ספר המצוות לאו רפג
<< · ספר המצוות · לאו · רפג · >>
הזהיר הדיין מהטות לדעת דיין אחר על צד ההשען אליו בחיוב החייב או זכות הזכאי, מבלתי שיהיה הדבר מובן אצלו לפי היקשו ושכלו מהקדמות התורה. והוא אמרו "לא תענה על ריב לנטות" (שמות כג, ב). רצה בזה לא תבקש בריב הנטיה, והוא שתטה עם הרוב או עם הגדולים ושתשתוק במה שיש בנפשך בדין ההוא.
ולשון מכילתא: "לא תענה", שלא תאמר בשעת מניין "די בשאהיה כאיש פלוני", אלא אמור מה שלפניך. יכול אף דיני ממונות כן? תלמוד לומר "אחרי רבים להטות" (שם).
ומזה הלאו גם כן האזהרה למלמד זכות שלא יחזור וילמד חובה, לאמרו "לא תענה על ריב". וכן מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. וכן אין מתחילים מן הגדול. כל אלו הדברים אמנם נלמדו מאמרו "לא תענה על ריב" כמו שהתבאר בפ"ד מסנהדרין (דף לו.) ושם התבארו משפטי מצוה זו.
קישורים
עריכהקיצור דרך: rmbm/lo283