מצוה:לא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ.
(דברים יב, יז)
שהזהירנו מלאכול בכור חוץ לירושלים כשהוא תמים. והוא אמרו יתעלה "לא תוכל וגו' ובכורות בקרך וצאנך".
ולשון ספרי "ובכורות" זה הבכור לא בא הכתוב אלא לזר שאכל את הבכור בין לפני זריקת דם בין לאחר זריקת דם שעובר בלא תעשה.
הנה כבר התבאר לך שזה הלאו כולל שני עניינים: אזהרת הזר מאכול תמים, ואזהרת הכהן מלאכלו חוץ לירושלים. ושני העניינים דינם נתלה בבכור תמים. ומי שעבר על זאת האזהרה לוקה.
שלא יאכל הכהן בכור תמים חוץ לירושלים, וכמו כן שלא יאכל זר מן הבכור בשום מקום, כי המצוה בו שיאכלוהו הכהנים משרתי השם, מן הטעם שכתבתי בסדר בא אל פרעה (מצוה יח). ועל כל זה נאמר "לא תוכל לאכל בשעריך וגו' ובכורות בקרך וצאנך" (דברים יב, יז). ולשון ספרי (שם; ראו מכות יז א) ובכורות זה הבכור, ולא בא הכתוב אלא לזר שאכל בכור, בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקה שעובר בלא תעשה. ואין הכוונה שלא ילמד הכתוב זולתי ענין זה, אבל יאמר שזהו בכלל הלאו הזה. ונמצא שכלולים בו שני העניינים שזכרנו, מניעת הזר מלאכול בכור תמים בשום מקום, ומניעת הכהן כמו כן מלאכול אותו חוץ לירושלים, ושני העניינים תלויים בבכור תמים. ושם בסדר בא אל פרעה כתבתי מצות הבכור באיזה זמן ובאי זה מקום נוהגת, וחלוק הדעות לרבותיי ישמרם אל בעניין הבכור בזמן הזה.
ובטעם היותו נאכל בירושלים אין צורך להאריך, כי הוא מכלל הקדשים, וכמו שבא במשנה בזבחים פרק ה' (משנה ח'): הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים וכו'. וכבר העתרתי דברי בכמה מקומות (מצוה שס) בטעם אכילת הקדשים במקום הקדש ואכל אותם משרתי השם.
מדיני המצוה. מי הוא הזר אצל אכילת הבכור, והמומין הפוסלין בו, וזמן אכילתו, הכל מבואר במסכת בכורות ובמקומות אחרים מקדשים קצת מדינין אלו (פ"א מהל' בכורות). וכהן העובר על זה ואכל כזית מבכור תמים חוץ לירושלים, וכן ישראל בכל מקום חייב מלקות.