מפרשי רש"י על שמות טז כא
רש"י
"וחם השמש ונמס" - הנשאר בשדה נמוח ונעשה נחלים ושותין ממנו אילים וצבאים ואומות העולם צדין מהם וטועמין בהם טעם מן ויודעין מה שבחן של ישראל (מכילתא) פשר לשון פושרין ע"י השמש מתחמם ומפשיר
"ונמס" - דישטנפרי"ר (צו גיין צו שמעלצען) ודוגמתו בסנהדרין בסוף ד' מיתות
רש"י מנוקד ומעוצב
וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס – הַנִּשְׁאָר בַּשָּׂדֶה נַעֲשֶׂה נְחָלִים, וְשׁוֹתִין מִמֶּנּוּ אַיָּלִים וּצְבָאִים, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם צָדִין מֵהֶם וְטוֹעֲמִים בָּהֶם טַעַם מָן וְיוֹדְעִין מַה שִּׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְתַרְגּוּמוֹ שֶׁל "נָמָס" – "פָּשַׁר" (אונקלוס), לְשׁוֹן "פּוֹשְׁרִים" (נדה נ"ו ע"א). עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ מִתְחַמֵּם וּמַפְשִׁיר, דישטימפרי"ר [destemprer = למתן, להפשיר] בְּלַעַז, וְדֻגְמָתוֹ בְּסוֹף אַרְבַּע מִיתוֹת (סנהדרין ס"ז ע"ב).
מפרשי רש"י
[יט] הנשאר בשדה וכו'. דאם לא כן יקשה דמה שלקטו ממנו כאשר הביאו אל הבית לא היה כאן תוספות כלל, אלא "המרבה והממעיט" בשוה (רש"י פסוק יז), וכאשר לקט המרבה - ניטל ממנו התוספות, עד שלא היה כאן תוספות (רש"י שם), ואם כן למה היה כאן תוספות בשדה, ראוי היה גם כן להיות שלא יהיה נשאר בשדה שום תוספות, ותירץ שעל ידי זה היה נודע שבחן של ישראל, כדמפורש אחר זה: