משנה בבא בתרא ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ג · משנה ד | >>
היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים, ונמצאו זוממין, משלמין לו את הכללא.
שנים בראשונהלב, ושנים בשניה, ושנים בשלישית, משלשין ביניהם.
שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם, הרי אלו שלש עדיות, והן עדות אחת להזמה.
הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלשׁ שָׁנִים,
- וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,
- מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל.
- וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,
- שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה,
- וּשְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה,
- וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית,
- מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם.
- שְׁלֹשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם,
- הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת,
- וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזָמָה:
- הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת,
שנים מעידים אותו - שאכלה שלש שנים,
- ונמצאו זוממין - משלמין לו את הכל.
- שנים בראשונה, ושנים בשניה, ושנים בשלישית - משלשין ביניהן.
- שלשה אחים - ואחד מצטרף עמהן,
- הרי אלו שלש עדיות - והן עדות אחת.
משלשין - כלומר יחלקו ביניהם, ישלם כל אחד שתות הממון.
וכיצד אחד מצטרף עמהם - כגון שיעיד משה עם ראובן שאכלה שנה ראשונה, ואחר כן יעיד אותו משה עצמו עם שמעון שאכלה שנה שניה, אחר כן יעיד אותו משה עם לוי שאכלה שנה שלישית, עדות זו קיימת, ועלתה חזקה בצרוף אלו השלוש עדיות:
משלשין ביניהם - כל כת יתן השליש. שהרי הן שלשה כתות לשלש שנים:
שלשה אחים - לכל שנה אח אחד ואחר עם האח, שאותו אחר מעיד עם כולן:
הרי כאן שלש עדיות - דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי, ולכך עדותן כשרה:
והן עדות אחת - לענין הזמה שאם הוזמו משלשין ביניהן, ואין נעשים זוממין עד שיוזמו כולן לג:
ונמצאו זוממין. כיצד דין הזמה מתניא בפ"ק דמכות:
משלמין. וא"ת היכי דמי אי כשהוזמו קודם גמר דין אין להם לשלם כלום כדאיתא במסכת מכות [פ"ק משנה ו'] ואם לאחר גמר דין כיון דקא מחזיק בגוה זכה בה מיד. והוה ליה כאשר עשה [כדתנן שם במשנה ט' דלא מחייבי אלא כאשר זמם ולא כאשר עשה] ותירץ אחד מגדולי רבני צרפת שאין אומרים בממון כאשר זמם ולא כאשר עשה כיון שאפשר בחזרה. והריטב"א ז"ל תירץ דאיירי שהמחזיק הוא חוץ לקרקע כשדן עליו ואחר שנגמר הדין הוזמו עדיו קודם שהחזירוהו שם. והשתא הוא כאשר זמם. נ"י. ותירוץ הראשון נכתב ג"כ בתוספות בפ"ק דב"ק סוף דף ד'. ותרצו עוד דלגבי ממון עונשין מן הדין כלומר בק"ו דאם כאשר זמם עונשין. כ"ש אם עשה. אבל לענין נפשות אין עונשין מן הדין. ע"כ. וזה ע"פ סברתם כמ"ש בשמם בריש ב"ק בדבור לא הרי וכו'. דגמרא דידן ס"ל דעונשין [ממון] מן הדין. ועמ"ש עוד בפ"ק דמכות משנה ט':
משלמין את הכל. כפי דמי הקרקע שהיו רוצים להפסידו יגבה מהן. לבד קרקע שלו שיטול מן המחזיק. רשב"ם. אבל פירות ליכא לחיובינהו. שהרי אין כאן עדות אם אכל. או כמה אכל. שעדות שלהם הוזם ונתבטל. וזה לשון הרא"ש כלומר דמי הקרקע שרצו להפסידו. וגם דמי הפירות של שתי השנים. אם יש למערער עדות כמה פירות אכל. ע"כ. ובזה מתיישב לישנא דאת הכל. כלומר כל מה שיוכל להתברר שרצו להפסידו. ונ"י כתב דמשום דבעי למתני בסיפא משלשין ביניהן תנא הכא משלמין את הכל:
שנים בראשונה כו'. אע"פ שאין עדותם מועיל לענין חזקה מ"מ נפקא מיניה בעדותן לשלומי פירי ודבר שלם הוא כלומר ולא הוי בכלל הא דאמרינן דבר ולא חצי דבר. כ"כ התוספות בשם הרשב"א [ד"ה אלא]. וכ"כ הרי"ף אבל בפ"ז דב"ק דף ע' הביאו דברי הרי"ף ודחאום ופירשו דכיון שהעידו כל מה שיכלו לראות באותה שנה הוה עדות שלם והכריחו לפירושם מהא דמתניתין ב' פ"ו דגטין כמ"ש שם בס"ד. ובספר מלחמות ה' להרמב"ן בפרק מרובה פירוש שלישי ואין להאריך:
והן עדות אחת להזמה. לשון הר"ב שאם הוזמו משלשין ביניהן ואין נעשין זוממין עד שיוזמו כולן. וכן לשון הרשב"ם. וז"ל הרמב"ם פרק כ"א מהלכות עדות שאם הוזמו כולן הרי שלש האחין משלמין חצי דמי השדה. וזה שנצטרף עם כל א' מהן משלם חצי דמיה. וכ"כ הטור סוף סימן קמ"ה. וכתב נ"י ואף על פי דכשהוזמו נמצא זה משלם בעדות אחיו. הא אמרינן התם דהזמה מלתא אחריתי היא ומעלמא אתי להו. שכן ראובן העיד על אשה אחת שהיא אשת איש ואחר כך בא עליה הוא או אחיו. הרי זה נהרג עמה ונמצא זה מת בעדות עצמו. וטעמא דחיובא דהשתא מלתא אחריתא היא. ע"כ:
(לא) (על המשנה) את הכל. כפי דמי הקרקע שהיו רוצים להפסידו יגבה מהן. לבד קרקע שלו שיטול מן המחזיק. ר"ש. והרא"ש כתב דאם יש למערער עדות כמה פירות אכל, משלמין נמי דמי פירות. ועתוי"ט:
(לב) (על המשנה) בראשונה:אע"פ שאין עדותם מועיל לענין חזקה. מ"מ נפקא מינה בעדותן לשלומי פירי, ודבר שלם הוא, כלומר ולא הוי בכלל הא דאמרינן דבר ולא חצי דבר. תוספ'. ועתוי"ט:
(לג) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ, שאם הוזמו כולן הרי ג' האחין משלמין " חצי דמי השדה וזה שנצטרף עם כל אחד משלם חצי דמיה. ועתוי"ט:
היו שנים מעידין וכו': מלת היו ליתה לא בירושלמי ולא ברב אלפס ולא בהרא"ש ז"ל. וגם הר"ר יהוסף ז"ל מחקה:
שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין: שבאו שנים ואמרו להם היאך ראיתם חזקה זו והלא באותו הזמן עמנו הייתם במקום פלוני:
משלמין לו את הכל: וכתב הרא"ש ז"ל משלמין לו את הכל כלומר דמי הקרקע שרצו להפסידו וגם דמי הפירות של שתי השנים אם יש למערער עדים כמה פירות אכל ע"כ:
[הגהה נלע"ד דה"פ והנכון לומר דאע"ג דקתני משלמין לו את הכל דמשמע דאפילו פירות משלמין לאו דוקא קתני אלא דוקא קרקע הוא דמשלמין אלא אגב דבעי למיתני בסיפא משלשין ביניהם תנא הכא ברישא משלמין לו את הכל דאי לא תימא הכי אלא שתרצה לומר דדוקא קתני דמשלמין לו את הכל ר"ל הקרקע וגם כל הפירות קשה דאמאי משלמין לו כל הפירות הא בלאו הכי פי' בלא עדותן היה נאמן לומר אין אכלי ודידי אכלי משום מגו דמינך זבינתה ואכלתיה שני חזקה כדלעיל א"כ העדים שהוזמו לא היו גורמין לו למערער להפסידו כל הפירות אלא ודאי דמשלמין לו את הכל לאו דוקא אלא אגב קתני כך נלע"ד וכן הדין פסוק בהרמב"ם ז"ל וגם בטור דאינם משלמין רק דמי הקרקע וליכא מאן דפליג] וכתוב בנמקי יוסף. משלמין לו את הכל כלומר הקרקע והפירות שתובע לו בעל הקרקע דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם והנכון משלמין לו את הכל כל מה שהיה מפסיד בעדותן בין קרקע בין פירות ומשום דבעי למיתני בסוף משלשין ביניהם תנא הכי דאי לאו הכי אמאי משלמין לו כל הפירות הא בלאו הכי היה נאמן לומר אין אכלי ודידי אכלי משום מגו כדלעיל א"כ לא הפסידו לו כל הפירות:
שנים בראשונה וכו': דהיינו שלש כיתות לשלש שנים:
משלשין ביניהם: אם נמצאו זוממין דכת אחת חשיבי לענין הזמה כיון שאין נעשין זוממין עד שיזומו כולם הלכך משלשין ביניהם ואע"ג שלא באי רצופים חייבין ולא מצו למימר אנן לסיועי למערער ולחיובי פירי למחזיק אתינן שהרי לא העדנו על שלש שנים יחד וכדאמרי' פי כיצד הרגל גבי העדאת שור דאמרינן התם דכיון דכל כת לא מסהדא אלא אחדא נגיחה הוי מצו אמרי אנן לחיובי גברא פלגא נזקא אתינן ומש"ה בעי התם שבאו רצופים א"נ בדרמזי רמוזי דשאני הכא כיון דמחזיק הוא דמייתי להו מסתברא דלא מייתי איניש חוב לנפשיה ובודאי ידעי דאיכא סהדי אחריני שמשלימין עדות החזקה הלכך משלשין ביניהם דהך אומדנא דמוכחא לא גרעא מרמיזה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפכ"א מהלכות עדות שחלק בשור המועד ולא חלק בחזקה ועיין בחדושי הרשב"א ז"ל דף נ"ה:
שלשה אחין ואחד: כלומר ואחד מן השוק עם כל אחד מן האחין:
הרי אלו שלש עדויות: שהרי כל כת וכת עדות בפני עצמה אח אחד לשנה עם כל אחד מן השוק וכן לשלש שנים ואין כאן שני עדים קרובים לעדות אחת ואעפ"כ נקראים עדות אחת להזמה שלא נעשו זוממין עד שיזומו כולן כיון דכולהו מעידין על שני החזקה אחת ואע"פ דכשהוזמו נמצא זה משלם בעדות אחיו הא אמרינן התם דהזמה מילתא אחריתי היא ומעלמא אתי להו שכן ראובן העיד על אשה אחת שהיא אשת איש ואח"כ בא עליה הוא או אחיו הרי זה נהרג עמה ונמצא זה מת בעדות עצמו וטעמא דחיובא דהשתא מילתא אחריתי היא עכ"ל ז"ל. ובגמרא מפרש דמתני' דקתני היו שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית משלשין ביניהם דחשבינן לשלש כיתות של עדים עדות אחת לשלש שני חזקה דלא כר' עקיבא דבברייתא א"ר יוסי בן חלפתא דהיינו ר' יוסי סתם דכוליה תלמודא דלר' עקיבא לא מהני עדותן כלל הואיל וכל אחד אין מעיד על חזקה שלמה דשלש שנים אלא על שליש חזקה דהיינו חצי דבר וקרא כתיב על פי שנים עדים יקום דבר כלומר ישתלם הממון כולו על פי שני עדים וכתב הרי"ף ז"ל הא שמעתתא קא מקשו בה רבוותא הכי מ"ש גבי שני חזקה דהיא מתקיימת בשלשה כיתי עדים ומ"ש גבי שתי שערות שאין מתקיימת בשתי כיתי עדים אם שתי כיתי עדים לגבי שתי שערות של גדלות חשיב חצי דבר למה לא יהו שלשה כיתי עדים לגבי שני חזקה חצי דבר והא לא קיימא חזקה עד דאיכא כולהו והדין הוא פירוקא. דלא דמיא חזקה לשתי שערות דעדות כל שתא ושתא משני חזקה דבר מעליא הוא דהא מיחייב לאהדורי פירי דתרתי שני אפומייהו כד לא אתיא כת שלישית וכד אתיא כת שלישית ומסהדא דאכלה שנה שלישית הרי מלו ליה תלת שנין וקיימא ליה חזקה ואי לאו משום דינא דחזקה הוה מיחייב לאהדורי למערער פירי דתלת שנין אלא כיון דמלו ליה תלת שנין קיימא לה חזקה וקיימא ארעא בידיה ודידיה הוה קא אכיל והיינו טעמא דמצטרפינן לענין חזקה דמגו דהויא עדות לענין פירי הויא עדות לענין חזקה דהא בהא תליא. אבל שתי שערות ליכא למימר הכי דכיון דלא מסהדי אלא בחדא שערא דכת אחת אומרת אחת בגבה וכת אחת אומרת אחת בכריסה ואנן בעינן שתי שערות במקום אחד לא הויא עדותן עדות דחדא שערא חצי דבר הוא ולא מהניא מידי דלא עבדינן בה עובדא וכמאן דליתיה דמיא והויא לה כחזקת שלש שנים שאינם רצופות דלא מצטרפי והרי אתבריר לך דשניין שני חזקה משתי שערות עכ"ל ז"ל. ועיין ברשב"ם ז"ל ובספר בעל המאור. וביד ספ"ד דהלכות עדות ובפ' כ"א סימן ז'. וז"ל שם שאם הוזמו כלום הרי שלש האחים משלמין החצי דמי השדה וזה שנצטרף עם כל א' מהן משלם חצי דמיה ע"כ. ובטור ח"מ סוף סימן ל"ח ובסימן קמ"ה ושם כתב משלשין ביניהם דמי הקרקע וכמו שכתבנו שכתב ג"כ ארישא:
שלשה אחים ואחד וכו': פ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ח.) ועיין בערוך ערך שלש:
להזמה: מלה זו מחקה הר"ר יהוסף ז"ל:
יכין
משלמין לו את הכל: דמי הקרקע שרצו להפסידו, מלבד הקרקע עצמו שיטול מהמחזיק:
ושנים בשלישית: שהיה על כל שנה כת אחרת, ואפ"ה לא הוה חצי דבר, מדראו כל מה שיכולין לראות באותה שעה, ואח"כ הוזמו:
משלשין ביניהם: ישלמו כל כת שליש דמי הקרקע. ונ"ל דמיירי בבאו כל הכתות בבת אחת דאל"כ מצו ב' כתות הראשונים לומר, לחייבו תשלומי פירות שאכל באנו, ועי' דוגמת זה [ב"ק דף כ"א]:
ואחד מצטרף עמהם: לכל שנה היה אח אחד מעיד, וא' נכרי מצטרף להעיד עם כולן:
הרי אלו שלש עדיות: דמאי דאסהיד האי לא אסהיד האי, ולכן עדותן כשירה:
והן עדות אחת להזמה: דבהוזמו משלשין ביניהן דהג' אחין משלמין החצי והאחד משלם החצי, גם אינן נזומין עד שיוזמו כולן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת