דרך חיים (מהר"ל)/פרק ד משנה ו

פרק ד משנה ו

עריכה

כל המכבד את התורה וכו'. המאמר הזה מבואר הטעם למה נסמך למאמר שלפני זה, כי במאמר שלפניו שלא יעשם עטרה להתגדל בהם וכו', כי בודאי דבר זה בזיון התורה, ולכך קבע אחריו כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות. ובאור ענין זה, דע כי התורה היא עצם הכבוד כדכתיב (משלי, ג) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ועוד כתיב כבוד חכמים ינחלו, ובמדרש (תנחומא תצוה) כבוד חכמים ינחלו אלו ת"ח אמר ר' שמעון בן פזי מריש ספר דברי הימים אדם שת אנוש עד ויעבץ ואין אתה מוצא שם כבוד וכשבא ליעבץ כתיב ויעבץ נכבד מאחיו לפי שעסק בתורה הוי כבוד חכמים ינחלו ע"כ. ומפני שכאשר האדם מתחבר עם דבר אחד הרי בודאי מגיע לו מן אותו דבר שמתחבר עמו, וכבר אמרנו כי התורה היא עצם הכבוד ובזה שנותן כבוד לתורה יש לו חבור עם הכבוד ומקבל הכבוד ג"כ כי הוא מתחבר עם הכבוד. ואין דומה כאשר מכבד את האדם אחר, בזה לא התחבר אל הכבוד כי אין האדם הוא הכבוד, וכן אף אם למד תורה והיה מתחבר אל התורה בזה לא התחבר אל התורה במה שהתורה היא הכבוד. ולא נקרא שמתחבר אל הכבוד רק כאשר הוא מכבד את התורה ונותן לה כבוד יש לו חבור אל הכבוד וגופו מכובד על הבריות. וכן בהפך זה המחלל את התורה, ובדבר זה הוא הפך הכבוד ומי שהוא הפך הכבוד איך יהיה לו הכבוד ולפיכך גופו מחולל על הבריות שהוא רחוק מן הכבוד. כלל הדבר המתחבר אל הכבוד מקבל הכבוד. ואשר הוא הפך הכבוד הוא מרוחק מן הכבוד. ואין לך להקשות כל שכן מי שהוא רודף אחר הכבוד שיגיע לו הכבוד, שזה אינו כי מי שהוא רודף אחר הכבוד לא נחשב מתחבר אל הכבוד כי אדרבה הוא דוחה את הכבוד אף כי רוצה בכבוד. כי לא נקרא הרדיפה אחר הכבוד שיכבדו אותו התחברות עם הכבוד ואין כאן מקום זה. ורש"י ז"ל פירש המכבד את התורה שאין מניחה אלא במקום קודש, ונפלא בעיני למה לא יהיה פירושו כההיא דפרק כל כתבי (שבת דף קיט.) עשירים שבבבל במה הם זוכים בשביל שמכבדין את התורה, ואין פירוש שם בשביל שמניחים אותם במקום קדוש, דאם כן מה שאל אחר כך ובשאר ארצות במה הן זוכין ולמה לא יזכו גם כן במה שמכבדין את התורה. אלא בשביל שלא היו ת"ח בשאר ארצות לכבד אותם רק בבבל היו חכמים, ולכך שאל ושבשאר ארצות במה הן זוכין. ואפשר כי רש"י ז"ל רבותא קאמר דאפילו אם מכבד את התורה בדבר זה דמניחה במקום קודש נקרא זה כבוד התורה וכל שכן ת"ח עצמם, כדאמרינן במסכת מכות (דף כב:) כמה טפשאי הני גברי דקיימי קמיה דס"ת ולא קיימי קמיה גברא רבה עד כאן: