עושה חללה של מערה ד' אמות רוחב באורך ו'. וגובה המערה מפרש בתוספתא ד' אמות. הרשב"ם. וכתבו התוס' בסוף ד"ה דעבוד להו וכו' דלא היתה רחבה ד' אמות בצמצום אלא יותר מעט מד' אמות. דאלת"ה היאך היו מכניסין הארון שהוא ד"א [כדלקמן] בכוך שהוא באורך המערה:
ופותח לתוכה. חופר בכתלי המערה ונמצאו פתוחין לחללה. הרשב"ם:
וכובין ארכן ד"א. כבר כתבתי במ"ה פ"ד דעירובין דשיעור אדם בינוני ג' אמות מלבד ראשו. ובכאן הוכיחו עוד התוס' מפ' המצניע [ד' צ"ב] דגם מלבד צוארו הוא. וכתבו דמשום צוארו וראשו ודפי הארון הצריכו ד' אמות:
ורומן ז' להכניס הארון בריוח. וגם להיות אויר טפח בין הקרקע לארון שלא לטמא העוברין דרך המערה. רשב"ם. ולשונו זה שכ' בין הקרקע לארון משמע בין תקרת הכוך לארון. וקרי ליה קרקע שהרי הוא קרקע עולם שעל המערה. והתוס' העתיקו לשונו כדי שיהא פותח טפח בארון וכו'. וזה נראה יותר. וכתבו עוד דמיירי שהכוכים [ונ"ל שצ"ל הארונות שלהם היו פתוחין מן הצד. שהיו מניחין את המת לתוכו. דאי לאו הכי אלא היו סתומין. גריעי טפי כשיש בהן פותח טפח. וכ"כ בפ"ג דברכות דף י"ט [ע"ב] והביאו ראיה מריש פ"ז דאהלות נפש אטומה. הנוגע בה מן הצדדים טהור. ואם היה מקום הטומאה טפח על טפח ברום טפח הנוגע בה מכל מקום טמא. אבל להרמב"ם פרק י"ב דהלכות טומאת מת א"צ לכך. דסבירא ליה דוקא בקבר שניט ההיא דפ"ז דאהלות. אבל בארונות של עץ שמניחים בהם המת אינם כקבר אלא אם יש בין כסוי הארון והמת גובה טפח חוצץ. והעומד על גבי הארון טהור מן התורה וכו'. אע"פ שבפירושו במסכת אהלות לא פירש כן. כמ"ש שם בס"ד:
ורחבן ששה. ואע"פ שכתבתי בשם ירושלמי בריש מסכת סוכה דגברא באמתא יתיב. כתבו התוס' דהיינו כשהוא לבוש. אבל מת שאינו לבוש כל כך. אף עם הארון לא הוי כ"א אמה. ותדע דבלא מלבוש אין מחזיק אמה דהא מקוה אינו אלא אמה על אמה [ברום ג' אמות] ואי אדם ערום מחזיק אמה. אמה באמתא היכי יתיב. ע"כ. ומ"ש הר"ב שבין כל קבר וקבר אמה ומחצה וכו'. הוא שיטת הרמב"ם בפ' כ"א מהל' מכירה. וע' מ"ש במשנה ד' פט"ז דאהלות:
ארבעה מכאן וכו'. נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדין. אמה ושליש אמה. ובין כל כוך וכוך שמכנגד אמה ומחצה כן נראה לפרש לשטת הר"ב והרמב"ם. דמפרשי בדברי ת"ק שאין מקום פנוי בזויות. אלא מדלקמן גבי אחד ממין הפתח וכו'. נראה לפרש דבדר' שמעון מפרשים נמי כפי' הרשב"ם שמפרש ארבעה מכאן וכו'. ארבע אמות לרוחב ארבע כוכין. ושלשה אמות לשלשה אוירין. ושני חצאי אמה לשני הזויות של אותו הכותל. ע"כ. וע' בסמוך. ועוד במשנה ד' פט"ז דאהלות:
ואחד מימין הפתח. מסקינן בגמ' שלא היו באותו כותל שיש בה הפתח. דאם כן היו תחת החצר ויהיו נדרסין מרגלי נושאי המטה וקובריה. שמושיבין שם המטה ומשתהין שם הרבה. אלא שהיו בשני הזויות שכנגד הפתח חצי כוך בכותל זו וחצי כוך בכותל זו. והיינו מימין הפתח כלומר בזויות שכנגד ימין הפתח. והיה שם בכל זוית פנוי חצי אמה מזה. וחצי אמה מזה. שאלכסון לא יגיע לאמה. הלכך כדי שלא יהיו נוגעים השלשה כוכין אהדדי. היינו זה הכוך שבזויות. עם הכוך שבכותל מזה. ועם הכוך שבכותל מזה היה מעמיק כוך הזויות תחת הכוכין הללו שיהא כעין עילית ותחתית ולפיכך עושהכן בזויות. שכל מה שנכנס הכוך שבקרן בקרקע מתרחק מן הכוכין שמכאן ומכאן הרבה. וזו היא הצורה ואי בעית אימא שאלו שבזויות לא היה מעמיק. אבל עושה אותן קצרים לתת שם נפלים. וכיון דקצר הוא אינו מזיק כל כך לכוך גדול שבצדו אלא שיהא משהו כותל בינתים.
ועושה חצר על פי המערה בין המוכר וכו' בין המקבל וכו' צריך לעשות חצר למעלה על פי המערה מקום פנוי שש על שש. הרשב"ם:
כמלא המטה וקובריה. כלומר נושאי המטה. הרשב"ם. ועיין מ"ש במשנה ג' פרק בתרא דנזיר:
ופותח לתוכה שתי מערות. הך מערה דלעיל. ועוד מערה אחרת כנגדה. דהוה ליה ב' מערות בין הכל לחצר. ובכל אחת יש בה ח' כוכין. ועכשיו יוכלו נושאי המטה לבא מכאן ומכאן מן הצדדין שאין שם מערה לחצר. ולא יהיו דורסים על גבי המערות. וליכא לפרושי ופותח לתוכה ב' מערות. בר מהך דלעיל. דהוה ליה ג'. דהא פרכינן בגמ' ד' מערות לר' שמעון וכו' ואי איתא וכו' והא דתני לעיל מערה ואחר כך חצר. ואחר כך מערה שניה שכנגדה. דהיכי ליתני עושה חצר ופותח לתוכה שני מערות וכו' והלא אין קרוי חצר אלא דבר שהוא כניסת בית או כניסת מערה. הרשב"ם. והרמב"ם בפרק כ"א מהלכות מכירה השמיט הא דעושה ?חור וכו' ופותח וכו' והניח המגיד בצ"ע. וכתב הכ"מ דנראה לו שסובר הרמב"ם דליתא אלא לר"ש ולא קיימא לן כוותיה. ע"כ. ונשנה עליו פעמים שכ"כ עוד בספרו ב"י סוף סי' רי"ז. ומהתימה דהיאך אפשר לומר דלרבי שמעון היא. דבהדיא תנן בה רבי שמעון אומר ד' לד' רוחותיה ואם רצה לומר דתרי תנאי אליביה דר' שמעון. זה היה דוחק ללא צורך כיון דר"ש בהדיא פליג בסיפא למאי נפקא מינה לא אמרינן דתחלת הסיפא אתאן לתנא קמא:
אחת מכאן ואחת מכאן. ורחב המערה כנגד החצר ולא ארכה. אעפ"י שאורך המערה שש ככל אחת מצדי החצר. והכי מפורש במ"ג פרק בתרא דנזיר:
רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה. ואותן הכוכין שהם בשתי המקצועות. כגון הראשונה שבמערה המזרחית בכותל דרומית שנמשכת ארבע אמות באורך לדרום. וזו שהיא ראשונה במערה דרומית בכותל מזרחית שנמשכת ד' אמות באורך למזרח נמצא שכל אחד נכנס בתוך של חבירו. וכן לכל שתי המערות הסמוכות זו לזו אלא שמעמיקין שם. זה תחת זה. אי נמי שעושה אותן כוכין קצרים לנפלים כדלעיל. גמרא: וזו היא הצורה:
ארבע לארבע רוחותיה. ואין לחוש לדריסת נושאי המטה כדחיישינן בחצר כמו שכתבתי בדבור ואחד מימין הפתח וכו' דהכא ליכא הילוך אלא לפי שעה. להביא המטה לחצר וליכא למקפד. הרשב"ם. וכתבו התוספות שצריך לדקדק היאך יורדים מחצר למערה שאם היה חצר משפיל והולך במקום שנכנסים לארבע מערות של ארבע רוחותיה אם כן לא היה ראוי להשתמש מטה וקובריה. אלא ודאי החצר היה שש על שש שוה ודרך הסולם היו יורדין מן החצר למערה. או מורדות היה מן החצר למערה:
(לד) (על המשנה) קבר. והם לא היו רגילין ליקבר אחד אחד בפני עצמו אלא כל בני המשפחה נקברין במערה אחת כל אחד בכוך בפני עצמו, הלכך המוכר כו' מכר לו מקום לשתי מערות וחצר ביניהן ומקום הכוכין חוץ מן המערות ד' אמות תחת הקרקע לכל כתלי המערות. ולר"ש ד' מערות. ר"ש:
(לה) (על המשנה) עושה כו'. כלומר עושה חללה של מערה ד"א רוחב באורך ו'. וגובה המערה מפרש בתוספתא ד' אמות. הרשב"ם. וכתבו התוספ' דלאו דוקא ד' אמות רוחב אלא יותר מעט. דאלת"ה היאך היו מכניסין הארון שהוא ד"א כו':
(לו) (על המשנה) ופותח. חופר בכותלי המערה ונמצאו פתוחין לחללה: ר"ש:
(לז) (על המשנה) ד"א. דשיעור אדם בינוני ג' אמות מלבד ראשו וצוארו. ועוד דפי הארון הצריכו ד' אמות:
(לח) (על המשנה) ורומן ז'. להכניס הארון בריוח וגם להיות אויר טפח בין הקרקע לארון שלא לטמא העוברין דרך המערה. ר"ש. וקרקע, ר"ל תקרת הכוך שהיא קרקע עולם. והתוספ' העתיקו כדי שיהא פותח טפח בארון. ועתוי"ט:
(לט) (על המשנה) ששה. ואע"פ דגברא באמתא יתיב, היינו כשהוא לבוש, אבל מת שאינו לבוש כל כך אף עם הארון לא הוי כי אם אמה. תוספ'. ועתוי"ט:
(מ) (על המשנה) מימין הפתח. מסקינן בגמרא שלא היו באותו כותל שיש בה הפתח, דא"ב היו תחת החצר ויהיו נדרסין מרגלי נושאי המטה וקובריה כו', אלא שהיו בשני הזויות שכנגד הפתח, חצי כוך בכותל זו וחצי כוך בכותל זו. והיינו מימין הפתח, כלומר בזויות שכנגד ימין הפתח, והיה בכל זוית פנוי חצי אמה מזה וחצי אמה מזה, שאלכסון לא יגיע לאמה. הלכך עושה הכוכין שבזויות בעומק כעין עילית ותחתית כו'. ומזה מוכרח שאע"פ שהר"ב וכן הר"מ מפרשים בדת"ק שאין מקום פנוי בזויות, בדר"ש מפרשים כפירוש הר"ש שהיה מקום פנוי. ועתוי"ט:
(מא) (על המשנה) וקובריה. כלומר נושאי המטה. הר"ש:
(מב) (על המשנה) ב' מערות. הך מערה דלעיל ועוד מערה אחרת כנגדה דהוו ליה ב' מערות בין הכל לחצר, ובכל אחת יש בה ח' כוכין. ועכשיו יוכלו נושאי המטה לבא מכאן ומכאן מן הצדדין שאין שם מערה לחצר, ולא יהיו דורסים על גבי המערות. ועתוי"ט:
(מג) (על המשנה) ד' כו'. ואותן כוכין שבמקצועות שסמוכה מערה לחברתה צריך להעמיק כו'. א"נ לנפלים. וכדלעיל באותן שבזויות. ועתוי"ט:
(מד) (על המשנה) לד' רוחותיה. ואין לחוש לדריסת נושאי המטה כדחיישינן בחצר, דהכא ליכא הילוך אלא לפי שעה להביא המטה לחצר וליכא למקפד. הר"ש. ועתוי"ט:
המוכר מקום וכו': פכ"א דהלכות מכירה סימן ו'. בפי' רעז"ל נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדין אמה ומחצה וכו'. אמר המלקט רעז"ל תפס שיטת הרמב"ם ז"ל ולשונו ממש אשר שם וזו צורתו % אבל רשב"ם ז"ל פירש וכן סדרן מרחיק חצי אמה מזוית הכותל הארוך שלצד הפתח וחופר כוך רחב ששה טפחים דהיינו אמה ומניח כותל אמה וחופר כוך שני אמה ומניח כותל אמה וחופר כוך שלישי אמה ומניח חצי אמה בזוית פרנסת כותל של שש אמות לשלשה הכוכין שלש אמות לשני אוירין שביניהן שתי אמות לשני הזויית חצי חצי אמה דהיינו בין כוך לכיך היינו שש אמות וכן יעשה לכותל הארוך שכנגדו וכענין זה יעשה ב' הכוכין בכותל הקצר שכנגד הפתח דהוי ד' אמות מניח חצי אמה בזויית מכאן ומלי אמה בזוית השנית וחובר שני כוכין של שני אמות וריוח ביניהן אמה הרי ד' אמות ע"כ וכן פי' ג"כ הרב אבן מאגאש ז"ל וגם הראב"ד ז"ל בהשגות:
ארבעה מכאן: בכותל שארכו שמנה אמות ד' אמות לרוחב הד' כוכין וג' אמות לשלשה אוירין שביניהן ושני חצאי אמה לשני הזויות של אותו הכותל הרי שמנה אמות רשב"ם ז"ל. מצאתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל וכוכין ארכן ד' אמות ורחבן ששה ורומן שבעה. ועי' בתוי"ט:
ר"ש אומר עושה תוכה של מערה שש אמות על ח': בגמרא איתא דתרי תנאי אליבא דר"ש דר"ש בן יהודה ס"ל בברייתא מד' אמות ועד שמונה:
ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל: בגמרא מפ' דהני שני כוכין לצורך נפלים ועושה אותן קצרים דכיון דקצרים הם אינם מזיקין כ"כ לכוכין גדולים שבצדם אלא שיהא משהו כותל בינתים ואתא ר"ש לאורויי דמנהג בוני קבר לעשות שם שני כוכין לצורך נפלים. וכתוב בחדושי הרשב"א ז"ל ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל פי' לר' שמעון דאמר מערה שש מצי למיעבד כוכין מימין הפתח ומשמאלו שפתחה של מערה ד' אמות הרי נשתיירו שם שתי אמות לשני כוכין ואע"ג דבשני כוכין שלשה אמות בעינן כדקתני מתניתין הא אוקימנא בגמרא במעמיק והאי דלא אקשינן הכי בגמרא דעדיפא מינה אקשינן אבל לרבנן כל רוחב המערה צריך לפתחה שהוא ד' אמות עכ"ל ז"ל. ועי' בתוי"ט ד"ה וא' מימין הפתח וכו' ועי' הציור שם:
כמלא המטה וקובריה: כך נראה שצריך להיות והפירוש ר"ל נושאי המטה. אבל בירושלמי שכתבתי בפי"ו דאהלות סי' ג' מוכח דל"ג וקוברי':
ופותח לתוכה שתי מערות: הן מערה דלעיל ועוד מערה אחרת כנגדה דהוי להו שתי מערות בין הכל לחצר ובכל אחת יש בה ח' כוכין ועכשיו יוכלו נושא המטה לבא מכאן ומכאן מן הצדדין שאין שם מערה לחצר ולא יהו דורסין ע"ג המערות וליכא לפרושי ופותח לתוכה שתי מערות בר מהך דלעיל דה"ל שלשה דהא פרכינן בגמרא ד' מערות לר' שמעון וכו' ואי איתא ה"נ הוה מצי לאקשויי ההיא קושיא עצמה בשלש מערות לרבנן והא דתנא לעיל מערה ואח"כ חצר ואח"כ מערה שניי' שכנגדה דהיכי ליתני עושה חצר ופותח לתוכה שתי מערות והלא אין קרוי חצר אלא דבר שהוא כניסת בית או כניסת מערה רשב"ם ז"ל: והרמב"ם ז"ל לא הזכיר דין חצר שם בפכ"א וכתב המגיד משנה ז"ל דמדברי הרב ז"ל נראה שהוא מפרש סיפא בשקבל לעשות חצר בפירוש ומהרי"ק ז"ל תירץ דהרב ז"ל סובר דהאי סיפא ליתה אלא לר"ש ולא קיימא לן כותי' ע"כ ולדברי מהרי"ק ז"ל נראה שנצטרך לומר דתרי תנאי אליבא דר"ש דחד ס"ל אליבא דר"ש דפותח לתוכה שתי מערות וחד ס"ל ד' לד' רוחותי':
ר"ש אומר ד' לד' רוחותיה: כך צ"ל. והפירוש ובכל מערה שלשה עשר כוכין ולר"ש נושאי המטה עוברין ע"ג המערות [ועי' בתוי"ט]: [הגהה לשון החכם הר"ס אוחנא ז"ל בגמרא מוקי לה במעמיק דאלת"ה הא קא נגעי כוכין להדדי של שתי המערות הסמוכות זו לזו כגון מערה מזרחית ומערה דרומית ע"כ]:
יכין
לעשות לו קבר: בקרקע של לוקח:
עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש: וגובה המערה ד' אמות:
ופותח לתוכה שמונה כוכין: כוך הוא כמין [שובע] בכותל המערה, [כשובלאדע] שבשולחן, שמושכו לפנים ומניח המת, לתוכו, ואחר כך דוחה [השובע] לתוך הכותל:
שלש מכאן ושלש מכאן: ג' לכל כותל אורך המערה:
ושתים מכנגדן: בכותל שכנגד הפתח:
וכוכין אורכן ארבע אמות: דאף דאורך האדם ג' אמות. היינו מלבד הראש והצואר ודפי הארון [תוס' יומא דל"א א']:
ורומן שבעה: ז' טפחים, דהיינו ו' לעובי המת, וא' חלול פנוי, כדי שיהיה אדם העומד למעלה בצד המערה טהור, דבלי חלול טפח הו"ל טומאה רצוצה דבוקעת ועולה [רמב"ם פי"ב משומ']:
ורחבן ששה: ו' טפחים [דהא דגברא באמתא יתיב. היינו עם המלבושים, אבל מת שמלבושיו דקין, עוביו אמה עם דפי הארון], נמצא דין קבר לקבר שבאורך המערה, אמה וחצי, ובין הב' קברי' שבכותל שכנגד הפתח ב' אמות [(שו"ע חו"מ, ריז)]:
ארבעה מכאן וארבעה מכאן: נמצא בין קבר לקבר אמה ושליש:
ושלשה מכנגדן: דשם בין קבר לקבר אמה ומחצה:
ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל: ר"ל בב' הזויות שבכותל שכנגד הפתח:
ועושה חצר על פי המערה: בין שהוא מוכר, או שקבל לעשות קברות:
שש על שש כמלא המטה וקובריה: נושאי המטה:
ופותח לתוכה שתי מעדות: מערה כלעיל, ועוד אחרת ברוח שכנגדה:
רבי שמעון אומר ארבע לארבע רוחותיה: ודלת על פתח המערה. שעליו ידרסו הנכנסים להחצר, דאל"כ האיך יכנסו להחצר שמוקפת פתחי מערות:
רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הסלע: אם הסלע קשה, חופר ו' על ד' כת"ק, ואם העפר תחוח חופר ו' על ח' כר"ש, וכ"כ בפלוגתא דסיפא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת