מפרשי רש"י על שמות יד ג
רש"י
"ואמר פרעה" - כשישמע שהם שבים לאחוריהם
"לבני ישראל" - על בני ישראל וכן ה' ילחם לכם עליכם (בראשית כ) אמרי לי אחי הוא אמרי עלי
"נבכים הם" - כלואים ומשוקעים ובלע"ז שירי"ר (איינגעענגט) כמו (תהלים פד) בעמק הבכא (איוב כח) מבכי (נהרות שם לח) נבכי ים נבוכים הם כלואים הם במדבר שאינן יודעין לצאת ממנו ולהיכן ילכו
רש"י מנוקד ומעוצב
וְאָמַר פַּרְעֹה – כְּשֶׁיִּשְׁמַע שֶׁהֵם שָׁבִים לַאֲחוֹרֵיהֶם.
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְכֵן: "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות יד,יד), עֲלֵיכֶם; "אִמְרִי לִי אָחִי הוּא" (בראשית כ,יג), אִמְרִי עָלַי.
נְבֻכִים הֵם – כְּלוּאִים וּמְשֻׁקָּעִים, וּבְלַעַ"ז שירי"ץ [serez = לחוצים, דחוסים]; כְּמוֹ "נִבְכֵי יָם" (איוב לח,טז), "בְּעֵמֶק הַבָּכָא" (תהלים פד,ז, "מִבְּכִי נְהָרוֹת" (איוב כח,יא). נְבֻכִים הֵם, כְּלוּאִים הֵם בַּמִּדְבָּר, שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לָצֵאת מִמֶּנּוּ וּלְהֵיכָן יֵלְכוּ.
מפרשי רש"י
[ג] נבוכים כלואים ומשוקעים. פירוש הכתוב רוצה לומר 'כלואים' הם במדבר שלא ידעו לצאת, אלא שלא מצאנו לשון "נבוכים" בלשון כלואים, הוסיף 'משוקעים', כלומר דהך 'כלואים' רוצה לומר משוקעים, לפי שכל דבר הכלוא הוא משוקע שם. ומצאנו בכל מקום לשון 'נבוכים' בלשון שקוע; "נבכי ים" (איוב ל"ח, ט"ז) "עמק הבכא" (תהלים ד', ז') "מבכי נהרות" (איוב כ"ח, י"א). אף שאין אלו דומים זה לזה, דהא "נבכי" הנו"ן שורש, ו"עמק הבכא" אין שם נו"ן כלל (קושית הראב"ע), אבל כבר נתבאר כי רש"י סובר שכיון שעיקר היסוד שלהם הוא שתי אותיות בלבד - אין להשגיח ביסוד הנופל, דהוא נו"ן מחסרי פ"א הפעל, והאל"ף למ"ד הפעל, והוי"ו עי"ן הפועל, וכאשר תסלק היסוד הנופל לפרקים ואז נשארו שוים, לכך יש להביא ראיה מזה על זה, שכולם לשון אחד. וכן תמצא באמת שהם משתוים בלשון, כגון "טוב" ו"יטב" הם שני שרשים והלשון אחד. וזה מפני כי הם מן הגזרות שאינם שלימות, ולפעמים יפלו. וכן "חמם" מגזרת הכפולים, "חום" מעלומי עי"ן, "יחם" מנחי פ"א יו"ד, שלש גזרות והלשון אחד, וכל זה שאינם שלימים, וכן הרבה מענין זה. ולכך אין הרב משגיח בשינוי הגזרה, ומביא ראיה מזה על זה לענין הלשון. וכן תמצא לשון 'רבוי' מנחי ה"א למ"ד ומן הכפולים משתוים, "הרבה ארבה" (בראשית כ"ב, י"ז) מנחי למ"ד ה"א, "רבות בנות עשו חיל" (משלי ל"א, כ"ט) מן הכפולים, וכל זה מפני כי עיקר היסוד הוא שוה. והרי מבואר כי 'חום' נמצא בשלש גזרות והפירוש אחד; תמצא אותו מגזרת נחי עי"ן, ובכפולים, ועוד מן נחי פ"א יו"ד, והכל לשון אחד ופירוש אחד, ולפיכך קבל הרב על עצמו להביא ראיה מזה לזה: