עיקר תוי"ט על בבא בתרא ג

(א)

(א) (על הברטנורא) ואע"פ שהיתה אותה שדה ידועה לשמעון המערער ויש עדים לשמעון שהיא ידועה לו. הר"מ. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) לפי שמחאה שלא בפניו הוי מחאה. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) לא ידעתי למה העתיק לשון המשנה ולא פירש בו כלום. ורש"י העתיקו בריש מתניתין ופירש בו האי דאם אבד שכתב הר"ב בתחלה המשנה:

(ד) (על המשנה) ליום. לאשמעינן דבעינן רצופים. ובתים דדיירי בהו אף בלילות, מאן ידעי להעיד. שכנים מידע ידעי אף בליליא ויכולין להעיד על ג' שנים רצופות. גמרא:

(ה) (על המשנה) וא"צ כו'. ומה היא חזקתה ר"י אומר כו'. רש"י. ועתוי"ט:

(ו) (על המשנה) הרי כו'. קשה, וכי מנינא אתי לאשמעינן. ונראה דרצופין אתא לאשמעינן. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) להכי קרי לכרם תבואה משום דכתיב ותבואת הכרם:

(ח) (על הברטנורא) כלומר אלא דלעולם בפחות מג' שנים לא סגי. ועתוי"ט:

(ב)

(ט) (על הברטנורא) ואע"ג דבריש גיטין אמרינן ביון דקב, יעי ב"ד שכיחי שיירות. היינו לענין עידי קיום, לפי שהאשה רגילה לחזור אחריהם, אבל הכא אין המחזיק מחזיר על המחאה, ואי לאו דשכיחי טובא לעולם לא ישמע ממחאתו. תוספ':

(י) (על המשנה) באספמיא. שהוא רחוק מהלך שנה מא"י ויותר מזה אין דרך להרחיק מביתו ותקנו לפי ההווה. רשב"ם. ואם הרחיק יותר לא פלוג. תוספ':

(יא) (על המשנה) שנה. ובתוך שנה ראשונה יצא הקול. רשב"ם. כלומר לא דמי למחזיק בפניו דלאלתר הוי חזקה. משום דאיהו ידע בדיריה ושביק לאחרינא לאחזוקי ביה. הלכך כששתק שעה אחת הוי חזקה אבל לאחרים דלא רמיא עלייהו לדעת שאחרים מחזיקים בשל זה קבעו זמן שנה אחת:

(יב) (על המשנה) ויבא. לאו דוקא. דכולי עלמא דמחאה שלא בפניו הוי מחאה, אלא עצה טובה קמ"ל כו'. נ"י:

(ג)

(יג) (על המשנה) שלא כו'. אע"ג דזו פשיטא, קמ"ל דמהו דתימא דלמא שטרא הוה ליה ואירכיס, ואיהו סבר אי אמינא מזבן זבנא לי האי ארעא אמרו לי אחוי שטרך, הלכך נימא ליה אנן דלמא שטרא הוה לך וארכס, כגון זה פתח פיך לאלם הוא. קמ"ל דלא. גמרא:

(יד) (על הברטנורא) דאין אדם בקי בקרקעות אביו האיך באו לידו. הר"ש:

(טו) (על הברטנורא) ולא בחזקת ש, לש שנים מיירי דסתם אומן לא שייך אלא במטלטלין וחזקת שלוש שנים לא נאמרה אלא במקרקעי, אבל במטלטלי מי שהוא מוחזק בשל חבירו אפילו שעה אחת ואנו רואים שיוצאים מתחת ידו אע"פ שיש לחבירו עדים שהיה שלו, נאמן זה המוחזק לומר לקוח הוא בידו, דסתם לוקח מטלטלין מחבירו בלא עדים הוא קונה ובלא שטר, חוץ מדברים העשויין כו' ואמר לקוחין הן בידי דאינו נאמן. הר"ש ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) אין הכוונה בפנינו ב"ד כשהוא טוען עליו, דודאי הוא נאמן במגו דלא הראהו. אלא כלומר שהוא מצוי בפנינו ב"ד, ע"י ערים שראהו בידו קודם שבאו לפנינו בסמוך מיד, שלא היה יכול להחזיר ביני הכי קודם שבאו לטעון בפני ב"ד:

(יז) (על הברטנורא) אם נתנו שלא בעדים הוי מצי למימר להד"מ ואם נתנו בעדים יכול לומר החזרתיו לך הר"מ. וכתב עוד והאי נאמן ר"ל אחר שישבע כו'. בטענת לקוח ; נשבע היסת ונפטר. ולטענת כך פסקת, נשבע בנקיטת חפץ ונוטל:

(יח) (על המשנה) השותפים כו'. כשידוע בעדי שהוא שותפו או אריסו או אפטרופסו. אבל אם אין ידוע זה בעדים אלא שהודה מעצמו ואמר הן הוא שותפי ומכר לי, נאמן במגו שהיה יכול לומר לא היה שותפי מעולם. הר"מ:

(יט) (על הברטנורא) שכן דרך השותפין לאכול זה פירות ג' או ד' שנים ואח"כ יאכל זה כמו כן. הר"ש:

(כ) (על הברטנורא) משמע שאכלה כולה ולא חציה ורוצה להחזיק באותה החצי שנפלה לחלקו. ונפקא מינה בשהחצי ההיא טובה מהחצי השניה. וכן הוא דעת התוס' דבעינן דנחית לכולה. ועתוי"ט:

(כא) (על הברטנורא) שרגילין לשמור שדות זו מעולם הן ואבותיהן באריסות ולא היו יכולים להחליף באריסים אחרים. הר"ש. ועתוי"ט:

(כב) (על המשנה) והאפוטרופין. שהרי הכל בידם ויוכלו לאכול כרצונם. נ"י:

(כג) (על המשנה) אין כו'. בנכסי מלוג. אבל בנכסי צאן ברזל כבר הן כתובים עליו. הר"מ:

(כד) (על המשנה) לאב כו'. כל היכא שלא חלקו ולא נתפרדו זה מזה אינן מקפידין זה על זה במה שמחזיקין זה מזה. גמרא:

(כה) (על הברטנורא) וגם יש מהן דהויין חזקה וצריך שלש שנים הר"ש:

(כו) (על הברטנורא) לאו דוקא, דה"ה אם מודה לו. ר"ש:

(כז) (על המשנה) מתנה. וה"ה למוכר דקנה לוקח בחזקה:

(כח) (על הברטנורא) עיין מה שכתבתי ריש פרק קמא אות ד':

(כט) (על הברטנורא) כדי שיכנס בה. הר"ש:

(ל) (על המשנה) כ"ש. כלומר כל שהועיל בגדרו ופרצתו אע"פ שעשויה כבר אלא שהשלימה והואיל בהשלמתו. גמרא:

(ד)

(לא) (על המשנה) את הכל. כפי דמי הקרקע שהיו רוצים להפסידו יגבה מהן. לבד קרקע שלו שיטול מן המחזיק. ר"ש. והרא"ש כתב דאם יש למערער עדות כמה פירות אכל, משלמין נמי דמי פירות. ועתוי"ט:

(לב) (על המשנה) בראשונה:אע"פ שאין עדותם מועיל לענין חזקה. מ"מ נפקא מינה בעדותן לשלומי פירי, ודבר שלם הוא, כלומר ולא הוי בכלל הא דאמרינן דבר ולא חצי דבר. תוספ'. ועתוי"ט:

(לג) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ, שאם הוזמו כולן הרי ג' האחין משלמין " חצי דמי השדה וזה שנצטרף עם כל אחד משלם חצי דמיה. ועתוי"ט:

(ה)

(לד) (על המשנה) שיש כו'. ויכול לטעון אתה נתת לי לתשמיש זה במתנה או מכרת לי. ר"ש:

(לה) (על המשנה) תנור כו'. מטלטלין הן:וכן רחיים ברחיים דידא. ר"ש:

(לו) (על הברטנורא) הא אי קפדי הוה חזקה. והא דמשנה ג' דהשותפין אין להם חזקה, בנחות לכולה, כמש"ש. א"נ כו'. ועתוי"ט:

(לז) (על הברטנורא) שאם תאמר החזיק, אין לך אדם שמשאיל מקום לחבירו. הר"מ:

(לח) (על הברטנורא) ובבא בטענה. המגיד בשם אבן מיגש:

(לט) (על המשנה) תרנגולין. אע"ג דלא עביד מעשה מקפיד אדם בהם משום דמטנפי כל מה שבבית. נ"י:

(מ) (על המשנה) עמוק שלשה. כדי שלא יתפזר. הר"ש:

(מא) (על המשנה) חזקה. לכל מקום תוך המחיצות:

(ו)

(מב) (על הברטנורא) כל שאין לה ארבע שליבות. גמרא:

(מג) (על הברטנורא) גמרא. וטעמא, לפי שיש היזק ראיה מכל מקום, אע"פ שלא נעשה בשביל כן:

(מד) (על הברטנורא) כלומר דהשתא לא הויא חזקה. וב"ש כשהוא למטה מד"א דיש לו חזקה כדפירש הרב דיכול למחות ולעכב:

(מה) (על הברטנורא) גמרא. ומתניתין בחלון העשוי לשמור גנות ופרדסים דרך החלון. ר"ש. ועתוי"ט:

(מו) (על הברטנורא) ולא דמי לחצר השותפין דריש פרק קמא דכופהו לעשות מחיצה, דהתם ההיזק תדיר (יותר מבחלון שאסור להסתכל בו) ופסיק רישיה ודמי לעשן כו'. הרא"ש. ועתוי"ט:

(מז) (על הברטנורא) כלומר שבולט מתקרת הגג וביוצא בזה שיכול לעמוד על הגג ולהשתמש בזיז. דאלו לפני החלון בלא"ה רואהו מהחלון. ופירשו התוספ' דהזיז הוא בקרן זוית במקום שא"צ למעקה גבוה ר"א שלא יראה בחצר:

(מח) (על הברטנורא) שהרי מזיקו בראיה בעת שתולה ומשתמשבו. הר"מ:

(מט) (על הברטנורא) בגמרא. וטעמא דא"ל בעל הגג לשום תשמיש לא חזי לי שאלך ואעמוד עליו ואראה בחצרך בעלילה זו אלא למיתלי ביה חפצי וכשארצה לתלות מהדרנא אפאי ואושיט זרועי ואתלה. דכיון דיכולני לתלות בהחזרת פנים אם אסתכל בחצרך. אהא נתפס כגנב, והלכך ליכא היזק ראיה. ועתוי"ט:

(ז)

(נ) (על הברטנורא) ופירוש לא יפתחנה שיכול לכנוס לחצר השותפות ואפילו כשיפתח לביתו אסור לפי שיכנס לחצר השותפים. תוספ'. ועתוי"ט:

(נא) (על המשנה) לא כו'. מה"ט גופה. שמרבה דיורין. נ"י:

(נב) (על המשנה) ובונה כו'. שבונה מעזיבה באמצעות גובהו של חדר ונמצאת עלייה בנויה מאליה. ר"ש:

(נג) (על המשנה) לא כו'. אפילו היכא דיש חזקה ר"ש:

(נד) (על הברטנורא) ומחנה ישראל כחצר השותפים דמי דלא היה רה"ר אלא במחנה לויה. ר"ש. ועתוי"ט:

(נה) (על הברטנורא) וכגון דהו"ל שני פתחים של ב' ב' ורוצה לעשות אחד של ד'. גמרא:

(נו) (על הברטנורא) כשהיה לו פתח בר שמונה אמות ורוצה לעשות ב' של ר, ד'. דאמר ליה בחד פתחא כשהוא נעול יכולני להשתמש בחצר א"נ להשתמש שלא כנגדו, אבל בב' פתחים לא מצינא לאצטנועי כל כך דאפילו אם האחד נעול יהיה הב' פתוח. ר"ש:

(נז) (על המשנה) לרה"ר. הנ"י וטור כתבו דלא בעינן ט"ז אמה אלא כיון שיש רשות לכל אדם לילך הוי רשות הרבים. וכתנ: עוד בשם הר"י ברצלוני דמבוי מפולש כרה"ר ושאינו מפולש כחצר. ועתוי"ט:

(נח) (על המשנה) כנגד כו'. מיירי בחלון נמוך כעין פתח דאפשר דחזו ליה בני רה"ר להדיא. הנ"י. ועתוי"ט:

(ח)

(נט) (על המשנה) אין כו'. לכתחלה. " ואם עשה וכסה כראוי פטור. המגיד:

(ס) (על המשנה) חלל. ומפרש ואזיל מה הוא אותו חלל בורות שיחין ומערות. ר"ש. ואע"ג דבריש פ"ב מפרש הר"ב מערה מקורה ולא אינך, הבא מיירי במקורות. ועתוי"ט:

(סא) (על הברטנורא) ורבנן, זמנין דמפחת שיתלע מתוכו ולאו אדעתיה דעובר ברה"ר ויעבור ויפול. גמרא:

(סב) (על הברטנורא) ולפיכך למעלה מגמל ורוכבו שרי. הרי"ף:

(סג) (על המשנה) כונס. ול"ת שלא יהא רשאי לעשות בן לפי דדחקו רבים ואזלי להתם ויוזקו, קמ"ל כיון דבשלו הוא עושה כן. על הרבים להרחיק עצמן או לעשות גדר להפסיק שלא יזוקו. נ"ל:

(סד) (על הברטנורא) ומשמע דאלו לטעון שמא רבים מחלו לו כו' לא טענינן דמאן מחיל. ועתוי"ט: