מצוה:לא למנות דיין מכל סיבה שאינה מעלות התורה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו.
(דברים א, יז)
הזהיר בית דין הגדול וראשי ישיבה שלא למנות דיין אדם שאינו חכם בחכמת התורה, בעבור מעלות אחרות שיהיו לו וימנו אותו בעבורם. הנה הוא מוזהר מזה, אבל לא תביט התורה במינוי זולת לחריצות האיש בחכמת התורה, והיותו יודע צוויה ואזהרותיה, והנהגתו וחזקתו במעשים טובים והנאותים לזה. והזהירה ממנות ממונה בעבור מעלות אחרות, והוא אמרו "לא תכירו פנים" (דברים א, יז).
ולשון ספרי: "לא תכירו" זה הממונה להושיב הדיינין. רוצה לומר שזאת האזהרה אמנם לאיש שימנה הדיינים על ישראל, שהוזהר שלא למנותם בעבור מה שהקדמנו. שמא תאמר "איש פלוני נאה – אושיבנו דיין", "איש פלוני גיבור" או "יודע בכל לשון – אושיבנו דיין". נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי, לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו בקי. לכך אמר "לא תכירו".
שנמנע בית דין הגדול או ראש גלותא שלא יעמיד דיין לשפוט את העם שלא למד חכמת התורה וביאור משפטים הישרים והצדיקים. ואפילו היו בו כמה מדות נכבדות, אחר שאינו יודע ובקי בחכמת התורה, אין ראוי למנותו דיין. ועל זה נאמר "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א, יז). וכן פירשו ז"ל (ספרי שם) "לא תכירו פנים במשפט", זה הממונה להושיב דיינים. כלומר שאליו באה אזהרה זו. ואמרו ז"ל "שמא תאמר איש פלוני נאה או גבור או עשיר או שיודע בכל לשון, אושיבנו דיין, לכך נאמר "לא תכירו פנים במשפט", לפי שנמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי ולא מפני שהוא רשע, אלא מפני שאינו יודע.
שורש מצוה זו נגלה הוא לכל.
דיניה כגון מה שאמרו ז"ל (תנחומא שופטים ג) שכשם שצריך הראוי להיות דיין להיות יודע דיני התורה, כמו כן צריך להיות בעל מידות ואדם כשר, שלא יאמר לו הנידון "טול קורה מבין עיניך", כלומר קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים. הרי הוא אומר בתורה גבי דיינים "אנשים חכמים" (דברים א, יג), כלומר יודעי החכמה לדון דין אמת; "וידועים לשבטיכם", אלו שרוח הבריות נוחה מהם; "אנשי חיל", שהם גיבורים במצוות ומדקדקים על עצמם וכובשים את יצרם עד שלא יהא להם שום גנאי ושום כיעור, ופרקם נאה. ובכלל אנשי חיל שיהיה להם לב אמיץ להציל עשוק מיד עושק, כעניין שנאמר "ויקם משה ויושיען" (שמות ב, יז), ומה משה רבנו עליו השלום עניו, אף כל דיין צריך להיות עניו. ויתר פרטיה מבוארין בסנהדרין ובמקומות אחרים בפיזור.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. ועובר על זה ומינה דיין שאינו חכם, מחמת עושרו או טוב מידותיו או מאהבתו אותו או מחמת כבוד קרוביו, ביטל עשה זה. ועונשו גדול מאוד, שכל עונש דיני שקר שידין אותו דיין מחיסרון ידיעתו – תלוי עליו, כי הוא הגורם.
ומכלל מצוה זו גם כן לפי הדומה, שכל מי שביררו אותו בני הקהל למנות עליהם ממונים לשום עניין, שישים כל השגחתו וכל דעתו למנות מהם הראויים והטובים, על אותו מינוי שהקהל צריכין אותו. ולא יגור מפני איש למנות מי שאינו ראוי.
אמרו חכמים על מי שהוא מעמיד דיין שאינו הגון כאילו הקים מצבה, שנאמר "ולא תקים לך מצבה" (דברים טז, כב). ואם הוא מקום שיש בו תלמידי חכמים, אמרו שהוא כאילו נטע אשרה, שנאמר "לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך" (שם, כא). ועוד אמרו שכל הממנה דיין מחמת עושרו, על זה נאמר "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב" (שמות כ, יט). ועוד האריכו בעניין זה ואמרו (ירושלמי ביכורים ג ג) שדיין שנתן ממון כדי שיתמנה דיין, אסור לעמוד מפניו ומקלין הרבה בכבודו, ואמרו עליו שהטלית שמתעטף בו תהיה בעיניך כמרדעת החמור.
ודרך חכמים הראשונים שבורחין מלהתמנות דיינים אלא במקום שאין גדול מהם.
אלו הן משפטי הדיינים
כתוב בפרשת דברים "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א, יז). ותניא בספרי [דברים כל הסוגיא] אזהרה זו לממונה להושיב דיינים, שלא יאמר "איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין; איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין בעיר" והוא אינו בקי בדינין. נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. מעלה הכתוב על שמינהו כאילו הכיר פנים בדין.
"כקטן כגדול תשמעון" (דברים א, יז), שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של ק' מנה. אם קדם ובא לפניך חתכהו תחילה, כדמפרש בפר"ק דסנהדרין [דף ה']. דבר אחר, שלא תאמר זה עני וחברו עשיר ומצוה לפרנסו, אזכה את העני ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר, שלא תאמר היאך אני פוגם כבודו של עשיר גדול זה כשכיל דינר, אזכנו עכשיו ולכשיצא לחוץ אומר לו תן לו שאתה חייב לו.