מפרשי רש"י על שמות יד ו
רש"י
"ויאסר את רכבו" - הוא בעצמו (מכילתא)
"ואת עמו לקח עמו" - משכם בדברים לקינו ונטלו ממוננו ושלחנום בואו עמי ואני לא אתנהג עמכם כשאר מלכים דרך שאר מלכים עבדיו קודמין לו במלחמה ואני אקדים לפניכם שנא' ופרעה הקריב הקריב עצמו ומיהר לפני חיילותיו דרך שאר מלכים ליטול ביזה בראש כמו שיבחר אני אשוה עמכם בחלק שנאמר אחלק שלל
רש"י מנוקד ומעוצב
וַיֶּאְסֹר אֶת רִכְבּוֹ – הוּא בְּעַצְמוֹ.
וְאֶת עַמּוֹ לָקַח עִמּוֹ – מְשָׁכָם בִּדְבָרִים: לָקִינוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ, וְשִׁלַּחְנוּם! בּוֹאוּ עִמִּי, וַאֲנִי לֹא אֶתְנַהֵג עִמָּכֶם כִּשְׁאָר מְלָכִים. דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים, עֲבָדָיו קוֹדְמִין לוֹ בַּמִּלְחָמָה; וַאֲנִי אַקְדִּים לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפַרְעֹה הִקְרִיב" (שמות יד,י), הִקְרִיב עַצְמוֹ וּמִהֵר לִפְנֵי חַיְלוֹתָיו. דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים לִטֹּל בִּזָּה בָּרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּבְחַר; אֲנִי אֶשְׁוֶה עִמָּכֶם בְּחֵלֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֲחַלֵּק שָׁלָל" (שמות טו,ט).
מפרשי רש"י
[ט] ויאסור הוא עצמו. שאין לומר על ידי שליח, דאם כן לא לכתוב כלל "ויאסור", וכי סלקא דעתך שילך בלא שיאסור רכבו, אלא בא לומר הוא בעצמו:
[י] משכם בדברים. דלא שייך לקיחה באדם, דעיקרו של אדם הוא דעתו ושכלו, ובזה לא שייך לקיחה, ולפיכך צריך לפרש 'משכם בדברים' ופתה אותם, והשתא לקח דעתם בענין זה: