מפרשי רש"י על שמות טז כב


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק ט"ז • פסוק כ"ב | >>
א • ד • ה • ז • ח • יג • יד • טו • כ • כא • כב • כג • כה • כו • כט • לג • לו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות ט"ז, כ"ב:

וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כׇּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃


רש"י

"לקטו לחם משנה" - כשמדדו את לקיטתם באהליהם מצאו כפלים שני העומר לאחד ומ"א לחם משונה אותו היום נשתנה לשבח בריחו וטעמו (מכילתא) (שאם להגיד ששנים היו והלא כתיב שני העומר לאחד אלא משונה בטעם וריח)

"ויגידו למשה" - שאלוהו מה היום מיומים ומכאן יש ללמוד שעדיין לא הגיד להם משה פרשת שבת שנצטווה לומר להם והיה ביום הששי והכינו וגו' עד ששאלו את זאת אמר להם הוא אשר דבר ה' שנצטויתי לומר לכם ולכך ענשו הכתוב שאמר לו עד אנה מאנתם ולא הוציאו מן הכלל


רש"י מנוקד ומעוצב

לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה – כְּשֶׁמָּדְדוּ אֶת לְקִיטָתָם בְּאָהֳלֵיהֶם, מָצְאוּ כִּפְלַיִם, שְׁנֵי הָעֹמֶר לְאֶחָד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: לֶחֶם מְשֻׁנֶּה, אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּנָּה לְשֶׁבַח בְּרֵיחוֹ וְטַעְמוֹ (מכילתא על פסוק ה).
וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה – שְׁאָלוּהוּ: מָה הַיּוֹם מִיָּמִים? וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיד לָהֶם מֹשֶׁה פָּרָשַׁת שַׁבָּת, שֶׁנִּצְטַוָּה לוֹמַר לָהֶם: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ" וְגוֹמֵר (לעיל פסוק ה), עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ אֶת זֹאת. אָמַר לָהֶם: "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'" (פסוק כג), שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי לוֹמַר לָכֶם. וּלְכָךְ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב, שֶׁאָמַר לוֹ: "עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם" (להלן פסוק כח), וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל.

מפרשי רש"י

[כ] לקיטתו היה לחם משנה. דאין לפרש שהם כיוונו ללקוט לחם משנה ביום הששי, דהא אף בשאר ימים בשבוע היו לוקטין יותר מן העומר, כדכתיב (פסוק יח) "ולא העדיף המרבה", דמשמע שהיו לוקטין הרבה - אלא כשבאו לבית לא היה יותר מעומר, ואם כן למה אמר "ביום הששי לקטו לחם משנה", אלא 'לקיטתו היה לחם משנה', שכך היה נמצא: