תפארת ישראל על בבא בתרא ג

משנה בבא בתרא, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על בבא בתרא · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

חזקת הבתים:    דכל המביא עדים שקרקע זו שלו הוא, אין אחר יוכל להחזיק בה בלי שטר, אם לא שיביא עדים שהשתמש בה ג' שנים באין מוחה, דעד ג' שנים מזדהר אינש בשטריה, טפי לא, ואפילו מודה המחזיק שלא היה לו שטר מעולם, שקנה השדה בלא שטר, עכ"פ נאמן אחר ג' שנים במגו דטען שהיה לו שטר ואבד, משא"כ תוך ג' שנים מדלית לי' מגו, קרקע בחזקת בעליה עומדת:

והשובכות:    [טויבענשלאג]:

ובית הבדין:    לעצור השמן:

ובית השלחין:    שדה יבישה שצריך להשקותה. ומדיש לה מעין להשקותה היא עושה פירות תדיר:

והעבדים:    אף דקיימא לן גודרות [ר"ל צאן וה"ה כל בעל חי] אין להן חזקה [(שו"ע חו"מ, קלא)]. י"א דהיינו רק שאינן כמטלטלין שכשמוחזק בהן אף שיש לאחר עדים שהיו שלו, נאמן המחזיק לומר לקחתי [(שו"ע חו"מ, קלג)], אבל בגודרות לא מהני חזקתו, דשמא מאליו נכנס לרשות המחזיק, אבל בהחזיק ג' שנים. גם בגודרות מהני. והכי קיי"ל [ ש"ך ח"מ קל"ה סק"ב ]:

וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום:    ר"ל רצופות [ח"מ וקמ"א]:

שדה הבעל:    המסתפק בגשמים, ועושה פירות רק פ"א בשנה, וה"ה שדה אילן:

ואינה מיום ליום:    ומה היא חזקתה. ר' ישמעאל וכו':

דבי ישמעאל אומר שלשה חדשים בראשונה:    ר"ל בסוף שנה ראשונה, אם זרע ואסף התבואה בהן, דבפחות מג' חדשים אין שום תבואה גדילה:

ושלשה באחרונה:    בתחלת שנה אחרונה, בזרע ואסף בהן:

הרי שמנה עשר חדש:    קמ"ל מניינא, למימרא דבעינן ג' תבואות רצופין, אז הוה חזקה:

חדש בראשונה:    אם זרע ולקט בו ירקות, או שחת לבהמה שגדילין תוך חודש:

אמר רבי ישמעאל במה דברים אמורים בשדה לבן:    ר"ל שדה תבואה, שכל פירותיה נלקטין בפעם א':

אבל בשדה אילן:    של מיני אילנות הרבה, שכל מין אילן יש לו פרק אחר ללקיטתו:

כנס את תבואתו:    תבואת הכרם:

מסק את זיתיו:    ר"ל קצר זיתיו:

כנס את קייצו:    שכינס לביתו תאני' שנתייבשו בשדה, אחר שלקטן:

הרי אלו שלש שנים:    אע"ג שכל הג' היו בשנה א'. וקיי"ל דבשדה בעל ואילן צריך ג' תבואות ממין א', וי"א דצריכות ג' שנים רצופות [(שו"ע חו"מ, קמא)]:

משנה ב

שלש ארצות לחזקה:    דקיי"ל דמחאה בפני שנים מבטלת החזקה, אפילו שלא בפני המערער, דהם יאמרו הדבר לאחרים, ואחרים לאחרים עד שישמע להמחזיק, ולפיכך הים לו להזהר בשטרו, להכי תאמר הכא דג' ארצות בא"י חלוקות זו מזו לעניין חזקה:

היה:    בעל הקרקע:

והחזיק בגליל:    ר"ל דאז החזיק אחר בקרקע שלו ג' שנים בגליל. והא דנקט יהודה וגליל דוקא, ולא קאמר היה באחד והחזיק באחרת. קמ"ל דיהודה וגליל לעולם אין שיירות מצוייות מזה לזה, משא"כ מעבר הירדן להן, דוקא בשעת מלחמה אין שיירות מצוייות מזל"ז:

אינה חזקה:    דמדאין שיירות מצוייות מזו לזו, אף דחזקה יש לה קול, וודאי נשמע להמערער עכ"פ המחאה אין לה קול [תוס' כתובות די"ז ב'], ולהכי הו"ל להמחזיק להיות נזהר בשטרו, דשמא מחה הלה והוא לא שמע, מדאין שיירות מצוייות:

עד שיהא עמו במדינה:    אחת:

