מצוה:שלא ייראה לנו חמץ בפסח
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ.
(שמות יג, ז)
וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר.
(דברים טז, ד)
הזהירנו שלא יראה חמץ בכל גבולנו שבעת ימים, והוא אמרו "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמות יג, ז) שבעת ימים. ואין אלו שני לאוין בשני ענינין אבל הם בענין אחד. ובביאור אמרו פתח הכתוב בחמץ וסיים בשאור, לומר לך היינו חמץ היינו שאור, כלומר אין הפרש בין חמץ ושאור.
ומי שעבר והניח חמץ ברשותו, אינו חייב מלקות אלא אם כן לקח חמץ בפסח וקנאו, שעשה בו מעשה. ולשון התוספתא: המשייר חמץ בפסח והמקיים כלאי הכרם, אינו לוקה.
שלא יראה חמץ בכל מושבותינו כל שבעת ימי הפסח, שנאמר "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך" (שמות יג, ז) שבעת ימים. ואין אלה שני לאוין בשני ענינים, אבל הם בענין אחד, כמו שאמרו זכרונם לברכה (ביצה ז:): פתח הכתוב בחמץ וסיים בשאור, לומר לך הוא חמץ הוא שאור, כלומר אין הפרש בין החמץ עצמו ובין דבר המחמץ.
משרשי המצוה מה שכתבנו בשאר מצוות הפסח. דיניה מבוארים בפסחים (ש"ע או"ח תל"ד).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות. והעובר עליה ולקח חמץ בפסח והניחו ברשותו, לוקה. אבל אם לא הוציאו מקודם הפסח מביתו, אינו לוקה עליו לפי שאין בו מעשה, ואין לוקין עליו כמו שאמרנו.