מרדכי/בבא בתרא/פרק ב


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מרדכי הקצרעריכה

[רמז תקיב] :

[דף יז ע"א] לא יחפור אדם כו' [*תוס'] בכל הני איכא בהו מיא ומשמע שצריך הרחקה [*וכתוב בתוס' וטעמא דצריך הרחקה] משום מתונתא:

ותימה לר"י דהא אמרינן בגמ' כל מרא ומרא קא מרפית לארעאי ויש לומר דאי לאו משום מתונתא לא היה צריך להרחיק ג' טפחים ופר"ח דאפילו ר' יוסי מודה בכל הרחקות דמתני' לבד מהני דפליג בהדיא תדע מדלא פריך אהנך דרישא לימא מתני' דלא כרבי יוסי כדפריך [*לקמן] גבי סולם ש"מ דבכולהו מודה וכן כתב רבינו ברוך ממגנצא אבל רש"י ז"ל פי' לקמן מתני' דלא כרבי יוסי ואע"ג דהרבה מתני' דלא כר' יוסי מי נימא דגם זאת דלא כר' יוסי ופי' רבינו מאיר [*דאפילו] מיא דלא קביעי יש להרחיק ג' טפחים מדתנן נברכת הכובסין וכן משמע מדפריך מחרישה תיפוק ליה משום זרעים תיפוק ליה משום מיא אלמא כיון דצריך להשקות אע"ג דלא קביעי מיא תדיר יש להרחיק:

מרחיקין את הסלעין כו' מ"מ מותר להטמין בהן חמין לשבת או משום שאין מוסיפין הבל [*או משום שמשברין את הקדירה. מ"י] או משום שמקלקלין את התבשיל והוה ליה מלתא דלא שכיחא ולא גזרו ביה רבנן:

[*זה מן התניא בדף י"ט רקיק אינו ממעט בחלון] חלון שבין ביתו לחבירו מביא את הטומאה אם הטומאה באחד מהן. וחלון העשוי לתשמיש שיעורה כפותח טפח וכשיתמעט מטפח אפילו משהו אין מביא את הטומאה ואם היא עשויה לאורה ובידי אדם שיעורו כסלע נירונית והיא כמקדח גדול שבלשכה שהוא יותר על סלע סתם ואינו מתמעט בכל שהוא אלא עד שלא ישאר רום אצבעיים על רוחב גודל. ומאור שלא נעשה ע"י אדם כגון חררוהו רמשים או שרצים שיעורו כמלא אגרוף של אבטיח שהוא כראש כל אדם. חישב עליו למאור שיעורו כמלא מקדח. לתשמיש שיעורו פותח טפח ואם הוא חלון העשוי לאויר שאינו לאורה ולא לתשמיש אלא לאויר לשמור בו גנות ופרדסים שיעורו כמלא מקדח בינוני פיר"י [*תוס' בד"ה רואין כל שאילו ינטל] וכל דבר דחזי ליה א"נ לא חזי ליה אך דלא מבטל ליה אינו ממעט בחלון ודוקא למעט בעינן דמבטל ליה אפילו כלי חרס אבל אם כלי חרס סותם לגמרי כל החלון אע"ג דלא מבטל ליה חוצץ בפני הטומאה ובלבד שלא יהא דבר המקבל טומאה וצריך שיוכל לעמוד שם בחלון בלא סמיכת דבר אחר ואם לאו אינו חוצץ. מיהו מירוח בטיט אינו צריך וכן דלת (שהגיעה) [ס"א שהגיפה] וסמכתה במפתח אם יכולה הדלת לעמוד בפני עצמה טהור ואם לאו טמא ואפילו מפתח שאינו מקבל טומאה וכלי עץ נמי העשוי לנחת לא בעי ביטול [*עכ"ל תוס' דף כ']:

[דף כ ע"ב] חנות שבחצר יכול למחות ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין כו' היינו בני אדם נכרים זולת בני החצר אבל אם מכה בפטיש או בריחיים אינו יכול למחות ולומר איני יכול לישן מקול הפטיש ומקול הריחיים ותינוקות הלומדים בביתו אינו יכול למחות ולומר איני יכול לישן מקולם אפי' באין מעלמא ומיהו בתינוקות דשוליא דנגרי או בסופר [שטרות] יכול למחות וכ"ש בתינוקות של עובדי כוכבים אבל בחצר אחרת מותר ואינו יכול לעכב עליו:

איני יכול לישן מקול הפטיש נראה לרבינו יואל דוקא בחנות שלו יכול לתקן מלאכתו בע"כ אבל בחצר אמרינן פרק חזקת הבתים [*דף נז] דכל שותפין מעכבין זה את זה חוץ מן הכביסה דאלת"ה קשיא אהדדי (*דהא) התם קאי אמתני' דקאמרינן היה מעמיד [*בחצר] תנור וכירים:

האי חמרא דידן אפילו קוטרא דשרגא קשי ליה כו'. נראה לר"י דדוקא נקט במתני' תחתיו אבל בסמוך לא אשמעינן דבעינן הרחקה ותימה לי מ"ש מבית הכסא דאפילו (*בכל חצירו) [*בשל חבירו] אסור:

[דף כב ע"א] [רמז תקיג] הנהו דיקולאי דאייתו דקולי בבבל נראה לר"י דוקא שאותן בני העיר המוכרים רוצים ליתן בזול כמו אלו המביאים הלכך יכול לעכב על אלו כדי שימכרו הם מהרה אבל אם היו רוצים ליתן יותר ביוקר מאלו אין יכולין לעכב שיאמרו אנשי העיר אנו רוצים לקנות כמו שאלו נותנים ואם תתנו כמותן הרי טוב ואם לאו בעל כרחכם ימכרו לנו ול"נ דהא אין להם דין [*אלא] על אלו המביאים ובסוף פ' הזהב פליגי ר"י ורבנן אם א' מן (*החיצונים) [*החנונים] יכול לפחות את השער:

[דף כא ע"א] [רמז תקיד] וכן מי שיש לו בית בחצר השותפין לא ישכור בו נראה לר"י דוקא לא ישכירה אבל למוכרה שרי ואינו יכול לעכב עליו ובתר הכי משתעי דינא בהדי לוקח אבל יכול לעכב מלמכור לעובדי כוכבים משום דלא ציית דינא:

[רמז תקטו] אמר רב הונא האי בר מבואה כו' יש מקומות [*בהגהות ב"מ סי' תרט"ז] שדנין דין מערופיא וכן ראיתי בתשובת רבינו יוסף ט"ע ומדמה לה לדגים דיהבי ציידא ויש מקומות שאין דנין ומתירין לישראל לילך למערופא של חבירו ולהלוות לו ולשחודי ליה (*ולאפקועי ליה) [*ולאפוקי מיניה] דאין כאן גזל דנכסי עובד כוכבים אנס היו הפקר וכל הוקדם בהם זכה בהם כדאיתא פרק חזקת הבתים וכן היה ר' אבא ור' אלעאי וכל רבותינו שוין בדבר ועוד ראיה מפ"ק דב"מ [*דף י'] דקאמר נפל לו עליה או פירש טליתו עליה מעבירין אותו הימנו:

[רמז תקטז] ומבוי הסתום מג' צדדין רק בצד אחד יכנסו לו ודר ראובן אצל סופו הסתום ובא שמעון לדור כנגד הצד הפתוח שאין העובד כוכבים יכול לילך אם לא ילך תחלה לפני פתח שמעון נראה דיכול לעכב עליו כדרב הונא עיין פח"ה גבי נכסי העובדי כוכבים כו' וגם בפרק האומר גבי רב גידל הוי מהפך כו' ופ"ק דבבא מציעא גבי המגביה מציאה לחבירו אביאסף:

[רמז תקיז] בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך בכרגא דמתא לא מצי מעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב דס"ל כרבנן דלשכנו אינו כופהו אבל מספקא ליה אי בר מבואה (*אחרינא) דחבריה הוי נמי נקרא שכנו או לא. כתב אביאסף וז"ל ראיתי בפירוש ר"ת ואי שייך בכרגא דמתא שרוצה להיות שייך בכרגא לתת עמהן ולישא בעול כמו בני העיר מכאן ואילך לא מצי מעכב ויהיה כבני העיר ולהכי נהגו לגזור הקדמונים חרם על ישוב שע"י חרם כופין ולא מן הדין כדפרישית:

ורשאין בני העיר להסיע על קיצתן ולעשות תקנה ונ"ל על עצמן רשאין לגזור כל מי שיבא בעיר שלא מרצונם שלא ישאו ויתנו עמו ואם יש רב בעיר היה יכול לגזור גם על הבא בעיר לגור וחלה עליו גזירתו אם הוא תלמידו וראיתי בתשובות שבאו מאיי הים ששאלו זקני פרי"ש מחכמי רמי אם נמלכו הקהל והתירו גזירת חרם היישוב לראובן שנה הן חסר או יתר ושוב רוצים לגרשו ואינו נשמע לצאת מה דינו והשיבו קי"ל כר"ע דאמר פרק ארבעה נדרים נדר שהותר מקצתו הותר כולו וה"נ ע"כ גזירתם בטילה לגמרי וא"צ עוד ראובן להתירם ואין נ"ל הך ראיה דהתם נדר בסתם מה' בני אדם ושוב נמצא אביו ביניהם ואמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם לא הייתי נודר כו' וכן בכל הדומה לו [אהא אמרינן] דכיון שמכולם נדר בסתם ונמצא נדרו בטעות והותר מקצתו הותר כולו אבל כשגוזרין (*גזירת הקהילות) [*גזירה על דעת הקהל] אין חלה מתחלה אלא כפי חפצם הן להתיר לגמרי הן לזמן מועט:

[רמז תקיח] והרב רבינו אביגדור כהן השיב וז"ל הדר בעיר אחרת אע"ג דשייך בכרגא דמתא דהכא ואם רצה לבוא ולהלוות בעיר הזאת הרשות בידו מכל מקום לא מצינו מכח ההלכה שיהא כאנשי העיר לשאת עמהם בעול אא"כ יהא בעיר י"ב חדש או קנה בית דירה ואפילו לדבר מצוה כגון תמחוי אין גובין ממנו כל זמן שלא דר שם ל' יום לכל הפחות ועוד שאינו עושה שום ריוח בעיר וגדולה מזו שנינו בתוספתא מי שיש לו חצר בעיר אחרת בני העיר משעבדים אותו לחפור עמהם בורות שיחין ומערות ושאר כל הדברים אין משעבדין אותו ואם היה שרוי עמהם באותה העיר משעבדין אותו על הכל וליכא למימר דמיירי בלא שייך. דא"כ ליפלוג וליתני בדידיה אמאי קתני אם היה שרוי עמהם ואע"ג דאיתא בפרק חזקת הבתים [*דף נה] פרדכת מסייע במתא היינו משום דדייר התם ואצילתיה במתא לפיכך צריך לסייע אע"פ שאינו עושה שום ריוח בעיר אמנם על המנהג לא אדבר ושלום אביגדור בר' אליה הכהן:

זילו זבינו חיותייכו עד דשקליתו אשראי דידכו אלמא חשו חז"ל לתקנת כל אדם לפי הענין:

[רמז תקיט] וכן נ"ל אם בורחים ליישוב מפני פחד וסכנה אין בני היישוב יכולין לעכב בידם מלהלוות ומלהרויח כשיעור חיותם וכפי טיפול ביתם עד שיעבור הזעם וכפי מיעוט ממונם שנושאין ונותנים בו יתנו עול עם בני העיר כדאמרי' ואי שייך בכרגא דמתא לא מצי מעכב ואין לחלוק בין היכא שאין יכולין לעכב בידו עד עולם לזה שיש לו לצאת כשיעבור הזעם שלפי רבוי העם מטיל עליהם המושל העול ודמי להא דאמרינן ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא:

ואמרי' פרק חזקת הבתים פרדכת מסייע במתא ע"כ לשון אביאסף:

וה"מ ביומא דשוקא כו' זילו זבינו שיעור חיותייכו מכאן פסק רבינו יצחק בר' אברהם שאם בני העיר יש להם שוק או יריד אין יכולין לעכב בני עיר אחרת מלבוא ולהלוות בעירם ולעשות שם סחורה כיון דהוי יומא דשוקא ועוד למדנו שאם רצו לכוף אדם שיצא מיישובם שאין יכולין לכופו עד שיפרעו לו חובותיו וירויח שם שיעור מחייתו:

[רמז תקכ] [*בתשובת מהר"ם] נשאל לר"מ על אודות ראובן שעשה צינור של אבנים בקרקעו אצל כותלו של שמעון והכותל של עצים ושמעון טוען שמזיקו בשעה שהנוטפים רבים על הזוחלים שהמים נכנסים בביתו והשיב נ"ל דאם ראובן הרחיק צינורו משמעון ג"ט אין לו להרחיק יותר אע"פ שמימיו מזיקין את שמעון ונכנסים בביתו דעל הניזק להרחיק את עצמו והרי הוא יכול לגדור כדאיתא פ' הבית והעלייה [*דף קיז] בהנהו בי תרי דהוו דיירי חד בעליונה וחד בתחתונה איפחת עליונה וכל אימת דהוי עלאה משי ידיה ונפלי מיא על תתאה (*ומוקים לה) [ומוקי ליה] בגמ' ר' אלעאי ואי תימא רב יוסף על התחתון לתקן ומסיק דסבר כר' יוסי:

[רמז תקכא] ומיהו ג"ט יש לו למזיק להרחיק עצמו דכל מידי דמתונא מזיק ליה לכותל ותניא מרחיקין את הגפת ואת המלח אות הסיד והסלעים מן הכותל ג"ט וה"ה לכל מילי דמתונא כגון מים וחול כדאיתא בגמ' פ' לא יחפור (*דף יט) לתנא [*דידן ליתני חול] ולוקמה במתונא ומשני הא תני ליה אמת המים אלמא אמת המים ונברכת כובסין ושיח ומערה דקתני ברישא [*גבי] כותל טיח [לאו דוקא] דהוא הדין שיש לו להרחיק מכותל בנין ותני להו ברישא והוא הדין בסיפא ואפילו מיא דלא קביעי צריך להרחיק ג"ט וכן משמע מדפריך [*מחרישה] ותיפוק ליה משום מיא אלמא כיון דצריכי מיא להשקותם אע"ג דלא קביעי מיא תדיר יש למזיק להרחיק עצמו כל שכן בנדון זה דקביעי מיא טפי וכן משמע בתר הכי דמוקי ואת מימי רגלים מן הכותל ג' טפחים כששופכים אלמא אפילו לפי שעה גזרי בהו רבנן ואין לחלק ולומר דהתם שופכם בידים והוו גירי דיליה הא ליתא דאפילו ממילא גזרו רבנן כדאמרי' גבי מרחיקים הסולם וכו' לימא מתני' דלא כר' יוסי ומשני אפילו תימא רבי יוסי ומודה ר' יוסי בגירי דידיה דהא דזימנין דבהדי דמנח ליה קפצה הנמייה הכי נמי זימנין שנופלין בצינור עפר וצרורות והוא נסתם ומנקר אותו נמצא שמקרב המים בידים לכותל והוי גירי דידיה ותו דאפילו בלא מים יש לו להרחיק חפירת הצינור מן הכותל דכל מרא ומרא דקא מחי מרפי לארעא ומרע לאשיתיה. ועוד שצריך להרחיק ג"ט מפני הסיד שהצינור מתוקן בו [*פי' שסיד בעי ג"ט] ואין להקשות ולומר שאין צריך הרחקה אלא בכותל לבנים כדאמרי' פרק לא יחפור הא ליתא דלא אתא לאפוקי של עצים שהרי חלש הוא משל לבני. כדאמרי' פ"ק דב"ב דשל לבנים וכפיסין הוו ג"ט וקצת חשוב כמו חומת אבנים. ומה שטוען ראובן שאם יזיק את שמעון ישלם היזקו אפ"ה יש לו להרחיק עצמו ג' טפחים דתנן היה מעמידו בעלייה צריך שיהא תחתיו מעזיבה ג"ט ובכירה טפח ואם הזיק משלם מה שהזיק אלמא אע"ג דמשלם היזקא צריך להרחיק שזה יאמר איני חפץ לתובעו בדין הכי נמי יכול לומר שמא יפול הכותל מחמת מימא דידך ולא מצינא דמיטרח מיהו אם נתן לו רשות לסמוך אע"פ שלא החזיק שלש שנים לאלתר הויא חזקה כך פירש"י בפ"ק דבבא בתרא גבי אחזיק להורדי כו' דכל הני חזקה אינן של שלש שנים דלא שייך חזקה שלש שנים אלא במזיק בקרקע חבירו אבל לענין תשמיש שמשתמש בשל חבירו באותה שעה שמשתמש בפניו ושותק הויא חזקה לאלתר וכגון שטוען טענה חשובה אתה מכרת לי אתה נתת לי דהויא חזקה שיש עמה טענה אבל אם אמר נשתמשתי בפניך ושתקת אין זו טענה וכשטוען אתה נתת לי או מכרת לי צריך לישבע שבועת היסת כמו שכתב רב האי גאון וכן פי' ר"י והביא ראיה מפרק הכותב דתקנו שבועה על הקרקעות מדרבנן וכן פסק ר"י בשמעתא דרבה בר שרשום ודלא כפרשב"ם ושלום מאיר בר"ב:

השיב ריב"א על הכותל שבין שני השותפין ושניהם יש להם חלק בו אין אחד יכול לבנות כיפה בחצר שלו ולא שום דבר בלא רשות חבירו ואע"פ שקורות ביתו מונחין בו דלהכי דוקא אחזיק אבל לשאר דברים מצי למימר קא מרעת לאשיתאי וגם ראיה מפ' הבית והעלייה [*דף קטז] חייב להעמיד לו [*פרסק] כל זמן שהדלת קיימת ואם זה יעשה כיפה וגם אותו שכנגדו יעשה גם הוא נמצא שהחומה תפול לארץ ומביא ראיה גם מן הירושלמי כותל שבין שנים ר' אומר כולה לזה או כולה לזה ר' יוחנן אומר מחצה לזה ומחצה לזה מאי נפקא מביניהן נפקא לענין מציאה דלמר כולה שלו ולמר חציה שלו ומדלא קאמר נפיק מביניהן כיפה ולבנות בנין בחצר שלו שמע מינה דאפילו בחלקו אינו יכול לבנות שום דבר. מצאתי בתשובת הגאונים שאלו מקמי רב מתתיה גאון ראובן דאית ליה בירא בצד מיצר שמעון וקם שמעון וחפר בית הכסא ומרחיק מן (*בירא) [*הבירא] (*דראובן) תלא פושכי כדאמור רבנן לא יחפור אדם בור אצל בור חבירו אא"כ הרחיק ממנו ג"ט ואפ"ה קא מפסיד ליה לבירא דמיא אי דינא לארחוקי טפי או לא והשיב האי דאמור רבנן לא יחפור אדם בור כו' תנא בארץ ישראל קאי ותנא בור סמוך (*לחבירו) [לבורו] שהן מים מכונסין ולא תנא בור אצל בארו שבאר מים חיים ובארות רפיא ארעהון ועבידי דמלחלח ושואבות מים מזו לזו וצריכין הרחקה טפי אבל הבורות היו חוצבין בהרים ואין נופל מחיצה ביניהם סגי בהרחקה ג' טפחים דבהכי מחזיקין מימיהן אבל בית הכסא מבאר מים צריך הרחקה [אפילו עד עשרים] אמה או יותר עד כדי שלא יזיק לבאר ואין יכול לומר החזקתי דאין חזקה לניזקין וכ"כ רב עמרם והוסיף על דבריו מדלא יהבי רבנן שיעור היזק שיעור שלשה טפחים לכל הניזקין אלא לכל היזק שיעורא באנפי נפשה כדתנן נברכת הכובסין ג' טפחים כו' ואמרי' בגמ' [*דף יט] לא שנו אלא מן החמצן אבל מן הנדיין ארבע אמות כו' אלמא דכל חד שיעורא לפי נזקו וכן כל הנך דמתני' סולם ומזחילה שובך ונבילות והך דחפר שמעון גרע מבורסקי שצריך הרחקה עשרים אמה דבורסקי איכא ריחא ולא טעמא אבל בית הכסא סמוך לבאר איכא ריחא וטעמא ולרווחא דמלתא בעי הרחקה חמשים אמה כבורסקי:

וכמה אמר רב אשי כמלוא רוחב חלון. נשאל לרבינו מאיר בראובן הבא לסמוך כותל מן הצד לחלונו של שמעון והיה חלון שקוף מבחוץ ופסקו הדיינין להרחיק כמלוא חלון ושקיפתו. והשיב נראה לי על דבר השקיפה שנראה לכם שיש לראובן הבא לסמוך מן הצד להרחיק מן החלון כמלוא רוחב חלון ושקיפתו כיון דשקיפה צריך לאורה כך דעתי נוטה שאין צריך להרחיק מן השקיפה אלא מן החלון דכל היכא שבא למחות ואינו מוחה אין לו חזקה והכא בנדון זה אם שמעון היה לו חלון פתוח לחצר ראובן ולא היה לו שקיפה ובא לאחר זמן לעשות לבית חלונות שקופין אין ראובן יכול לעכב עליו דדוקא תנן קטן לא יעשנו גדול בר תרי לא יעשנו בר ארבע דמצי אמר ליה בפתחא זוטא מצינא לאצטנועי מינך אבל בשקיפה לא שייך האי טעמא דליכא למימר דבשקיפה שייך [נמי] האי טעמא דמתוך שהוא שוקף מבחוץ רואה בריחוק לצדדין יותר דהא ודאי ליתא דלהכי לא חשו רבנן (יודע) [תדע] דא"כ אפילו רצה להשקיפו מבפנים חבירו יעכב עליו מהאי טעמא דמתוך שהוא שוקף עומד מן הצד ורואה בריחוק יותר ועוד לדבריכם אם בא להשקיף כל הכותל [מבחוץ עד חלון] חברו יעכב עליו מהאי טעמא אלא ודאי אינו יכול למחות השקיפה וכיון שאינו יכול למחות אין לו חזקה כאמרי' לקמן פ' חזקת הבתים למעלה מארבע אין לו חזקה ואין יכול למחות דהא בהא תליא וא"כ לא ירחיק מן החלון אלא כמלוא רוחב החלון ולא השקיפה. ומה שדקדקתם שמבחוץ מיירי דומיא דמתני' מכנגדו ארבע אמות דהיינו מבחוץ הכי נמי מלא רוחב מן הצד מיירי מן החלון דמבחוץ דהיינו מן חור החלון ושקיפתו. מה דיוק הוא דמכנגדו אין שייך לחלק בין חור החלון לשקיפה אדרבה [*דוק] לאידך גיסא (דוקא) מה שכנגדו אין מרחיק אלא כנגד חור החלון דכל עובי הכותל עד לחוץ חור החלון הוא הכי נמי מן הצד וק"ל ועוד דלפי' מתני' [*נמי] על כרחך מן הצד כדפרישית לעיל. ושכתבתם כמלוא רוחב חלון כמה הוא מתוך הערוך משמע דהיינו טפח דלא בעי למימר כשיעור כל החלון לפי מה שהוא גדול הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו אלא ה"פ כמלוא רוחב חלון קטן וסתם חלון שבקטנים לא הוי בציר מטפח וז"ל הערוך בערך מדד אמר רב זביד ממדד את כותלו ויורד [*פי' דלא אמרו די בטפח לחוד אלא במשפע ויורד מ"י] שאין יכול לעמוד ומחליק ונופל עכ"ל הרי משמע בהדיא דהרחקה לא הויא אלא טפח בין בחלון גדול בין בחלון קטן וי"ס דגרסי כן בהדיא וכמה כמלוא רוחב חלון טפח בעיר חדשה:

יש לפרש האי חדשה וישנה כי ההיא דפ"ב דכתובות גבי תלוליות דמפרש חדשה תוך נ' (אמה) שנה:

[דף כג ע"א] אין חזקה לניזקין אומר רבינו תם דאפילו אם הקנה יכול לחזור בו דקנין טעות הוא דקסבר היה שיוכל לקבל ועכשיו אין יכול ולא נראה לר"י דמדקתני אין חזקה לניזקין איכא למימר הא ראיה יש כדדייקינן פ' חזקת הבתים גבי אין לאיש חזקה על נכסי אשתו הא ראיה יש:

ופי' רבינו יואל בשם ריב"א אם מחל בעדים הויא חזקה אפילו בלא קנין ולא נראה לר"י [דאם] אדם מוחל לחבירו בלא משיכה ובלא קנין אינו מועיל לכך נראה לר"י דבקנין גמור מיירי:

בקוטרא נראה לר"ת דוקא קוטרא דכבשן שהוא גדול ומזיק ביותר כדאמרינן פ' מרובה [*דף פב] אין עושין כבשונות בירושלים מ"ט משום קוטרא. ודוקא בית הכסא דידהו שהיה למעלה מן הקרקע והיה מסריח ביותר אבל שלנו שהוא מכוסה יש להם חזקה ויש חולקים עליו:

וז"ל ספר המצות וכן פי' המיימוני פרק י"א דשכנים כל הרחקות האמורות בפרק לא יחפור אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולכופו להרחיק והוא שיראה ממנו שמחל כגון שסייע אותו ביד או שאמר לו לעשות או שראהו בונה בצדו בלא הרחקה ושתק ולא מיחה בזה שכל המחזיק בנזק זכה בו בד"א שיש חזקה לניזקין בשאר הניזקין אבל אם החזיק בארבע ניזקין ואלו הן עשן וריח (*ובית) [*בית] הכסא (*לגבי אסטניס) ומלאכה שמעלה אבק [וכיוצא בו ונדנוד הקרקע] (*מנדנד) [*שמנדנדת] חצר חבירו עד שמכח המכה מתנדנדת כסוי חבית ע"פ חבית שכל אחד מאלו הוי כמזיק את חבירו בחציו ועל המזיק להרחיק עצמו בארבע ניזקין הללו ואפילו שתק הניזק שנים הרבה חוזר וכופהו למזיק להרחיק וכן היזק ראיה במקום שצריך מחיצה כופהו לעשות בכל עת שירצה ומה שנשתנו ארבע ניזקין הללו משאר ניזקין לפי שאין הדעת סובלת ניזקין אלו וחזקה שאין מוחל שהיזקן היזק קבוע ואם קנו מידו שמחל בנזקים אלו אינו יכול לחזור בו:

הורו הגאונים שבני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהם אומן ולא מיחו והרי הוחזק ויצאו ונכנסו העם לקנות ושתקו בדבר זה יש להן לומר בכל עת אין אנו יכולין לישן (לא) מקול הנכנסים ויוצאין והרי הן כעשן וכאבק שהזיקו קבוע:

מי שהחזיק בנזק שיש לו חזקה כגון שפתח חלון או שהעביר אמת המים או לא הרחיק מה שיש לו להרחיק והרי המזיק טוען אתה אמרת לי לעשות או מחלת לי אחר שראית הנזק ושתקת ולא מחית בי והניזק אומר עכשיו הוא שראיתי ולא ידעתי מקודם או שאמר כשראיתי מחיתי בך ואמרת עתה ארחיק ואסתום ודחית אותי מיום ליום עד שקבעת היזקא בכל אלו על הניזק להביא ראיה ואם לא ישבע המזיק היסת ויפטר. המזיק בנזק שאין לו חזקה כגון עשן וכיוצא בו וטען המזיק שקנה ממנו מידו של ניזק על המזיק להביא ראיה ואם לאו ישבע הניזק היסת שלא קנה מידו ויסלק הלה היזקו עכ"ל ספר המצות:

[דף כד ע"ב] אם האילן קודם קוצץ ונותן לו דמים וקוצץ ברישא כדמפרש בגמ' משום קדרא דבי שותפי לא קרירא ולא חמימא ובני העיר היו מתרשלין לכך יקוץ ואח"כ יגבה:

[רמז תקכב] קצת סמך יש מכאן שנוהגין בכל הקהלות שיחיד המדיין עם קהלו עבור עניני מסים שהקהל גובין ממנו המס תחלה ואחר כך אם ירצה ירדו עמו לדין ואם נטלו שלא כדין יחזירו לו ע"פ ב"ד והקהל רוצים להיות מוחזקין ותופסין ונתבעין ולא תובעין דאל"כ לא היה תקנה לרבים שכל אחד יעשה עולה ויחשוב בלבו מי יתבענו לדין מאן פייס מאן שביק קדירא דבי שותפי כו' להכי יש לנו להחשיבן מוחזקין דאשכחן בכמה דוכתי דחשו חכמים להפסידא דרבים דהא אמר מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו כגון מי שהיה דרך הרבים עובר בתוך שדהו ונטל ונתן להם מן הצד וכיוצא בו וכתב רבינו מאיר כי מנהג תורה הוא ויש להם על מה שיסמכו מהא דאמרי' פרק הרבית [*דף עג] אמר ליה רב פפא לרבא חזי מר דבי ר"פ בר אבא דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשתעבדי בהו כו' עד אמר רב ששת ומוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לישתעביד למאן דיהיב כרגא ומדקאמר אבי טפסא דמלכא מנח אלמא חשיב המלך כמוחזק במס של כל אחד ואחד וכל היכא דאיכא שום ספיקא ושום טענה שאינה ברורה ליחיד ליפטר מן המס אמרינן דינא דמלכותא דינא ומוהרקייהו בטפסא דמלכא מנח עד שיברר הדבר שהוא פטור. ואם יש מנהג בעיר שהם נגררים אחריו ילכו אחר מנהגם כדאמרי' פ' הפועלים וליחזי היכי נהוג וליחזי מהיכא אתו או אם הדין כך שיש עסק שבועה ביניהם הרשות ביד הקהל לישבע או להפכה על שכנגדן שכל שעה ידן על העליונה אבל אמנם חייבים לעשות לו דין דאטו משום דרבים נינהו יגזלו ליחיד :

[דף כו ע"א] לא יטע אילן סמוך לשדה חבירו אבל אי נטע גרעינין ממילא קא רבי ולא גירי דידיה הוא :

[דף כה ע"ב] תני ר' יוסי מתיר בחרדל וקיימא לן כר' יוסי ולענין חרדל ודבורים נמי מסתברא דהלכתא כוותיה דהא אוקימנא מתני' בלוקח וליכא חד מינייהו דקדים [עיין ברב האלפס]:

סליק פירקא:


הגהות מרדכי הקצרעריכה

הוא סבר אין מעילה בגידולין וכן הוא אמת דפלוגתא היא במעילה ואיכא מ"ד יש מעילה בגידולין ומכאן נ"ל דאין לקהל לתבוע מסים או ארנוניות ממעות של הקדש או של צדקה ועיין במעילה עד כאן מצאתי:

סליק פרק ב: