מצוה:לשבות בשביעי של פסח
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
טז וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.
יז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
(שמות יב, טז-יז)
וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
(ויקרא כג, ח)
היא שצונו לשבות ממלאכה בשביעי של פסח, והוא אמרו יתעלה "ביום השביעי מקרא קדש" (ויקרא כג ח).
לשבות ביום השביעי של חג הפסח, שנאמר "וביום השביעי מקרא קדש" (ויקרא כג, ח). וכבר כתבתי למעלה (מצוה רצז) סמוך למצוה זו שבכל מקום שנאמר בתורה "מקרא קדש", עניינו לומר: קדשהו שלא לעשות בו מלאכה. והיא מצות עשה. וגם שם כתוב רמז משרשי המצוה על צד הפשט.
וקצת דיניה כמנהגנו נכתוב בעזרת השם בלאו דאיסור מלאכה שבסדר זה (מצוה רחצ).
וכל עניין שביתת השביעי כשביתת יום ראשון. ושניהם כרגל אחד הם חשובים, לענין שאין אומרים זמן בשביעי, וכן לכל דבר. מה שאין כן בשמיני עצרת, שהוא חג בפני עצמו (יומא ב:) וכמו שנכתוב במקומו (מצוה שכג) בעזרת השם.