מפרשי רש"י על שמות ד יג
רש"י
"ביד תשלח" - ביד מי שאתה רגיל לשלוח והוא אהרן ד"א ביד אחר שתרצה לשלוח שאין סופי להכניסם לארץ ולהיות גואלם לעתיד יש לך שלוחים הרבה
רש"י מנוקד ומעוצב
בְּיַד תִּשְׁלַח – בְּיַד מִי שֶׁאַתָּה רָגִיל לִשְׁלֹחַ, וְהוּא אַהֲרֹן. דָּבָר אַחֵר: בְּיַד אַחֵר שֶׁתִּרְצֶה לִשְׁלֹחַ. אֵין סוֹפִי לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וְלִהְיוֹת גּוֹאֲלָם לֶעָתִיד (פדר"א פרק מ); יֵשׁ לְךָ שְׁלוּחִים הַרְבֵּה.
מפרשי רש"י
[ח] אין סופי להכניסם לארץ. ואף על גב דעדיין לא נגזרה הגזירה עליו, ועוד, דבפרשת בהעלותך (במדבר י', כ"ט) אמר משה "נוסעים אנחנו אל המקום" ושתף עצמו עם ישראל לפי שעדיין לא נגזרה הגזירה (רש"י שם), אין זה קשיא, דודאי הנבואה היתה שלא יכנס לארץ שכך גזר השם עליו, וסבור היה משה כי שינוי המעשה וצעקה מבטל הגזירה, ולפיכך אמר "נוסעים אנחנו אל המקום" ושתף עצמו עמהם, כי אותו הדבור לפי מה שהיה סובר משה - היה מדבר עם יתרו חותנו. אבל כאשר היה מדבר עם השם יתברך היה מדבר כאשר היתה הגזירה עליו עתה מאת השם יתברך, וכן ראוי לדבר עם השם יתברך, ורוצה לומר שכך הוא גזירתך עלי. ובשביל זה היה אומר גם כן "תביאמו ותיטעמו" (להלן טו, יז), והיה מתנבא שלא יכניסם לארץ, כי אותו דיבור היה מצד הנבואה שהיה מתנבא, ומפני שידע שכך הגזירה שלא יכניסם לארץ אמר "תביאמו ותטעמו", אבל בשביל זה לא היה מונע עצמו מלשתף עמהם, כי היה סובר שאפשר הוא לבטל הגזירה. ועיין בפרשת בהעלותך (במדבר י', כ"ט) ובפרשת חקת שם נתבאר באריכות: