מצוה:שלא ילבש איש מלבושי אישה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה.
(דברים כב, ה)
שהזהירנו מהתקשט האנשים בתכשיטי הנשים, והוא אמרו "ולא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כב, ה). וכל אדם שיתקשט (גם) כן או לבש מה שהוא מפורסם במקום ההוא שהוא תכשיט מיוחד לנשים – לוקה.
ודע שזאת הפעולה, כלומר היות הנשים מתקשטות בתכשיטי האנשים והאנשים מתקשטים בתכשיטי הנשים, פעמים יעשו לעורר הטבע לזימה כמו שהוא מבואר בספרים המחוברים לזה. והרבה מה שיושם בתנאי בעשיית קצת הטליסמא ויאמר: אם יתעסק בו אדם, ילבש בגדי נשים ויתקשט בזהב ופנינים והדומה להם, ואם הייתה אישה, תלבש השריון ותזדיין בחרבות. וזה מפורסם מאד אצל בעלי הדעת הזאת.
שלא ילבשו האנשים מלבושי הנשים, ועל זה נאמר "ולא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כב, ה).
משרשי המצוה מה שכתוב במצוה הקודמת.
דיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (מכות כ:) שאין האיסור והמלקות בלבוש לבד, דהוא הדין בתיקון שלהם, שכל המתקן עצמו בתקונים המיוחדים לנשים חייב מלקות, כגון המלקט שערות לבנות מתוך שחורות מראשו או מזקנו, וכן הצובע שערותיו כדרך שנשים צובעות אותן. וכן תרגם אונקלוס: ולא יתקן גבר בתקוני אתתא. ומה שאמרו זכרונם לברכה (פי"ב מהל' עבודה זרה ה"י) שטומטום ואנדרוגינוס אינו עוטף ראשו כאישה ואינו מגלח ראשו כאיש, ואם עשה כן אינו לוקה, וכן בכל מקום נותנין עליהם חומרי האנשים והנשים, ואם עברו אינם לוקין לפי שהן ספק. אבל אם עברו באיסור שאיש ואשה שוין בו, שזה אין צריך לומר שלוקין עליו. ויתר פרטיה מבוארים במסכת נזיר פרק שני נזירים (דף נט.).
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים. והעובר על זה ולבש מלבושי הנשים או שתקן עצמו בתקוני הנשים, כגון שלקט שערות לבנות מתוך שחורות או שצבע אפילו שערה אחת, חייב מלקות משילקט אותה או יצבענה.
ולא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב ה) גרסינן בפרק שני נזירין (נזיר ט, א) אמר רבי יוחנן המעביר שער של בית השחי ובית הערוה לוקה משום לא ילבש גבר וגומר סבר לה כר׳ אליעזר בן יעקב שמפרש הלאוין כן שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה ולא יתקן איש כתיקוני אשה והלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום (יבמות ס, א) וכן תירגם אונקלוס (דברים כב, ה) ולא יהא תיקון זיין דגבר על איתתא ולא יתקן גבר בתיקוני איתתא, והא דתניא (נזיר נט, א) העברת שיער מדברי סופרים כתנא קמא דרבי אליעזר בן יעקב דמפרש המקרא כפשוטו שלא ילבש איש מלבושים מיוחדים לנשים כגון צעיף וקיינשא וכיוצא בו לשבת בין הנשים לניאוף וכן אשה לשבת בין האנשים. ואומר אני שרבי אליעזר בן יעקב נמי מודה בזאת לתנא קמא שאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
גרסינן עוד [בנזיר דנ"ח] אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתיבי המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה ומתרץ הא בתער הא במספרי' ומקשה והא רב בתער קאמר ומתרץ כעין תער קאמר משמע דבמספרים בעין תער מותר אפילו בית השחי ובית הערוה והא דבעי רב מרבי חייא [בדף נ"ט] מהו לגלח שער בית הערוה מפרש רבינו יעקב מהו יגלה בתער אמר ליה אסור אמר ליה והא קא גדילי פירוש כיון דגדיל ומצטער אפילו בתער היה לנו להתיר כיון שאין עושה משום יפוי ומתרץ גבול יש לו כל זמן שמגדל נושר וצריך לומר שלא היה יודע רב ברייתות שהביא למעלה שאוסרות ובערוך גרסינן כגרסת הספרים שלנו אמנם בהלכות גדולות שכתב רבינו יוסף טוב עלם וכתוב בסופו סליק סיפרא דרב יהודאי גאון והלכות נזיר אין בהן אבל כתוב בהלכות נדה גירסא זו אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער מיתבי המעביר שער בית השחי ובית הערוה לוקה ומתרץ כי קאמר רב בשאר אברים ושאר אברים מי שרי והתניא העברת שער מדברי סופרים ומתרץ כי קאמר רב דשאר איברים שרו במספרים כי תניא ההיא בתער והא רב בתער קאמר כעין תער קאמר משמע לפי גירסא זו כי דווקא בשאר איברים מתיר רב במספרים כעין תער אבל שער בית השחי ובית הערוה אף במספרים כעין תער אסור רק שהוא מדברי סופרים שהרי אינו לוקה אלא בתער ומה שכתוב במפיבושת לא עשה רגליו ומפרש רבי' יצחק שלא העביר שער בית הערוה כדמשמע ביבמות [דף ק"ג] דקאמר לישנא מעליא נקט צריך לומר דבימי דוד עדיין לא גזרו על כך ובהלכות גדולות שלנו מצינו גירסא זו רק שגורם בתירוץ אלא הא בתער הא במספרים וחוזר בו מן תירוץ הראשון דודאי במספרים מותר אף בית השחי ובית הערוה ובתער אסור מן התורה ושאר איברים אסורים בתער מדברי סופרים ובתשובת הגאונים כתוב דבית השחי ובית הערוה אם מגלה מראשו ועד רגליו מותר פירוש במספרים כעין תער כדמשמע לשון רב מיקל אדם כל גופו בתער.