ברטנורא על בבא בתרא ו

משנה בבא בתרא, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

המוכר פירות - סתם ולא פירש לאכילה או לזריעה:

אפילו זרע פשתן - דרובא קונים אותו לזריעה, מצי למימר אני לאכילה מכרתיו. דאין הולכין בממון אחר הרוב :

רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו' - בגמרא מוקי כולה מתניתין אליבא דרבן שמעון בן גמליאל וחסורי מחסרא והכי קתני, אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן, הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן, דברי רשב"ג. שרבן שמעון בן גמליאל אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן, דהוי מקח טעות דודאי לזריעה זבנינהו:

(ב)

המקבל פירות - שקנה תבואה מחבירו. הלוקח מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה, דדרך תבואה בכך. ולא יותר:

עשר מתליעות - אכולות מתולעים. לכל מאה, דהיינו אחד מעשר :

קוססות - יין רע . אם המרתף של חביות גדולות מקבל עליו עשר חביות גדולות. ואם המרתף של כדות, מקבל עליו עשר כדות. ודוקא כשאמר מרתף זה אני מוכר לך, ולמקפה, כלומר לשים בתוך התבשיל. אבל אם אמר מרתף של יין אני מוכר לך למקפה, צריך ליתן לו יין שכולו יפה. שיין של מקפה צריך שיהיה יפה ומתקיים, שאין מסתפקים ממנו אלא מעט מעט. ואם אמר סתם יין אני מוכר לך ולא זכר למקפה, נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות. ואם אמר מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין, אפילו כולו חומץ הגיעו:

קנקנים בשרון - בארץ המישור:

מקבל עליו עשר פטסיאות - שאינן מבושלות כל צרכן. והן שואבות היין ומזיעות אותו :

(ג)

אינו חייב - המוכר באחריותו. דבשעת מכירה יין הוה. ודוקא שנעשה חומץ בכליו דלוקח , דאי בכליו של מוכר, מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך, ולא מצי מוכר אמר ליה למה השהית אותו בקנקנים כל כך את הוא דאפסדת, דמצי היאך אמר ליה הא מעיקרא הודעתיך שלא היה בדעתי להסתפק מן היין אלא מעט מעט:

ואם ידוע שיינו מחמיץ - שאינו מתקיים. ואידך אמר ליה דלא בעי ליין אלא למקפה ולשהותו ליקח ממנו מעט מעט:

הרי זה מקח טעות - דהוה ליה לאודועי שאין יינו מתקיים:

מבושם - דרכו להתקיים עד עצרת. ומשם ואילך החום מקלקלו:

וישן - אם מכר לו יין על מנת שהוא ישן. נותן לו משל אשתקד, מן השנה שעברה הקודמת לזו :

(ד)

בית חתנות לבנו - שדרך אדם לעשות לבנו בית כשנושא אשה:

בית אלמנות לבתו - כשמת בעלה ושבה אל בית אביה. אבל בחיי בעלה היא אצל בעלה, שאין דרך חתן לדור עם חמיו:

רפת בקר הוא זה - וצריך לעשותו גדול יותר:

בית קטן - הפחות שבבתים הוא שש על שמונה. והמוכר מקום לחבירו סתם לעשות לו בית צריך שיהיה שש על שמונה:

גדול - ואם פי' לעשות לו בית גדול:

טרקלין - עשוי למושב שרים:

רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו - אכולהו קאי, דהיינו בבית קטן רומו שבעה, ובבית גדול תשעה, וטרקלין עשר:

ראיה לדבר היכל - שהיה ארכו ארבעים ורחבו עשרים ורומו שלשים , שהם חצי ארכו ורחבו:

הכל כבנין היכל - איכא דאמרי הא דתנן לעיל רומו בחצי ארכו וכחצי רחבו, ראיה לדבר היכל, רשב"ג קתני לה, שרשב"ג אומר הכל כבנין היכל. ואיכא דאמרי רשב"ג פליג את"ק ואתמוהי קא מתמה, וכי הכל בונים כבנין היכל, אין הדבר תלוי אלא במנהג המדינה:

(ה)

בשעה שבני אדם נכנסים - ביום. ולא שיטריחהו לעמוד בלילה:

זה עושה לו פותחת - שלא יגנוב בעה"ב ממי בורו. ובעל הבית עושה לו פותחת אחרת באותו פתח הפתוח לבור, שלא יוכל לבא לשאוב בלא דעת בעל הבית, ולא יבא לעולם בביתו של בעה"ב אא"כ ישנו לבעל הבית בביתו. ומשום חשד אשתו תקנו כן :

(ו)

מי שיש לו גינה - ונתרצה חיצון לתת לפנימי דרך באמצע שדהו :

לא יכנס מתוכה - דכיון דמזיקו היזק גדול שעובר באמצע שדהו, אנן סהדי דלא נתרצה לו אלא לצורך גינה בלבד, ולא שיכנס לצורך תשמיש אחר:

והחיצון זורע - דכיון דבאמצע שדהו הוא, אנן סהדי דלא מחל לו הדרך לגמרי ושלא יוכל הוא לזרעה:

וזה וזה אין רשאין לזרעה - דכיון דמן הצד הוא, להילוך גרידא יחדהו לו:

(ז)

מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו - שהחזיקו רבים לעבור שם לעולם:

ושלו לא הגיעו - ויש לרבים שני הדרכים. דקיימא לן מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו :

דרר היחיד - המוכר לחבירו דרך תוך שדהו צריך ליתן לו ארבע אמות:

דרך המלך אין לו שיעור - שהמלך פורץ גדר לפניו לעשות לו דרך:

דרך הקבר - שנושאין המת לקברו, אין לו שיעור. תקנת חכמים היא משום יקרא דמת. ולא שיכולים לפרוץ גדר כדרך המלך , אלא שיכולים המלוין את המת לעבור על גבי זרעים ואין צריכים לנטות לכאן ולכאן:

בית ארבעת קבין - הוא [שלשים ושלש אמות ושני טפחים] רוחב באורך חמשים אמה. ומקום המעמד הוא שהיו עושים שבעה מעמדות שבעה מושבות כשהיו חוזרין מלקבור המת, כנגד שבעה הבלים שבתחלת ספר קהלת :

(ח)

המקבל מחבירו - בקבולת שיחפור לו קבר:

ארבע אמות - רוחב, ושש באורך:

שמונה כוכין - שמונה קברים:

שלש מכאן ושלש מכאן - לשני צדדין של אורך המערה. ושתים כנגד הנכנס למערה. וכל קבר וקבר ארבע אמות אורך ורוחב ששה טפחים ורום שבעה. נמצא בין כל קבר וקבר שמן הצדדים אמה ומחצה. ובין השנים שמכנגד שתי אמות:

הכל לפי הסלע - אם המקום קשה אין המקבל חייב לחפור אלא שש אמות באורך וארבע ברוחב כדברי ת"ק. ואם המקום רך ותיחוח חייב המקבל לחפור שש על שמונה כדברי רבי שמעון. והלכה כת"ק: