מפרשי רש"י על שמות ד יא


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק ד' • פסוק י"א |
ח • ט • י • יא • יג • יד • יח • יט • כ • כב • כד • כו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות ד', י"א:

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֮ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי־יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָנֹכִ֖י יְהֹוָֽה׃


רש"י

"מי שם פה וגו'" - מי למדך לדבר כשהיית נדון לפני פרעה על המצרי

"או מי ישום אלם" - (תנחומא שמות אות י) מי עשה פרעה אלם שלא נתאמץ במצות הריגתך ואת משרתיו חרשים שלא שמעו בצוותו עליך ולאספקלטורין ההורגים מי עשאם עורים שלא ראו כשברחת מן הבימה ונמלטת

"הלא אנכי" - ששמי ה' עשיתי כל זאת


רש"י מנוקד ומעוצב

מִי שָׂם פֶּה וְגוֹמֵר – מִי לִמֶּדְךָ לְדַבֵּר, כְּשֶׁהָיִיתָ נִדּוֹן לִפְנֵי פַּרְעֹה עַל הַמִּצְרִי?
אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם – מִי עָשָׂה פַּרְעֹה אִלֵּם, שֶׁלֹּא נִתְאַמֵּץ בְּמִצְוַת הֲרִיגָתְךָ, וְאֶת מְשָׁרְתָיו חֵרְשִׁים, שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְּצַוּוֹתוֹ עָלֶיךָ? וְאֶת אִסְפָּקֻלָטוּרִין הַהוֹרְגִים, מִי עֲשָׂאָם עִוְּרִים, שֶׁלֹּא רָאוּ כְּשֶׁבָּרַחְתָּ מַן הַבִּימָה וְנִמְלַטְתָּ?
הֲלֹא אָנֹכִי – שֶׁשְּׁמִי ה' – עָשִׂיתִי כָּל זֹאת (תנחומא שמות, י).

מפרשי רש"י

[ה] מי למדך כו'. דאם לא כן למה לי "מי שם פה", אם בא לומר אף על גב שאתה מדבר בכבידות אני אברא לך פה, אם כן "או מי ישם אלם או חרש" למה ליה למכתב, אלא מפני שהגיעו כולם למשה, והיה מוכיח אותו שיבטח בה', וילך בשליחותו של מקום ויהיה עמו, כמו שהיה עמו לפני זה:

[ו] עשה לפרעה אלם כו'. וקשה למה צריך לפרעה להיות אלם אחר שלמדו לדבר דברים לפני פרעה, ועוד, אם לא נתאמץ בהריגתו - אם כן לא היה מועיל מה שלמדו לדבר לפני פרעה, כיון שהיה צריך שלא יהיה מתאמץ בהריגתו, ועוד, אם לא נתאמץ בהריגתו - מאי זה שכתב (רש"י) אחריו שעשה משרתיו חרשים שלא ישמעו מצות פרעה, והלא לא נתאמץ בהריגתו (קושית הרא"ם), ועוד, מאי היה מועיל שלא נתאמץ במצות הריגתו כיון שהוליכו לבימה לידון ונעשית ספקליטורין עורים ונמלט מן הבימה, ועוד, אם היה נעשה אספקלטורין עורים עד שנמלט מן הבימה - למה היה צריך שיהיה נעשה צוארו עמוד של שיש, כמו שכתוב בפרשת יתרו, שאמר "ויצילני מחרב פרעה" (רש"י להלן יח, ד), ויראה שכולם צריכין, כי הקב"ה מקרב כל הניסים אל הטבע כל מה דאפשר, שאין הקב"ה מבטל הטבע בחינם אם לא להכרח, וכל מה דאפשר שלא יהיה מבטל הטבע - הוא נעשה, לפיכך אם לא היה מלמדו לדבר, והיה פרעה נעשה אלם שלא נתאמץ כלל בהריגתו, היה זה שינוי טבע לגמרי למי שאין לו זכות כלל, ולא היה מתאמץ בהריגתו, הרי אין לו זכות כלל, לפיכך לימדו למשה לדבר וללמד זכות בטענתו, ולהתנצל עצמו עד שיהיה לו זכות מה. ולפיכך מה שהקב"ה עשה שלא יהיה מתאמץ בהריגת משה אין זה שינוי טבע לגמרי, אחר שלמד קצת זכות עליו. וכן אם לא עשה הקב"ה משרתיו אלמים שלא שמעו מצות המלך - בודאי אף על גב שלא נתאמץ במצות הריגתו בודאי ציוה המלך להורגו, אלא שלא נתאמץ, שאם לא ציוה להורגו כלל זה היה שינוי טבע לגמרי, שהיה ראוי להיות נתאמץ בהריגתו ועכשיו לא יהיה מצוה להורגו, אלא היה מצוה להורגו, ובזה נעשו משרתיו המוסרים לאספקלטר - חרשים, שלא שמעו מצות פרעה שהיה מצוה להרוג, אלא היה בדעתם שלא היה מצוה רק שאמר שדינו להרוג, ולא היו שומעים הצואה. וחלוק גדול בין מצוה ובין שאמר שיש להרוג מפני שהדין כך. ואילו לא היה זה שנעשו עבדיו חרשים שלא שמעו הציווי - בודאי מצות המלך יש לעשות ולהיות זריז על מצותיו, והיו הם אומרים לאספקלטור - ההורגים [ב]מצות המלך - להרוג את משה, ולפיכך נעשו חרשים שלא שמעו מצות המלך, רק היו סבורים שאמר שיש להרוג את משה - שכך ראוי להיות נהרג, ובשביל שלא היה מצות המלך לא היו שומרים עליו כאשר ראוי לשמור על מצות המלך, ונעשים עורים שלא ראו אותו, וברח מן הבימה. אמנם משה לא היה סומך על הנס (פסחים דף סד:) שיהיה בורח, דאין לעלות על הדעת שהם עורים, עד שראה שנעשה צוארו אבן שיש, וראה שהקב"ה עמו, וברח מן הבימה. ובמה שנעשה צוארו אבן שיש לא סגי, שאף על גב שנעשה צוארו אבן שיש לא היו מניחים אותו לברוח, ולא בכל יום מתרחש ניסא (פסחים דף נ.), והיו ממתינים לו והיה פרעה ממיתו, לכך צריך לכל:

[ז] הלא אנכי ששמי ה'. פירוש שאין רוצה לומר כי "אני ה'" כמו בכל מקום שכתוב "אני ה'", דמאי בא להגיד כאן, אלא פירושו הלא אנכי שעשיתי כל הדבר הזה ששמי ה':