מצודות על שמואל ב יד יד
<< | מצודות על שמואל ב • פרק י"ד • פסוק י"ד | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כה • כו • ל • לב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
כִּי־מ֣וֹת נָמ֔וּת וְכַמַּ֙יִם֙ הַנִּגָּרִ֣ים אַ֔רְצָה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א יֵאָסֵ֑פוּ וְלֹֽא־יִשָּׂ֤א אֱלֹהִים֙ נֶ֔פֶשׁ וְחָשַׁב֙ מַחֲשָׁב֔וֹת לְבִלְתִּ֛י יִדַּ֥ח מִמֶּ֖נּוּ נִדָּֽח׃
מצודת דוד
"ולא ישא אלהים נפש" - רצה לומר ועוד הלא אין אלהים נושא פנים לשום נפש ושלם ישלם לאיש כמפעלו ולטובת האדם חושב מחשבות לשלם גמול בזה העולם לבל יהיה האדם הנדח במעשיו מוטרד ונדח ממנו יתברך כי בהצרף סיגיו יזכה לחזות בנועם ה' אם כן בהשגחה היתה מיתת אמנון לכפר העון אשר חטא ואבשלום היה שליח ההשגחה ואין להאשימו כל כך בהיות כי לא התרו בו והתורה פטרתו
"וכמים וגו'" - רצה לומר ועוד בשלמא הגוזל ממון חבירו אז כשישיב הגזילה באה היא ליד בעליו אבל השופך דם אדם מה שעשה עשוי ולא תוחזר אליו הנפש עם שפיכת דם הרוצח וישאר אם כן מת כשהיה והרי הוא כמים הנגרים ארצה שאי אפשר לאספם ולהחזירם למקומם כי נבלעו בעפר הארץ
"כי מות נמות" - חזרה להביא טענות לטובת אבשלום ואמרה הלא כולנו מות נמות ואם כן ההומת קודם זמנו אין לו תרעומות רב כל כך אחרי שסופו למות ואם כן אין להמית הרוצח בעבור זה הואיל ולא חייבה התורה כי בלא התראה נהיתה
מצודת ציון
"הנגרים" - ענין הזלה ונטיפה כמו (מיכה א ד)כמים מוגרים במורד