אלא כדי שיהא באספמיא:    [שפאניען], והיה מהלך שנה מא"י בימי התנאים:

ויחזיק שנה:    דבמוחזק שנה יצא הקול לכל:

ויבא לשנה אחרת:    דס"ל לר"י דטעם חזקה ג' שנים, לא משום שטר [כלעיל סי' א'], רק משום דלא שתיק אינש רגע למי שמשתמש בקרקעו, ולפיכך אפילו אין שיירות מצוייות, בג' שנים ודאי נודע לו והוה חזקה אבל בשהיה עמו בסמוך לו משערין הזמן לפי מה שיוכל להוודע לו שהחזיק זה ע"י השיירות המצוייות. וקיי"ל כת"ק, דאפילו החזיק בפני המערער צריך שלש שנים, ובאין שיירות מצוייות אפילו בטפי מג"ש אינה חזקה [(שו"ע חו"מ, קמג)]:

משנה ג

כל חזקה שאין עמה טענה:    שאינו טוען שקנה הקרקע או שנתנה לו:

אינה חזקה:    ולא פתחינן לי' שמא שטר היה לך ואבדתו:

והבא משום ירושה:    שהחזיק ג' שנים וטוען שירשה מאביו:

אינו צריך טענה:    א"צ לברר איך באה ליד אביו, אבל צריך ראיה שדר בה אביו יום א'. וה"ה לוקח או בע"ח שגבאה בחובו, א"צ טענה [קמ"ו ט']:

האומנין:    שבנו או תקנו הקרקע ג' שנים:

והשותפים:    בקרקע שאין בה דין חלוקה [כלעיל פ"א מ"ו], והחזיק בכולה, או שיש בה דין חלוקה ואכל חציה ג' שנים:

והאריסין:    שהיה כבר אריס בשדה זו לאבותיו של בעל השדה, ליתן לבעלים מחצה. שליש, או רביע, והשאר לאריס, והתנו שאין יכול לסלקו לאריס:

והאפוטרופין:    בין שמנהו ב"ד או אבי היתומים, על נכסי יתומים, או שמנהו אדם על נכסיו, בין שהוא אפטרופס על שדה שהחזיק, או שהוא אפטרופס על נכסים אחרים של אותו שהחזיק, או שהוא אפטרופס על השדה עצמה, לא מהני חזקתו [(שו"ע חו"מ קמט, כט)]:

אין להם חזקה:    וה"ה במטלטלין, שדינן שאפילו יש לו עדים שהן שלו, אפ"ה אם אחר מוחזק בהן והן דברים שאינן עשויין להשאיל או להשכיר, נאמן לומר ממך קניתים, עכ"פ באומן שניתן לו החפץ לתקן, אינו נאמן לומר שקנה חפץ זה וכ"כ שותף אינו נאמן לומר שקנה דבר של שותפות, וכ"כ אפטרופס [(שו"ע חו"מ, קעט)], אבל כולן כשיש להן מגו דהחזרתי, או לא נתת לי מעולם, או לא הייתי שותף ואפטרופס שלך מעולם, אז נאמנים לומר לקוח הוא בידי:

אין לאיש חזקה בנכסי אשתו:    באכל פירות נכסי מלוג שלה, דהיינו מה שירשה מאביה, ואפילו כתב לה בעודה ארוסה, דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן, אפ"ה אין דרך האשה לדקדק עמו כשאעפ"כ יאכלן, ולפיכך אין אכילתו חזקה. מיהו בעשה מעשה בגוף הקרקע יש לו חזקה. ובנכסי צאן ברזל שלה, לא שייך כלל חזקה דבל"ז כתובים עליו [עי' כתובות פ"ו]:

ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה:    ואפילו ייחד לה קרקע אחרת למזונותיה, אפ"ה אין דרכו להקפיד כשתאכל גם זאת:

ולא לבן בנכסי האב:    כשסמוכין על שולחן א', וה"ה אב ובתו או שאר קרובים כשסמוכין על שולחן א', אין מקפידין זה על זה [שם]:

במה דברים אמורים:    דבאחר צריך חזקה ג' שנים, ובאומן וחביריו הנ"ל לא מהני חזקה:

במחזיק:    שחבירו מערער עליו וטוען שמחזיק שלא כדין:

אבל בנותן מתנה:    שמודה שנתנה לו וא"ל לך חזק וקני, וכ"ש במכר, רק שרוצה לחזור בו:

והאחין שחלקו:    והחזיק אחד מהאחין בשלו, נקנה לחבירו חליפיו [(שו"ע חו"מ רג, י)]:

