מצוה:להקריב קורבן מוסף בכל יום משבעת ימי הסוכות
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
לו שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
לז אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.
(ויקרא כג, לו-לז)
יב וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ וְחַגֹּתֶם חַג לַיהוָה שִׁבְעַת יָמִים.
יג וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֵילִם שְׁנָיִם כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה אַרְבָּעָה עָשָׂר תְּמִימִם יִהְיוּ.
יד וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר הָאֶחָד לִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד לִשְׁנֵי הָאֵילִם.
טו וְעִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים.
טז וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ וְנִסְכָּהּ.
(במדבר כט, יב-טז)
הציווי שנצטוינו להקריב קורבן נוסף בימי חג הסוכות. והוא אמרו יתעלה: "והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה' " (שם,שם, יג') וזהו מוסף החג.
להקריב קורבן בחג הסוכות, שנאמר (ויקרא כג לו) שבעת ימים תקריבו אשה, וזהו מוסף החג. ובסדר פנחס (במדבר כ"ט, י"ג-ל"ה) מאריך בו יותר, ומפרש במוסף של כל יום ויום כמה בהמות היו מקריבין, כי כל יום ויום חלוק מחברו, שחשבון הפרים מתמעטים בכל יום. ואמרו זכרונם לברכה (רש"י במדבר כט יח) שבזכות מצוה זו יתמעטו שונאיהם של ישראל, כמו שפרים מתמעטין בכל יום.
וכבר כתבתי בקורבן מוסף הפסח (מצוה רצט) שורש מספיק לכל המוספין לפי דעתי על צד הפשט. והרמב"ם זכרונו לברכה (סהמ"צ עשה נ) הביא במנינו הכתוב שבסדר פנחס, ואני הבאתי הבא ראשון בתורה, והכל עולה לטעם אחד.
מצות עשה להקריב קרבן מוסף בשבעת ימי החג כאמור בפרשת פנחס "ובחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' והקרבתם עולה וגו׳ פרים בני בקר שלשה עשר אילים שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימים." כולן עולות ושעיר עזים אחד חטאת, וכן בכל יום ויום משבעת ימי החג מקריבין שני אלים וי״ד כבשים ושעיר חטאת, אבל הפרים פוחתין אחד בכל יום.
כל ז׳ ימי החג מנסכין המים ע״ג המזבח ודבר זה הל״מ [בסוכה דף מ״ד]. ונרמז בקרבנות החג כדאיתא בשבת [דף ק״ג] בשני הוא אומר ונסכיהם ובכל השאר לא אמר כי אם ונסכה מ״ם דונסכיהם ובששי אומר ונסכיה יו״ד דונסכיה ובשביעי כמשפטם מ״ם דכמשפטם הרי כאן מי״ם ובכולן לא תמצא אחת מן השלשה אותיות אלו שישתנו חוץ מבאלו. ומפרש בסוכה [דף ס״ח] כיצד היו עושין צלוחת של זהב מחזקת שלשה לוגין היה ממלא אותה מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו ועלה לכבש ונד לשמאלו. מסקינן ביומא [דף כ״ו] שעם ניסוך היין של תמיד של שחר הי׳ מנסך המים לבדן בקרן דרומית מערבית למעלה מחצי המזבח. ומפרש בסוכה [דף מ״ח] שהיו שם שני ספלים של כסף מערבי לשל מים מזרחי לשל יין ונתן המים מן הצלוחית לתוך הספל מערבי וב׳ הספלים היו מנוקבים כמין ב׳ חוטמין דקין ושל מים הי׳ נקב שלו דק משל יין כדי שיכלה המים עם היין כאחד והכל יורד לשיתין זה שמנסך המים היו אומרים לו הגבה ידך שפעם א׳ ניסך א׳ על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן שאמרו מין הוא שהן אומרי׳ שאין מנסכין המים וכמעשהו בחול כן מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע״ש כלי גדול של זהב ואינו מכלי שרת ומניחו בלשכה ולמחר ממלא ממנו ואם נשפך ממלא מן הכיור ומנסך.
תניא בפ׳ החליל [דף נ״ה] בכל יום ויום מימי החג היו אומרים שיר בפני עצמו על מוסף היום. בראשון מימי חולו של מועד היו אומרים הבו לה׳ בני אלים, בשני היו אומרים ולרשע אמר אלהים, בשלישי היו אומרים מי יקום לי עם מרעים, ברביעי בינו בוערים בעם, בחמישי הסירותי מסבל שכמו, בשישי ימוטו כל מוסדי ארץ.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.