מצוה:לא ליהנות מתקרובת עבודה זרה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא.
(דברים ז, כו)
שהזהירנו מחבר דבר מעבודה זרה אל ממוננו, אבל נרחיק ממנה ומבתיה ומכל מה שייוחס אליה, והוא אמרו "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז, כו).
ומי שנהנה מדבר ממנה חייב מלקות. וכבר בארו בסוף מכות (דף כב.) שמי שבישל בעצי אשרה לוקה שתיים: אחת משום "לא תביא תועבה אל ביתך" ואחת משום "ולא ידבק בידך" (לאו כד), ודע זה.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשלישי מסנהדרין.
שלא נדביק שום דבר מעבודה זרה עם ממוננו וברשותנו, ליהנות בו, ועל זה נאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'" (דברים ז, כו).
משרשי המצוה כדי להרחיק כל עניין עבודה זרה הנמאסת.
דיני מצוה זו גם כן בפרק שלישי ממסכת עבודה זרה. וביארו לנו (מכות כב.) שהמבשל בעצי אשרה לוקה שתיים, משום "ולא תביא תועבה" ומשום "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם". ששני עניינים הם: אחד המכניס דבר עבודה זרה לרשותו כדי ליהנות בו, ואחד הנהנה בו, שבשניהם מראה האדם בנפשו החפץ עליה. ולוקה על שניהם כמו שכתבנו. ואף על פי ששניהם עיקר אחד להם והיא ההנאה, שהרי אינו לוקה אלא בשביל ההנאה, מכל מקום מכיון שיהנה לוקה שתיים. וכעניין שאמרנו למעלה בסדר אמור (מצוה רעג) בכהן גדול שבעל אלמנה, שלוקה שתיים, ואף על פי ששני הלאוין עיקר אחד להן, כמו שכתבנו שם.
ובכלל איסור זה בין עבודה זרה עצמה, בין משמשיה, בין תקרובת שלה, ובין עבודה זרה של ישראל או של גוי. ומה בין זו לזו? של גוי אסורה מיד שנעשית, שנאמר "פסילי אלהיהם" (דברים ז, כה) משפוסלו, ושל ישראל אינה אסורה עד שתיעבד, שנאמר "ושם בסתר" (שם כז, טו), עד שיעשה לה דברים שבסתר. (פ"ז מהל' עבודה זרה ה"ד)
ומן הנכלל במצוה זו שלא ידביק האדם אל ממונו, שחננו האל בצדק, ממון אחר שהוא של גזל או חמס או מרבית או מכל דבר מכוער, שכל זה בכלל משמשי עבודה זרה. הוא שיצר לב האדם רע, חומד אותו ומביאו אל הבית, והיצר הרע נקרא בשם עבודה זרה. וכמו שאמרו זכרונם לברכה (בבא בתרא י.) שבו נאמר "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל" (דברים טו, ט) וכתיב בעניין עבודה זרה "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו וגו'" (שם יג, יד). ובממונות כאלו שזכרנו ובמשמשי עבודה זרה, על כולן נאמר "והיית חרם כמוהו" (שם ז, כו). כלומר שכל הנדבק עמו הוא חרם, שאין ברכת האל מצויה בו ואבד וכלה. וכעניין שאמרו זכרונם לברכה (בבא מציעא עא.) שפרוטה של ריבית מכלה כמה אוצרות של ממון, שבא זה ומאבד את זה.
ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ולקח שום דבר מעבודה זרה והביאו לרשותו ונהנה בו, לוקה שתיים: משום "ולא תביא וגו'" ומשום "ולא ידבק וגו'". כן כתב הרמב"ם זכרונו לברכה (פ"ז מהל' עבודה זרה ה"ב).
שלא ליהנות מעבודה זרה ומכל משמשיה, שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך. והנהנה מאחד מהן לוקה שתים [מכות דף כ"ב], אחת משום לא תביא ואחת משום לא ידבק וגו'. ועבודה זרה נקרא כל דבר שעשאו עכו"ם או ישראל אלוה. ושנינו בעבודה זרה פרק רבי ישמעאל [דף נ"א ונ"ב] ע"ז של עכו"ם אסורה מיד, שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה לו אלוה. ושל ישראל אינו אסורה בהנאה עד שתעבד, שנאמר ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר שהם עבודתה.
ומשמשי ע"ז בין של עכו"ם בין של ישראל, אינן אסורין עד שיעבדו, שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות. ותניא התם בכלים שנשתמשו לע"ז הכתוב מדבר וכתיב אשר עבדו שם הגוים אין אסורין עד שיעבדו. [שם בדף נ"ד] עבר ומכר ע"ז ומשמשיה או תקרובת שלה, הרי הדמים אסורים בהנאה ואסורין ככל שהוא כע"ז עצמה, שנאמר והיית חרם כמוהו כל שאתה מחיה ממנו הרי הוא כמוהו [שם דף מ"ה].
האשרה, בין שהיתה נעבדת בין שהיתה ע"ז תחתיה, אסור לישב בצילה ואסור לעבור תחתיה אם יש לו דרך אחרת. ואם אין לו דרך אחרת עובר תחתיה במרוצה, כדאמר רב ששת לשמעיה כי מטית להתם ארהיטני [שם בדף מ"ז].
ובית שבנאו מתחילה לע"ז, הרי זה אסור. הכניס לתוכו ע"ז והוציאוה, הרי זה מותר.
המוצא כסות וכלים ומעות בראש עבודה זרה, אם מצאן דרך בזיון הרי אלו מותרים, ואם מצאן דרך כבוד הרי אלו אסורין. בדדרשינן בפרק רבי ישמעאל [דף נ"א] מקרא דותראו את שיקוציהן ואת גילוליהן כסף וזהב אשר עמהם, מוכיחות ההלכו' [שם דף נ"ב] ובפ' כל הצלמים [דף מ"ב] שעבודה זרה של עכו"ם שבטלוה קודם שבאתה ליד ישראל, הרי זו מותרת בהנאה, שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש כשבאו לידינו והם נוהגים בהן מנהג אלהות, אבל אם בטלו הרי אלו מותרים.
עבודה זרה של ישראל אינה בטילה לעולם, אפילו היה לעכו"ם בה שותפות אין ביטולו מועיל כלום, אלא אסורה בהנאה לעולם וטעונה גניזה. וכן ע"ז של עכו"ם שבאתה ליד ישראל ואה"כ בטלה העכו"ם, אין ביטולו מועיל כלום אלא אסורה בהנאה לעולם. גזירה משום ע"ז של ישראל עצמה כדמפרש התם [בדף מ"ב] וכתב רבי אליעזר ממי"ץ דמשמשי ע"ז ונוייה אם באו ליד ישראל ואח"כ בטלם העכו"ם, שמותרין שאין להחמיר בהם ע"י גזירה זאת כמו בע"ז עצמה. עוד מוכיח שם [בדף מ"ג] שעכו"ם שביטל ע"ז, בין שלו בין של עכו"ם אחרים בעל כרחו, אע"פ שאנסו ישראל על כך ה"ז בטילה ובלבד שיהא העכו"ם המבטל עובד ע"ז.
[בדף נ"ב] המבטל ע"ז, ביטל משמשיה. ביטל משמשיה, הן מותרין והיא אסורה. ותקרובת ע"ז אין לה ביטול עולמית משום דאיתקש למת שאין לה ביטול עולמית שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים. ושנינו שם [בדף נ"ג] כיצד מבטלה? קוטע ראש אזנה או ראש חוטמה פחסה בפניה, פירוש השפיל בליטת צורת הפנים, אע"פ שלא חסרה בטלה. מכרה או משכנה בין לעכו"ם בין לישראל לא בטלה לרבנן דרבי אבל מכרה לצורף ישראל ה"ז בטלה. דמסתמא לחבלה מכרה מצא שברי ע"ז מותרין [בעז דף מ"א] מצא תבנית יד או רגל עומדין על בסיסן הרי אלו אסורין. וע"ז שנשתברה מאליה, קיימא לן כר' יוחנן דאמר בע"ז [שם] שאסורה.
מתוך הלכות אלו למדנו שצריך ישראל להזהר שלא ליקחנה במשכון ולא יהנה ממשמשי ע"ז ונוייה, כגון גביעיה ומחתותיה ומעילה ומטרוניות שלובשים בשעת עבודתה. אבל נרות של שעוה שמביאין דורון לע"ז ומדליקין בפניה, אם [*עיין בתוס' ותמצא שם משכיבן ושם כל הסוגיא בד"ה בעינן כעין פנים דף נ'.] משכנן הכומר, מכרן או נתנן לישראל, כתב מורי רבי' יהודא בשם רבינו יצחק שאין לך ביטול גדול מזה, דשוב אינו רוצה להדליקן בפני עבודה זרה אלא לצורכו. נוטלן אמנם במטרונות שלובשין בשעת עבודתן פסק רבינו שמואל בשם רבי' שלמה שנוי שלהם הוא ולא של עבודה זרה, ומותרין בלא ביטול.
שנינו בתחילת מסכת ע"ז [דף ב'] לפני אידיהם של עכו"ם ג' ימים אסור לשאת ולתת עמהם במקח וממכר ולהלוות' וללוות מהן ולפורעם ולהפרע מהן. ואוקמינא בגמרא [דף ו] במלוה בשטר או שעל המשכון אבל מלוה על פה נפרעין מהן שהוא במציל מידם. אמר שמואל [בדף י"א] בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד פי' בגולה בחוצה לארץ מפני שאינם כל כך עובדי ע"ז. ופי' רבי' שמואל בשם רש"י דווקא ניט"ל וקיס"ח שהן עיקר אידם וראש יראתם אסור, ואפי' אותם יש להתיר במקום שיש לעכו"ם איבה כדמוכח שם [בדף ו'] דקאמר ההוא מינא דשדר דינרא קיסריינא לרבי יהודא נשיאה ביום אידם אמר אי לא אקבליה הויא ליה איבה עוד יש היתר אחד בגוי שאנו מכירין שאינו אדוק בע"ז ולא אזיל ומודה כדאמרינן התם [דף ס"ד] רבא שדר קורבנא לבר ששך ביום אידו אמר קים לי בגווי' דלא אזיל ומודה פי' קורבנא דורון עוד יש היתר אחר במקום שצריך להחניפו כדאמרינן בירושלמי בעכו"ם המכירו מותר מפני שהוא כמחניף לו ותניא נכנס בעיר ומצאן שמחים שמח עמהם מפני שהוא כמחניף להם.
גרסי' בע"ז [דף ל"ב] אמר שמואל עכו"ם ההולך לתרפות בהליכה אסור לשאת ולתת עמו בחזרה מותר, אסור למכור לבונה לגלח ולכומר עכו"ם, דתקרובת הוא. וכן שעוה אסור למכור לעכו"ם ביום איד קנדליר שלהם, אבל שעוה בשאר ימים ולבונה לשאר עכו"ם, מותר למכור. דתנן [שם י"ג] סתמן מותר ופירושן אסור פי' סתמן שאינו יודע למה קונה אותן פירושן שוודאי לוקחן בשביל ע"ז וכן גביעים שפגם העכו"ם ובטלן ואח"כ קנאם ישראל, ה"ז אסור למוכרם לעכו"ם לפי שהכומר יעשה בו תפלה לע"ז ועובר הישראל משום לפני עור וגו'. וכן ספרים הראוין לע"ז אסור למוכרן לעכו"ם מפני שהכומר קורא בו ומזמר ומשבח לע"ז ואפי' לעכו"ם שאינו כומר אסור למוכרה משום דוודאי העכו"ם ימכרנו או יתננו לכומר והוי כמו עצים שאסור למכור לכומרים לשרוף תקרובת שלהן כדאיתא פרק קונם [דף ס"ב] אבל בסתם מתיר שם רב אשי דרוב עצים להסקה ניתנו.
ישראל שהי' לו עבודה זרה בידו ומכרה אמרינן למעלה שהדמים אסורים, אבל עכו"ם שמכר ע"ז שלו אמרי' בע"ז [דף ס"ד] שהדמים מותרים, אלא אם כן ידוע שמקצה אותם לע"ז אחרת דבהכי מיירי ההיא דע"ז [דף ל"ג] דקאמר התם עכו"ם נמי נימא ע"ז זבין דמי ע"ז איכא בידי' ואסורין כך פי' רבינו יעקב [בתוס' בד"ה דכוות' דף י"ב] הילכך מותר לקבל חוב מן הכומרים אע"פ שמכרו ע"ז כדי לשלם החוב. ויריד שקבעו הכומרים לקבל בה המכס וישראל מוכרין שם בהמות ובגדים ולוקחים מכס ממה שקנה ומכר ואמר ר' יוחנן [בדף י"ג] מהנה אסור יש לפרש דהיינו בזמן שהמכס לקנות ממנו תשמישי ע"ז ואם עכו"ם מוכר חפץ שלו בשוק או ביריד שאומר בכך וכך יהיה ועוד פשוט לע"ז פלונית לבנותה זה הישראל אסור ליקח דהיינו מהנה אסור ואם אומר ועוד פשוט לאלוה יכול להיות דמותר דשמא יתננו לעניי עכו"ם.
[בע"ז דכ"ו] בת ישראל לא תיילד את העכו"ם לפי שמיילדת בן לע"ז, והני מילי בחנם אבל בשכר מותר משום איבה. אבל עכו"ם מיילדת בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה ולא בינה לבינה דלמא קטלא לי' שמנחת ידה במקום שמוחו רופף ואין ניכר שהרגתו. בת ישראל לא תיינק בן עכו"ם ואפי' בשכר דלא שייך משום איבה בהא אבל עכו"ם מניקה של ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה. וכתב רבי' ברוך ונר' דאפי' אין ישראל בבית, מותר אם יש בעיר ישראל יוצא ונכנס. אבל הלכו כל הישראלים חוץ לעיר ונשארה המנקת עכו"ם בעיר, הרי זה אסור.
מותר [שם דף כ"ז] להתרפאות מן העכו"ם חולה שאין בו סכנה ואם הוא מומחה אפי' יש בו סכנה מותר. ולגבי הקזה רובן מומחין הן. אבל מן המינין ומן העכו"ם שיאמרו לחש של ע"ז, אסור. וכן מן העכו"ם שיאמר ליקח ממעיין או מאילן לפני ע"ז, אסור. אבל אם אמר לו סתם קח מימי מעיין או מאילן פלוני אע"פ שאינו מוצא דבר זה אלא בע"ז, מותר כיון שלא תלה רפואתו בע"ז. ואם הי' מוצאו במקום אחר היו מועילין כמו אלו כדאיתא בירושלמי [דע"ז פ"ב הלכה ב' ובשבת סוף פי"ד] בגיטין (ח) [דף ע'] משמע שמותר לרפאות העכו"ם לכל הפחות בשכר. שאומר שם רב שימי בר' אשי עבד ליה לההוא עכו"ם אסותא לדבר אחר ואיתסי ועל זה סמך רבי' משה להיות רופא בארץ מצרים לישמעאלים אע"פ שיש לדחות שעשה רב שימי כן לנסותה אם טובה היא לעשות לישראל.
אסור לאיש להסתפר מן העכו"ם ביחוד אם לא הישראל רואה במראה דלמא קטיל ליה אע"פ שלכאורה אסור לראות במראה משום לא ילבש גבר וגו' מדהתירו לבית רבי דווקא לראות במראה מפני שהיו קרובים למלכות וגם אמרו כי המסתפר מן העכו"ם אינו רואה במראה אם לא תאמר הפי' כי אין רואה היינו אינו צריך והא דבשבת [דף קמ"ט] מוקי טעמא דאיסור מראה בשבת דווקא של מתכת שלא ישיר נימין המדולדלין היינו באשה אבל באיש אפי' בחול אסור אמנם יש שמסתכלין במראה להאיר עיניהם שאומרים חכמי הרופאים שהוא טוב לזה ורחמנא לבא בעי כי כל לבבות הוא דורש.