פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי ט ד

משלי ט ד: "מִי פֶתִי - יָסֻר הֵנָּה, חֲסַר לֵב - אָמְרָה לּוֹ:"

תרגום מצודות: - ותאמר: 'מי פתי, שאין בו תבונה להכין מאכל, יסור ממקומו ויבוא הנה'; וכן תקרא לחסר לב מכל וכל, ותאמר לו:

תרגום ויקיטקסט: - החכמה אומרת לנערותיה: 'בדקו וראו מי פתי - מי מתפתה לעשות שטויות, ונסו לשכנע אותו שיסור הנה ללמוד חכמה; וכן נסו לשכנע כל חסר לב (שאין לו שכל) שיסור הנה'.

וכך אומרת החכמה לכל הפתיים וחסרי-הלב:


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ט ד.


דקויותעריכה

המורה החכמה ממקדת את מאמצי השכנוע שלה ב"קולות הצפים" - הפתיים (= המתפתים בקלות) וחסרי-הלב (= חסרי כשרון שכלי). כרגע הם אמנם מתפתים לעשות מעשים רעים, אבל עם קצת מאמץ, אפשר לשכנע אותם לשנות כיוון. אולי בית-הספר היפה, והארוחות החמות שמגישים בו, ישכנעו אותם לעזוב את הרחוב ולחזור ללימודים.

ישנם טיפוסים, שהמורה החכמה כלל אינה מנסה להשפיע עליהם, כי אין סיכוי שהם ישתכנעו - הלץ והרשע (פסוקים 7-8); משאבי החינוך הם מוגבלים, ויש להשקיע אותם בצורה יעילה.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/09-04