והמחזיק בנכסי הגר:    שמת הגר בלי יורשים, שכל נכסיו הפקר:

נעל:    שהעמיד דלת או עשה מנעל, או שהיה הפתח פתוח ונעלו וחזר ופתחו, וי"א שצריך לנעול במפתח [(שו"ע חו"מ, קצב)]:

וגדר:    אפילו היה כבר גדר והשלימו הוא לגובה י' וי"א דאפילו לפחות מי' [שם]:

ופרץ:    ואפילו היה שם פרצה שאפשר לכנס בה בדוחק, והרחיבה קצת שיכנסו בה ברווח [שם]:

כל שהוא:    כל שהועיל קצת במה שעשה:

הרי זו חזקה:    דכל אלו הג' בכלל חזקה הן שקרקע נקנה בה, וכ"ש בכסף ושטר. מיהו איש שמכר לאשתו בעד מעות שאינן ידועין לו, לא מהני חזקתה, דמצי למימר, לגלויי אם יש לך מעות מכרתי לך [(שו"ע אה"ע פה, ט)], ואיש שקנה מאשתו נכסי צאן ברזל, או שדה שכתב לה אפותיקי על ק' ור' שלה, או שקנה ממנה שדה שמיוחד לה בכתובתה תחת נדוניא שהכניסה, לא מהני חזקתו, דיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי [(שו"ע חו"מ, קנא)]:

משנה ד

משלמין לו את הכל:    דמי הקרקע שרצו להפסידו, מלבד הקרקע עצמו שיטול מהמחזיק:

ושנים בשלישית:    שהיה על כל שנה כת אחרת, ואפ"ה לא הוה חצי דבר, מדראו כל מה שיכולין לראות באותה שעה, ואח"כ הוזמו:

משלשין ביניהם:    ישלמו כל כת שליש דמי הקרקע. ונ"ל דמיירי בבאו כל הכתות בבת אחת דאל"כ מצו ב' כתות הראשונים לומר, לחייבו תשלומי פירות שאכל באנו, ועי' דוגמת זה [ב"ק דף כ"א]:

ואחד מצטרף עמהם:    לכל שנה היה אח אחד מעיד, וא' נכרי מצטרף להעיד עם כולן:

הרי אלו שלש עדיות:    דמאי דאסהיד האי לא אסהיד האי, ולכן עדותן כשירה:

והן עדות אחת להזמה:    דבהוזמו משלשין ביניהן דהג' אחין משלמין החצי והאחד משלם החצי, גם אינן נזומין עד שיוזמו כולן:

משנה ה

וכירים:    המתטלטלין:

ורחים:    רחיים דיד:

אינה חזקה:    בחצר של שני שותפין מיירי, דלא קפדי אהדדי, אבל בקפדי, אף דבגוף הקרקע לא מהני חזקתו כלעיל סימן ל"ב. אפ"ה בתשמיש כי האי מחזיק, [ולהרמב"ם בשותף א"צ ג' שנים], וכ"כ אחר שהחזיק בתשמיש זה בחצר חבירו ג"ש, מהני חזקתו אם טוען שמכרה או נתנה לו [(שו"ע חו"מ קמ, טו)]:

או גבוה שלשה:    שלא יתפזר:

הרי זו חזקה:    דבכל הני אפילו שותף קפיד [שם]:

משנה ו

המרזב:    [ריננע] קטנה, נוטריקון מר זב, מר ר"ל טפה, כמו שכתוב מר מדלי, ור"נ טפות גשמים שזב על ידו שם מהגג, שתולין אותה פעמים בקצה זה ופעמים בקצה האחר של הצנור הגדול ההולך ע"פ כל שפת הגג:

ויש למקומו חזקה:    שאם בעל החצר שהמים זוחלין לתוכו רוצה לעוקרו לגמרי אחר שהחזיק זה בה, אינו יכול [וי"א דצריך עכ"פ חזקה ג' שנים וטענה], אבל יוכל לתלותו לצד אחר תוך חצירו כשירצה להשתמש במקומו שבתחלה [(שו"ע חו"מ, קנג)]:

המזחילה:    הוא הצינור הגדול הנ"ל:

יש לה חזקה:    במקומה. מדקבוע הוא:

סולם המצרי:    שאין לו ד' שליבות, ואינו קבוע, להכי איט מקפיד עליו. מיהו בקבעו במסמר, יש בו חזקה [שם]:

ולצורי:    שיש לו ד' שליבות או יותר:

חלון המצרית:    קטן שאין ראש אדם נכנס לתוכו:

אין לה חזקה:    ויכול בעל החצר לבנות כנגדו ולסתמו:

ולצורית:    שהוא גדול:

יש לה חזקה:    ודוקא בעשוי לאויר, אבל בעשוי לאורה, אפילו קטן מאד יש לו חזקה, ותלוי בדעת הדיין אם עשוי לזה או לזה. וי"א דצריך נמי מלבן סביב, דאל"כ לא חשוב חלון [(שו"ע חו"מ קנד, יא)]:

איזו היא חלון המצרית:    להכי שאל רק בחלון איזהו וכו', משום דרק בו פליג ר"י:

כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה:    והוא ג"כ תוך הבית למעלה מד' אמות, אבל בחדא לטיבותא יש לו חזקה [שם]:

רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן:    [איינפאססונג וגעזימס] כעין מסגרת סביב להחלון:

הזיז:    כעין לוח או אבן היוצא מכותל לאויר חצר חבירו, ועשוי לתשמיש לבני עליי' להניח או לתלות בו שום דבר:

עד טפח:    ה"ה יותר:

יש לו חזקה ויכול למחות:    כשירצה בעל העלייה להוציאו, יכול בעל החצר למחות בו:

ואין יכול למחות:    כשאין מזיק לו השתא, משום דהיזק ראייה ליכא' מדאינו ראוי לעמוד עליו ולראות, רק לתלות או להניח שם דבר, ובאותו רגע יוכל בעל החצר לראות שלא יציץ לחצירו, ולפיכך מצי בעל הזיז לומר לבעל החצר כשתצטרך למקומו תקוצצו, דהרי אין בו חזקה, א"כ אין אתה מפסיד כלום בהוצאתו, אבל שאר מילי אע"ג שאין לו חזקה יכול למחות כשמזיק לו השתא. וקיי"ל דבכל גוונא יוכל בעל החצר לעכב על בעל הזיז, ויש לו חזקה, וי"א דקיי"ל דבזיז פחות מטפח אין בו חזקה [(שו"ע חו"מ קנג, א)]:

משנה ז

לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין:    ר"ל אפילו לחצר שמשותף בה, דחיישינן להיזק ראייה באופן שאין חבירו נזהר ממנו [(שו"ע חו"מ קנד, ג)]:

לקח בית בחצר אחרת:    וכותלו סמוך לחצר שמשותף בה:

לא יפתחנה לחצר השותפין:    מדמרבה עליהן דריסת רגל מדיורי אותו בית:

אלא אם רצה בונה את החדר לפנים מביתו:    אפילו בניין חדש בונה בחלקו שבחצר, ואפילו בית שיש לו בחצר אחרת [וי"ח], ופותחו לתוך ביתו שפתוח לחצר זה, או בונה עליי' וכו':

ופותחה לתוך ביתו:    דהחצר משועבד לחדרים המצורפים לבית זה שעמד בו כבר, רק שלא יפתח החדרים החדשים להחצר להדיא [שם א']:

וחלון כנגד חלון:    משום צניעות, אלא ירחיק מעט למן הצד., ולא חיישי' שיציץ [שם]:

לא יעשנו גדול:    דבגדול אינו יכול להשתמר מראייתו כבקטן:

אחד לא יעשנו שנים:    ואפילו מדתן שוה כמו האחד, דבשנים צריך להשתמר טפי מראייתו מבאחד:

עושה אותו שנים:    דהרי בל"ז צריך לאצטנועי מבני ר"ה, ודוקא בהוא תוך גובה ד' אמות מר"ה [שם]:

משנה ח

כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים:    וחכמים חוששין שמא יתקלקל:

אין מוציאין זיזין:    עי' לעיל סי' ע"ג:

וגזוזטראות:    [גאללעריא]:

לרשות הרבים:    למטה מגובה גמל ורוכבו. מיהו אנן נוהגין להקל בכל זה, מדמחלו זל"ז בני ר"ה [(שו"ע חו"מ, תיז):

אלא אם רצה כונס תוך שלו:    כשיעור הוצאת הזיזין:

הרי זו בחזקתה:    דטענינן ללוקח שהמוכר לו, כינס לתוך שלו. ולא דמי לדלעיל פ"ב מ"ז דאמרינן דבספק כך וכך קוצץ ואינו נותן דמים, דהכא מדודאי עיר קדמה והניחו לו להוציאו ש"מ דכינס, משא"כ התם הרי אפילו קדם האילן צריך לקצצו, להכי כשקוצץ ה"ל אח"כ המע"ה: