קטגוריה:משלי ט יא

1. החכמה, שהיא הדוברת בכל הפרק, מסבירה מדוע כשאדם לומד חכמה הוא מועיל קודם כל לעצמו (מצודות): כי בי - בעזרתי (בחכמה) - יהיו לך ימים רבים יותר של עשיה חיובית ומשמעותית; תוכל לנצל טוב יותר את שנות חייך ולא לבזבז אותם לבטלה; הידע הזה יועיל קודם כל לך, ואף אחד לא יוכל לקחת אותו ממך.

2. יראת ה', שנזכרה בפסוק 10, מסבירה מדוע היא קודמת לתחילת לימוד החכמה: כי בי - בזכות יראת ה' - תחיה חיים ארוכים יותר, כמו שנאמר ב(משלי י כז): "יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים, וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה"*.

3. ה' אומר: "כל זמן שישראל עושין חפצי, אף אני אעשה חפצם.... אם עשית כן הוא מאריך לך ימים ומוסיף לך שנים, שנאמר: כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים" (מדרש משלי).

4. ועל-דרך הדרש, הדוברת היא השבת: "כל המברך ומקדש על היין בלילי שבתות, מאריכים לו ימיו בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר כי בי ירבו ימיך..." (פרקי דרבי אליעזר יט), רמז לדרשה זו נמצא בפסוק הראשון בפרק, (משלי ט א): "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה"*.

שנות חיים נזכרו בשלושה פסוקים, בשניים מתוכם - יחד עם ימים:

1. כשכר על זכירת התורה והמצוות, (משלי ג ב): "כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ"*; אורך ימים = ימים שבהם האדם מספיק לעשות הרבה, ובאותו אופן יש לפרש בפסוקנו את ירבו ימיך.

2. כשכר על שמיעה בקול ההורים, (משלי ד י): "שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי, וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים"*;

3. ואצלנו, כשכר על חכמה ובינה, (משלי ט יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים"*.